מר ואהלות קסג

והנה בדין שני ת"ח השונאים זל"ז כת' הרב. בני שמואל דמדנקט לשון אסור נראה בדיעבד דדינהם דין וכ"כ הנ"י להדיא והב"ח תמה עליו דאם הוא תופס כשיטת הרא"ש אם כן אפי' בב' ת"ח השונאים זה לזה פסולין אפי' בדיעבד ואם הוא תופס כהרמב"ם אפי' בשונא גמור כשר בדיעבד ע"ש ונלע"ד דלק"מ די"ל דהני ס"ל דאפי' מאן דפסל לשונא גמור אפי' בדיעבד מ"מ בב' ת"ח השונאים זל"ז דינהם דין בדיעבד אע"ג דתרוייהו מחד קרא נפקי משום דעקר קרא דוהוא לא אויב לו הוא בבע"ד אלא מיתורא דקרא דרשינן גם לב' ת"ח השונאים זה את זה אבל לשונא לבע"ד דעקר קרא איירי ביה מש"ה פסול אפי' בדיעבד והתימא ממנו דאיהו גופיה דייק בדברי הרמב"ם שכתב לשון אסור ולא לישנא דפסול דמשמע דוקא לכתחילה וא"כ הרי הטור ז"ל כדעת אביו הרא"ש ז"ל דשונא גמור פסול אפילו בדיעבד ועכ"ז כתב ב' ת"ח השונאים זה את זה שינה מלשונו מלישנא דלעיל וכתב לישנא דאסורא דמשמע דוקא לכתחי' ומאי דנקט לישנא דאסורא ולא נקט כמו שכתב באוהב ושונא שאינו גמור י"ל דבאוהב שאינו גמור אין בו כי אם חומרא בעלמא וכמ"ש רב פפא לא לידון איניש לא למאן דרחים ליה וכו' ולא אמר אסור לדון אבל בב' ת"ח השונאים זל"ז דיש לו סמך מן המקרא מש"ה נקט לישנא דאיסורא ומה שהביא ראיה מהריט"ץ בסי' רל"ז מדברי רש"י שכת' ואידך לפסול ב' ת"ח השונאים וכו' דמשמע דאפי' בדיעבד אינה ראיה דבכמה מקומות נקט בתלמוד לישנא דפסול ואינו אלא לכתחלה ומה יענו הר' והב"ח בלישנ' דהרי"ף והרא"ש שכתבו חדא לפסול מן הדין השונא וחדא לב' ת"ח השונאים שאסורין ליישב הרי שבתכ"ד שינו בלשונם דבחדא נקטי לישנא דפסול ובחדא לשון איסור שזה מורה כמ"ש הנ"י דבאלו דינהם דין בדיעבד ודוק

נאום אברהם בכמוהר"ר יצחק ענתיבי זלה"ה ס"ט ב י באה

שאלה ה'

מי שקבל עליו קרוב או פסול חוץ לב"ד ונגמר הדין עפ"י הקרוב והפסול אם יוכל לחזור בו לפי שקבלו חוץ לב"ד א"ד כיון שנגמר הדין שוב . אינו יכול לחזור

תשובה נראה דדבר זה שנוי במחלוקת שהר' בעל הגהות אשרי כתב בפ' ז"ב דכולה מתני' בקבל דאי חוץ לב"ד אפי' אחר גמ"ד חוזר לכ"ע וכ"כ רי"ו להדיא וכן מוכח לכאורה מדברי. הנ"י בפז"ב שכת' וז"ל וכתבו האחרונים דקבלה בב"ד וכו' ול"ד לההיא דנאמן עלי אבא וכו' ע"ש הרי דס"ל דמתני' איירי בקבל בב"ד כמ"ש הג"א אבל הא לא אפשר דהא כת' בפ' יש נוחלין וכן אם אמר נאמן עלי אבא וכו' אבל קודם גמ"ד יוכל לחזור שהרי לא קבלו בב"ד עכ"ל. הרי מבואר מלשונו אפכא דמתני' דנאמן עלי אבא דמפליג בגמ' בין לפני גמ"ד וכו' היינו בקבל חוץ לב"ד אכל בפני ב"ד אפי' קודם גמ"ד אינו יכול לחזור וא"כ ע"כ דמ"ש בפז"ב כיון דקבל בב"ד וכו' לאו למימרא דאם קבל חוץ לב"ד הדין משתנה אלא לו' דאפי' קבל בב"ד הדין שוה דלפני גמ"ד יוכל לחזור ולאחר גמ"ד אינו יכול לחזור וההיא דדורלי וכו' דקבלה בב"ד מהניא היינו לעשותו כגמ"ד דכיון דקבל בב"ד ונתרצה הלה חשיב כגמ"ד אפילו קודם שנשבע כיון דא"ל הב"ד השבע הוי גמ"ד וכמ"ש רי"ו בשם הרי"ף והביאו הב"י בסי' כ"ב ע"ש אבל חוץ לב"ד שא"ל דור לי וכו' וקבל דבריו לא הוי גמ"ד כיון דהם חוץ לב"ד אבל אם ישבע אז הוי גמ"ד אפי' חוץ לב"ד ואינו יכול לחזור נמצא לפ"ז דאדרבה מוכח מדברי הנ"י בפ' יש נוחלין דמתני' איירי בחוץ לב"ד ואפ"ה אחר גמ"ד אינו יכול לחזור בו הפך הג"א וכ"כ הש"ך משמו אמנם יש סתירה אחרת גלוייה בדברי הנ"י וכבר ראיתי להר' בני שמואל שהרגיש בה וכתב שכצ"ל שהרי קבל בב"ד וכת' שכן מצא בספרים ראשונים ע"ש ולכאורה קשה על הגהה זו דהא כתב הנ"י דלפני גמ"ד יוכל לחזור בו ומביא ראיה לזה שהרי לא קבל בב"ד הרי שמלת שהרי לעד שלא נוכל להגיה כן ואולי דס"ל דמלת שהרי לאו אדסמיך ליה קאי אלא אלפני פיו דה"ט דאם נגמר הדין בצא תן לו שלא יוכל לחזור משום שהרי קבל בב"ד ואתא לאשמעינן דאם קבל שלא בב"ד אפי' אחר גמ"ד יוכל לחזור בו וכס' הג"א נמצא דכולהו ס"ל דאם קבל חוץ לב"ד אפי' אחר גמ"ד יוכל לחזור בו

אמנם ראיתי להכנה"ג בח"ב בסי' כ"ב שכתב בשם המאירי וז"ל ונחלקו קצת המפ' בקבלה זו וכו' וסיים וכת' שכ"ן מתשובה הרא"ש והטור ע"ש ולכאורה דברי הרב המאירי תמוהים דהכי איתא בהירוש' א"ל נאמן עלי אבא בפני ב' יוכל לחזור בו בפני ג' אינו יכול לחזור בו רבי יוחנן ור"ל אמרי אפי' נטל מזה יוכל לחזור שמואל אמר בשלא נטל מזה ונתן לזה אבל בנטל מזה אינו יכול לחזור בו עכ"ל הירוש' הרי אפילו לשמואל כל שלא נטל אף שכבר נגמר הדין יוכל לחזור בו

ועוד הרי קי"ל כר"י ור"ל לגבי שמואל ולדידהו אפי' נטל יוכל לחזור בו כשקבל בפני ב' ולקושיא א' י"ל דס"ל להר' המאירי דגמ"ד דהכא הוא שהוציא הממון עפ"י הקרוב וכדכת' הרמב"ם וכמ"ש המאירי לדעת הרמב"ם דנקט והוציא ממון הוא מהירושלמי הנז' והנה הש"ך בסימן כ"ב הסכים לדינא כדברי הג"א והוכיח מהירושלמי הנז' כדבריו

וא"כ יראה לכאורה דאם נגמר הדין ועדיין לא הוציא ממון המוחזק יוכל לומר קי"ל כהגהות אשרי ודעמיה ואם כבר הוציא ממון עפי"ז