מר ואהלות קסד

אז המוחזק אומר קי"ל כהר' המאירי והנ"י לדעת הש"ך והרא"ש והטור לדעת הכנה"ג דאם נגמר הדין אינו יכול לחזור בו אך מ"ש הכנה"ג דכ"נ מדברי הרא"ש והטור יש לדחות דההיא דהרא"ש ע"כ בהיו אחרים כשרים עם הפסול דאל"כ הוי תרתי לריעותא ואינו יכול לקבלו כי אם בקנין וכיון דהיו אחרים עמו והודה בפניהם שפיר חשיב שקבל בב"ד וכ"ת אם היו שנים אחרים עמו איך יכול להכחישם יעידו עליו הדיינים הכשרים הא ליתא דכבר כתב הרשב"ש בסי' ס"ט דאינם יכולין להעיד דאין עד נעשה דיין והוי ג"כ עדות שבטלה מקצתה ע"ש ואף שבמקום אחר השבתי עליו בזה מ"מ אין בנו כח לחלוק על דינו א"נ יש לדחות דהרא"ש איירי ביחיד מומחה וקרוב וא"כ כיון שהודה שקבלו שפיר חשיב שקבל בב"ד ומש"ה אם נגמר הדין אינו יכול לחזור בו וראיה לזה שהרי רי"ו תמיד הוא הולך ונמשך אחרי רביה הרא"ש וא"כ איך כתב כדברי הג"א ולא. הזכיר מדברי הרא"ש כלום אלא ודאי כדכתי' דליכא ראיה מדי מדברי הרא"ש וגם הש"ך שהביא מחלוקת בזה בין הג"א והנ"י ולא הזכיר מדברי הרא"ש ות טור אשר הם סדורים לפניו ש"מ כדכתי' ועוד יש לדחות דמ"ש הרא"ש אם הודה היינו כדיניה שהודה ואמר שהודה בפני ב"ד וכגון דליתנהו להב"ד קמן. דלישיולינהו וגם הב"י הביא דברי הג"א וכתב דרי"ו והנ"י פליגי עליה ולא כתב שהרא"ש והטור פליגי עליה אלא ודאי מכל זה מוכח כדדחינן

והנה כתב הב"י וז"ל כתוב בהג"א וכו' אבל רי"ו וכו' וכ"כ הנ"י וסיים וכ' ומעשה וכו' ופסקתי לו כרבינו ירוחם והנ"י עכ"ל: הרי מבואר דמרן הכריע דלא כהג"א ולא שייך לגבי דידן דבתר מרן גרירנן לו' קי"ל אמנם כד מעיינינן שפיר נראה דזה לא אפשר לו' בדעת מרן שהרי כתב על דברי הג"א אבל רי"ו וכו' והיכי אפשר דרי"ו יסבור דאם קבל קרוב חוץ לב"ד דאינו יכול. לחזור בו אחר שנגמר הדין מאחר דמבואר. להדיא בדברי ר"י דאם קבל חוץ לב"ד אפי' נגמר הדין יכול לחזור בו ובנשבע חוץ לב"ד דוקא הוא דאינו יכול לחזור בו כיון דעשה מעשה וכדכתב הש"ך אלא מוכרחים אנו לומר דמ"ש הב"י אבל רבינו ירוחם וכו' לא קאי אמ"ש הגהות אשרי ודור לי בחיי ראשך דאי קבל חוץ לב"ד אפי' אם נגמר הדין וגמ"ד דשבועה היינו כשנשבע ואפ"ה יוכל לחזור בו וע"ז כתב הב"י דמדברי רי"ו והנ"י מבואר דאם נשבע חוץ לב"ד אינו יכול לחזור בו וע"ז הוא דמסיק הלכה למעשה וכו' אבל כשקבל קרוב או פסול שכת' הג"א דאם הוא חוץ לב"ד דיוכל לחזור בו אפי' נגמר הדין בהא לא הביא מרן שום חולק

אך קשה על זה דאם מרן ס"ל דדוקא אם נשבע חוץ לב"ד הוא דפליג ר"י והנ"י א"כ מנ"ל להב"י דהגהות אשרי ס"ל דבנשבע חוץ לב"ד יוכל לחזור בו יוכל לחזור אימא היכא דנשבע שפיר מודה הגהית אשרי לרי"ו ז"ל וגמ"ד דדור לי בחיי ראשך היינו כשקבל דבריו וא"ל הב"ד השבע כמו שאמר לך ויצא חוץ לב"ד דאז אינו יכול לחזור בו כמ"ש הש"ך דמיר שקבל דבריו הוי גמ"ד וכמו שהקשה כן הש"ך ולעד"ן ליישב והוא שמרן ז"ל אזיל לשיטתיה דס"ל דהרא"ש והרמב"ם ס"ל כר"ת דכל עוד שלא נשבע לא הוי גמ"ד עד שישבע ומסתמא דברי הג"א שקבעם אדברי הרא"ש הכי ס"ל או לפחות דברי הג"א אין בהם הכרע כמאן ס"ל אי כר"ת והרמב"ם או כשאר הפוס' דפליגי עם ר"ת דאפשר דס"ל דגמ"ד דשבועה הוא עד שישבע וא"כ ממילא מ"ש דאי קבל חוץ לב"ד דור לי בחיי ראשך אפי' נגמר הדין דהיינו שנשבע שזהו הגמ"ד שלו יוכל לחזור בו או יתכן דס"ל כשאר הפוסקים דפליגי עם ר"ת וא"כ ממילא בנשבע חוץ לב"ד אינו יכול לחזור בו מש"ה כתב הב"י אבל רבינו ירוחם וכו' דהיינו שכתב רי"ו להדיא דהיכא דנשבע חוץ לב"ד דאינו יכול לחזור בו דהיינו לאפוקי מהג"א דאינו מבואר בו כדבריו ויתכן דס"ל דגמ"ד דשבועה היינו כשנשבע כר"ת וא"כ ממילא משמע דמ"ש ברור לי וכו' אפי' נגמר הדין היינו אפי' שישבע וכיון דאינו מבואר בדבריו ראוי לפסוק כרי"ו והנ"י שביארנו הדבר להדיא דאם נשבע אינו יכול לחזור בו וממילא אפשר דאפילו הג"א מודה בזה אבל אין אנו יכולין לומר בפשיטות דהג"א כרי"ו והנ"י ס"ל כמ"ש הש"ך דליתא דאפשר דס"ל כר"ת והרמב"ם ז"ל: ץ

אמנם אכתי יש להקשות על מרן כי איך הסכים לדברי רי"ו והנ"י כי הם לשיטתייהו אזלי דגמ"ד דדור לי בחיי ראשך הוא בשקבל עליו לישבע אעפ"י שלא נשבע מש"ה כשנשבע אפילו חוץ לב"ד אינו יכול לחזור בו כיון דעביד מעשה שנשבע אבל להב"י שפסק בש"ע כר"ת והרמב"ם דגמ"ד היינו אם נשבע וכל עוד שלא נשבע לא הוי גמ"ד א"כ ודאי אי מודה מרן לדברי הג"א בקבל עליו קרוב חוץ לב"ד אפי' נגמר הדין יוכל לחזור בו א"כ ה"ה נשבע דזהו דהוי גמ"ד יוכל לחזור בו אשר ע"כ מוכרחים אנו לומר דלא ס"ל למרן ההיא דהג"א דאם קבל חוץ לב"ד ונגמר הדין דיוכל לחזור בו אלא אפי' קבל חוץ לב"ד כיון שנגמר הדין אינו יכול לחזור בו ומתני' דנאמן וכו' ודור לי וכו' איירי בין בב"ד בין שלא בב"ד ובתרוייהו אם נגמר הדין אינו יכול לחזור בו

אמנם אכתי י"ל דאה"נ דמרן מודה לדין הג"א דהיכא דקבל קרוב חוץ לב"ד אפילו נגמר הדין יוכל לחזור בו ומ"מ בההיא דאם נשבע אפי' חוץ לב"ד אינו יכול לחזור בו וטעמא כמ"ש הנ"י בפ' יש נוחלין דהוי כאלו א"ל אני מאמין לך שהדין עמך אם תשבע וכיון שהאמינו שוב. אינו חוזר ומגיד וכיון דאין הכרע בדברי מרן בדין אם קבל קרוב חוץ לב"ד ונגמר הדין הדרינן למאי דכתיבנא לעיל דהמוחזק יוכל לו' קי"ל

וראיתי להש"ך שכת' משם הנ"י בפרק י"נ דאם קבל וכו' ואפי' קודם גמ"ד אינו יכול לחזור אם קבל בב"ד ומתני' דנאמן וכו' היינו שקבל חוץ לב"ד עכ"ל וקשה דהא בפז"ב כ' הנ"י שגרסינן נשבע בע"כ וכו' הרי מוכח דאפי' קבל בב"ד לפני גמ"ד יוכל לחזור בו ובלא"ה הנ"י סותר דידיה אדידיה וכמ"ש הר' בני שמואל וכת' דמצא בספרים המדוייקים שהרי קבל בב"ד ור"ל וכיון