מר ואהלות קסז

הגון ונכון שהיו מכוונים לדבר מצוה ועדיין יכולים לומר שמנהג כזה אמרינן ביה מסתמא הסכימו עליו כולם ולא מאליו הוקבע ובפרט למ"ש מהרח"ש ח"ב סי' י"ט שהביא משם תשו' אביגדור דבענייני המסים מסתמא הם ע"י קבוץ בני העיר ותנאים שמתנין ביניה' וע"ק אמהראנ"ח גופיה שכת' שנהגו מאליהן וכו' דמאי פסקא שנהגו מאליהן אימא דתלינן מסתמא שכן הוקבע והוסכם מימי קדם ומוכרחים אנו לו' דמהר"ם איירי במקום שנודע לו בברור שהיה מנהג בעלמא מבלי שום הסכמה בתחלה בפי' דבכה"ג לאו אלים חיליה דהאי מנהגא וא"כ מה שהקשה החק"ל דאם איתא להאי חלוקא איך חלקו מהראנ"ח והמ"ץ להאי חלוקא אי כל מנהג תלינן שכך הסכימו הראשונים איך יתכן לחלק בכך ע"ש דהא ל"ק כלל דמהר"ם איירי במקו' שברור שהוקבע מאליו ולא מסתמא אבל אה"נ דמסתמא דחזינן מנהג קדום ולא ידעינן ביה אי הוקבע בהסכמה או הוקבע מאליו אפילו מהר"ם מודה דתלינן שהסכימו עליו מתחילה לדעת ל מהראנ"ח ומ"ץ

אמנם כבר ראיתי להחק"ל ז"ל שכת' וז"ל דלא כת' מהראנ"ח לדעת מהר"ם דמודה במנהג פשוט ומוסכם דאינם יכולין לשנותו אלא משום שמהר"ם איירי ביחידים שבאו למחו' וכמ"ש שיכולים קצת למחות ולשנות המנהג ועל זה בא הראנ"ח לחלק אבל אה"נ אם הרו' או כל בני העיר באים למחות ולשנות המנהג אף שהוא קבוע ומוסכם יכולים לשנותו ולתקן מחדש ועוד דלא כת' מהראנ"ח דאם הוא מוסכם ופשוט שאינו יכול לשנותו אלא לראיה לנדון שלו שלא היה הדין פשוט שישלמו כיון שנחלקו הראשונים בדבר אבל אה"נ דלמהר"ם כיון דפשיטא ליה דחייב במס בממון שאינו שלו אה"נ שגם במנהג מוסכם וקבוע ביד בני העיר לשנותו ולסותרו ולחזור על הדין עכ"ל עש"ב ועם שדבריו דחוקים וכ. וכדכתי' לעיל מ"מ לא יהא אלא ספק אם יודה מהראנ"ח ומ"ץ והעדות ביהוסף בזה וכיון דחזינן לכמה פיסקים מפורסמי' שהבינו בדעת מהר"ם דאף במנהג שהוקבע בהסכמה יכולים לו' עד כה סבלנו וכמו שהביאם הרב פני אהרן ח"מ סי' י"ח והחק"ל ע"ש בכה"ג אמרינן אין ספק מוציא מידי ודאי דכיון דכולהו פוס' שהביא החק"ל כתבו בפי' מהר"ם איירי אפי' במנהג קבוע ומוסכם ומהראנ"ח ודעמיה ספק אם יודו לזה אם לאו בתר הודאי אזלינן ומכ"ש דלפי הכלל שבידנו דאפושי פלוגתא לא מפשינן דמסתמא יש לנו לו' דמודים מהראנ"ח ודעמיה לשאר הפוס' הנז' אמנם לא נשאר לנגדנו כי אם תשו' פני משה שהבאנו לעיל שנדון שלו היה שראובן היה חייב מן הדין אלא שנהגו לפטרו וסיים וכת' אף שבמונח שמאליו נקבע לאט לאט עד שנקבע בקבע זה כמה שנים אין יכולים בני העיר לשנותו שלא בהסכמת ראובן שצווח ככרוכיא מנהגן של ישראל תורה היא ולמה תלקה עליו מדה"ד והביא ראיה מדברי הש"ג שהביא תשו 'מהר"ם על ראובן הפורש מהצבור וכו' ומתשו' זו הוכיח בעל שה"ג דמעולם אין הצבור יכולים לכוף היכא דאיכא מנהג קדום לסתור מנהגם נגד היחיד המוחה להפסיד עכ"ל הרי דס"ל דאף במנהג שהוקבע מאליו מבלי הסכמה אם הוא מנהג קדום אין יכולים לסתרו ולחייב היחיד אף שבסתירת המנהג חוזרין לדין כנ"ד וכן הסכים עמו הרב עדות ביהוסף

והנה לכאורה יש לתמוה עליו איך לא הרגיש מתשובת מהר"ם שהבאנו שכת' להדייא שאם נהגו מאליהם יכולים לו' עד כה סבלנו ואם ס"ל דמהר"ם כאן איירי במנהג שאינו קדום הא לא אפשר דהא כבר כת' הר' תה"ד בסימן שמ"ב שכל שנהגו באיזה מנהג פעמים שלש מנהג פשו' וקבוע מקרי וכ"ח בלא"ה תיקשי ממהר"ם דידיה אדידיה דבשלמא להראנ"ח ודעמיה ל"ק די"ל דס"ל דההיא דמהר"ם שהביא הש"ג איירי במנהג פשו' ומוסכם וההיא דמהר"ם שכת' דיכולים לשנות המנהג ולומר עד כה סבלנו איירי דנהגו מאליהן בלתי הסכמה אבל לדידיה דהרב פני משה דס"ל דאפי' בהוקבע מאליו בלתי הסכמה אינם יכולים לחזור ולשנותו א"כ קשה מדברי מהר"ם דידיה אדידיה וכן לשאר. הפוסקים דס"ל לדעת מהר"ם דאפי' במנהג שהוא נקבע בהסכמה יכולין לחזור ולסותרו ולומר עד כה סבלנו קשה א"כ דברי מהר"ם סתרן אהדדי וליכא למימר דס"ל להר' פני משה דההיא דהר"ם דאמר דיכולים לומר עד כה סבלנו איירי במנהג שאינו פשוט ויש בו שנוי ותמורה מזמן לזמן דהא ליתא חדא דהי"ל להר' פני משה להביא דברי מהר"ם הללו ולפרשם בכה"ג על צד הדוחק דפשטיה דמהר"ם במ"ש ונהגו מאליהן לאפוקי שלא הוקבע בהסכמה אבל עכ"פ מנהג הוא מבלי שנוי ותמורה ועוד דא"כ זה לא מקרי מעקרא מנהג ואיך הפוסקים הראנ"ח ודעמיה וכל הפוס' ז"ל הביאו ראיה מדברי מהר"ם דיכולין לסתור המנהג ולומר עד כה סבלנו הא מעקרא לא מקרי מנהג כלל כיון דיש בו שנוי ותמורה אשר ע"כ מוכרחים אנו לומר דלא שלטה עינו בההיא תשו' דמהר"ם דאם היה רוא' אותה היה נרגש ממנה או מיישב אות' עם ההיא דמהר"ם שהביא הוא או היה אומר דסמי הא דמהר"ם שכת' דיכולים לומר עד כה סבלנו מקמיה ההיא דמהר"ם שהביא הוא משום דההיא דהביא הוא לאוקמי ממונא ביד המוחזק לא כן ההיא דמהר"ם הוא להוציא ממון מיד המוחזק וכן ראיתי לכמה פוסקים שהבינו דההיא דמהר"ם שכתב שיכולים לומר עד כה סבלנו פליגא אההיא דהר"ם שהביא בשה"ג וא"כ בודאי המוחזק יוכל לו' קי"ל כההיא דהד"ם אמנם אנן לדידן דבתריה דמרן גרירנן בין לאוקמי ממונא בין להוציא ממונא ומרן לא הביא כי אם תשו' מהר"ם ז"ל שכתב דיכולים לומר עד כה סבלנו וכו' ולא הביא ההיא דהר"ם שהביא הש"ג דפליגא עלה ש"מ דס"ל כההיא שיכולין לחזור ולשנות המנהג ולומר עד כה סבלנו וא"כ אין המוחזק יוכל קי"ל כהר' פני משה נגד הוראת ודעת מרן ז"ל:

שוב האיר ה' את עיני וראיתי תשובה אחת למהר"ם ן' חביב בכתיבת ידו וחתימתו ונדון שלו דומה ממש לנ"ד והעלה דיכולין לסתור המנהג ולתקן מחדש וז"ל שאלה בעיר בודון מלפנים