מר ואהלות קסה

שקבל לא הוי גמ"ד אלא עד שיגמרו ויאמרו צא תן לו כיון דתלה הדבר בב"ד וכמ"ש הנ"י ז"ל בפי"ב לאפוקי ההיא דהשבע וטול דכיון דהוא פסק הדין על עצמו מיד הוי גמ"ד אפילו כשלא נשבע והיינו שסיים וגם אין בזה שבועה ר"ל דבשלמא אם היה שום שבועה וא"ל השבע וטול מיד הוי גמ"ד אבל הכא לפסוק הדין קבלם כל עוד שלא נגמר הדין יוכל לחזור בו וכמ"ש הנ"י ע"ש והשתא אין אנו צריכין לדחוקי כמש"ל דקאי אלפני פניו אלא אדסמיך ליה קאי אחר כל מ"ש זה ראיתי בתשו' מהר"ם ריקאנטי שכת' בשם הא"ז דגמ"ד דשבועה היינו אחר שנשבע דכיון דמחוסר מעשה דשבועה כל עוד שלא נשבע לא הוי גמ"ד ויוכל לחזור בו והביאו הש"ך בס"ק י"ח ואם כן ממילא מ"ש הג"א משם א"ז דאם קבל קרוב חוץ לב"ד יוכל לחזור אף שנגמר הדין היינו אפילו נשבע וא"כ שפיר כת' הב"י אבל רי"ו והנ"י ס"ל דאם נשבע אפילו קבל חוץ לב"ד אינו יכול לחזור בו כדכתי' לעיל ומעתה יתבאר לך דמ"ש הש"ך דהגהות אשרי לא פליגי עם הנ"י ורי"ו. אחרי המחילה ליתא אלא דפליגי והתימא ממנו דאיהו גופיה הביא משם א"ז דס"ל דגמ"ד דשבועה היינו אחר שישבע וצ"ע ודו"ק

נאום העבד אברהם בכמהר"ר יצחק ענתיבי

זלה"ה ס"ט: שאלה ו'

ידוע ומפורסם מה שנהגו פצ"י שלא ליקח עריכה מהבחורים כל זמן שלא נשאו נשים ועכשיו מרוב המסים והעלילות ברשע שנתרבו במאד מאד ועיני המושל עליהם תמיד ותשש כח הסבל ועשירי עם הולכים ודלים ומסבה זו רוצים לבטל המנהג הזה באומרם עד כה סבלנו ובפרט שיש כמה בחורים שיש לאל ידם לשאת בעול הצבור ועוד דכפי הנשמע דהטעם שנהגו שלא ליקח מהבחורים משום שמניחים אותם להרויח עד שיהיה בהם יכולת כדי להנשא ועכשיו אנו רואי' שנמשך תקלה מזה שאין הבחורים רוצים לישא אשה ומתעכבים לישא אשה מרוב פחדם שלא ישא בעול הצבור דלשעבר היה מנהג שלא ליקח מחתן כל שנתו עריכה ומזה כמה שנים נתבטל מנהג זה והיו לוקחים מהבחור תכף שישא אשה ואין ממתינין לו כלל ונמצא עתה לפי המנהג שנהגו שלא ליקח מהבחורים נמשך ממנו תקלה ואדרבה מנהג זה גורם לאחר אדם מלישא אשה ועמדו אנשי העיר והסכימו באלה ושבועה שמהיום הזה והלאה יקחו. עריכה מהבחורים כשאר בני העיר ועתה לשאו"ל הגיעו אם יכולים לסתור זה המנהג ולחזור לדין תורה ואם יש כח בהסכמה הלזו לבטל זה המנהג או לאו ושכמ"ה

תשובה לכאורה נראה בפשיטות דאין בכחם לבטל המנהג הקדום הזה כל שיש בחור יחיד מוחה ואינם יכולין לתקן מחדש ולהפסידו במה שכבר זכה וכמעט הוו כמתנין על הגזל. וכמ"ש הרשב"א ז"ל בכ"מ וכמו שבא הדבר מפורש בתשו' הר' פני משה ח"ב סי' צ"ה וז"ל ולא עוד אלא אף במונח שמנהג זה הוקבע לאט לאט עד שנקבע בקבע מזה שנים קדמוניות הנה לענין מסים ועולי צבור מנהג זה מועיל אף שלא נעשה עפ' וותיקים וכו' והכלל דהסכמת כולם בעינן ואם יש בהם אפי' אחד שמוחה על הדבר אינם יכולין לשנות הדבר ולהפסידו ומכ"ש אם הרוב של מתקני התקנה החדשה מכוונין להנאת עצמן להקל מעליהם ולהעמיס על האחרים בכי הא אפשר דליכא מאן דפליג וכו' עכ"ל עש"ב הרי דס"ל להר' דאף דמן הדין חייב בנדון שלו מ"מ כיון שנהגו שלא ליקח אין יכולין הרו' לשנות המנהג ולחזור לדין תורה וכן מתבאר מתשו' מהר"א ששון ז"ל סימן ס"ט וז"ל שכל מה שכתבו הגאונים דהרוב כופי' למיעוט הוא דליכא מנהג להפך אבל לסתור את המנהג ולתקן דבר דאיכא פסידא להאי ורווחא להאי פשיטא דלא מצו וכ"כ הר' משא מלך ומהרש"ך ח"א סי' קפ"ד וח"ב סי' נ"ה ומהראנ"ח סימן ט"ל דכל שנהגו בעיר בענין המסים אין רוב בני העיר יכולין לשנות וגם הר' מ"ץ ח"א סימן מ"ו הביא דברי הראנ"ח ז"ל בסתם וכן הר' דבר משה סימן מ"ז העלה כמ"ד דאין כח ביד הרוב של בני העיר לשנות המנהג וכן הסכים הרב עדות ביהוסף ח"ב סימן מ"ח

איברא דכל הפו' הנז' זולתי מהרב פ"מ והעדות ביהוסף ז"ל ליכא ראיה מדבריהם שאם היה המנהג שלא כד"ת ובאו לסותרו ולהעמידו על הדין שלא יהיה כח ביד בני העיר לשנות המנהג די"ל דבכה"ג כולהו מודו דיכולין הרו' לשנות המנהג ולהחזיר הדבר לדין תורה וכן ראיתי להר' בעל תשובות עין משפט סי' א' והר' חק"ל ח"מ סי' קט"ו שחלקו כן. ובנה מיסוד זה כמה ראיות וכמה פוסקים לנדון דידיה דיכולין הרוב לשנות המנהג עש"ב. אמנם כד מעיינינן שפיר יש להרוס בנין זה של הרב חק"ל בנקל דמה דאמרי' דבמסים דהמנהג הוא העקר ואם הוא שלא כדין יכולין לשנותו ולסותרו רוב בני העיר היינו היכא דמן הדין פטור האי גברא או האי קרקע וכיוצא והוקבע המנהג ונתפשט לחייבו בזה הוא דשייך למימר כיון דהמנהג שלא כדין דהא מדינא פטור ונתחייב מכח מנהג ובאו הרוב לבטלו לקיים ד"ת בזה הוא דאמרינן שיכולין הרוב לשנות ולחזור ולתקן כדין דהוו כמו שמתנין על קיום הדת שיש כח בידם לעשות זה ועליהם תבא ברכת טוב אבל בנ"ד ובנדון מהרא"ש והר' מ"מ והרב חק"ל וכל נדונות שהביאו הפוס' שדומים לנדונות אלו שמדינא חייב האי גברא על ממונו ונהגו שלא