מר ואהלות קס

דלמה יכנה אותם בשם הדיוטות אחרי שאחד מהם יודע ופשיטא שדוחק הוא אף כי מן הסבר' ראוי לו' כך כי א"א שיהיו הדיוטות גמורי' ויהיה דינם כיחיד מומחה גמור מ"מ הרי שאר הפוסקים לא הודו לו עכ"ל

ואתמהא דהרא"ש לא מדנפשיה יהיב טעמא אלא גמ' ערוכה בריש סנהדרין דקאמר אטו בג' מי ליכא יושבי קרנות ומשני א"א דלית בהו חד דגמיר ואין מי שיחלוק בזה ולא ידעתי היכא מצא שכל הפוסקים חולקים עליו ולא נמצא רמז מזה בכל הפוסקים ואדרבה כולהו מודו להרא"ש ואדרבה הרמ"ה פליג והוסיף דבעי' ג' דגמירי ומה שדייק לישנא דהדיוטות אינו כלום דלערך המומחה קרי להו הדיוטות ופוק חזי מאי דאמרינן בהמגרש דאפי' למומחה דגמיר וסביר קרי ליה הדיוט לגבי מומחה של תורה וגם איהו גופיה באותו ס' נראה דמודה להרא"ש ואדרבא בסי' כ"ה פסק כהרמ"ה ונמצא דבריו סתראי נינהו ואולי לשון הרמב"ם הטעהו ח"ו שכתב הדיוטות בסתם ולא כת' דלפחות בעינן חד מנייהו דגמיר וכמו שהבין הלח"מ וכבר כתבנו לעיל עליו דלא הוצרך הרמב"ם לפרש זה ובפרט שכן דרכו להעתיק. לשון דברי התלמוד שכן אמרו דיני ממונות בג' הדיוטות באופן שדברי הרב משפטי שמואל נעלמו : ממני וצ"ע

וראיתי להרב כרם שלמה בסי' ג' שכת' וז"ל ואדרב' איכא למידק על הש"ע למה סתם במקום שהיה לו לפרש דעת הרא"ש ע"ד שכת' הטור בשמו הילכך מכאן מודעא רבה דמרן הב"י דעתו לפסוק כהרמ"ה והרי"ף ז"ל וכמ"ש בסימן כ"ח והן הן הדברים שנראה מדברי מהראד"ב עכ"ל

ואני תמה על מודעא זו דאדרבה אם דעתו לפסוק כהרמ"ה יותר היה לו לפרש דבעי ג' דגמירי וכמו שהוצרך הרמ"ה לבאר זה דבשלמא אם ס"ל כהרא"ש ניחא שכת' סתם ג' הדיוטות משום דמסתמא אית בהו חד דגמיר וכמ"ש בגמ' והרא"ש וכ"ת דסמיך אמ"ש בסי' כ"ח בדין קבלת עדות דבעי ג' מומחין הא ליתא חדא דאפילו הרמ"ה לא בעי אלא ג' דגמירי קצת לא מומחין ועוד דאדרבה כאן הו"ל לאשמעינן בעקר הלכות. דיינים סוגייא בדוכתה וע"כ דמההיא דלקמן בסי' כ"ח ליכא ראיה אי משום דקבלת עדות שאני שהיא חומרא בעלמא שהצריך הרי"ף לכתחלה בקבלת עדות ג' מומחין וראיה שהרי רי"ו בנתיב א' ח"ג פסק כהרא"ש ובנתיב ב' מדין קבלת עדות פסק כהרי"ף וכ"כ מהרש"ח בשם מהרח"ש ז"ל ועוד איך יתכן לפסוק כהרמ"ה נגד הרא"ש והרמב"ם הפך כללו ולהא יש לדחות דאפשר דאין בדברי הרמב"ם הכרע כ"כ דנהי שפסק כר' אחא דחד כשר מדאורייתא היינו מדין תורה אבל לבתר דתקינו ג' הדיוטות צריך שיהיו הג' גמירי ומ"ש בגמ' בג' א"א דלית בהו חד דגמיר כבר כ' הלח"מ לא למימרא דאי אית בהו חד דגמיר סגי אלא ה"ק לא גזור רבנן בסתם ג' דגמירי אטו ג' יושבי קרנות דכיון דאפילו שיהיו יושבי קרנות א"א דלית בהו חד דגמיר וכו' ע"ש הא קמן דהרמ"ה דס"ל דבעי ג' דגמירי אפי' יסבור כר' אחא וא"כ גם הרמב"ם אפשר שיסבור הכי ובלא"ה אפשר לומר דהרמ"ה הכי גריס בגמרא בג' א"א דלית בהו חד דלא גמיר דמגירסא זו מוכח דבעינן שלשה דגמירי

ואיך שיהיה לענין דינא שפיר מצי המוחזק הנתבע לומר קי"ל כהרב כרם שלמה ומהראד"ב דס"ל דדעת מרן ז"ל לפסוק כהרמ"ה ובעי ג' דגמירי ומכ"ש שכפי הנראה דדעת מרן לפסוק כרבא וכמ"ש הש"ך ע"ש דהא בב"י לא הביא דברי רב אחא אלא דברי רבא וכיון דמדאורייתא בעינן שלשה מומחין ומחמת התקנה סגי בג' הדיוטות דיינו שנאמר דתקינו ג' הדיוטות דגמירי קצת דשכיחי כה"ג טובא וא"כ שפיר יכול המוחזק לומר קי"ל כהרמ"ה וכמו שפסק מהריב"ל ז"ל דלא כהש"ך שכתב דלא מצי המוחזק לומר קי"ל כהרמ"ה ע"ש דאנן לדידן דראה ראינו תרי גברי רברבי שהעידו שדעת מרן כהרמ"ה שפיר המוחזק מצי למימר קי"ל שדעת מרן ז"ל כמ"ד דבעי שלשה דגמירי כנלע"ד

נאום העבד אברהם בכמהר"ר יצחק ענתיבי זלה"ה ס"ט

שאלה ד'

אם יש צד להכשיר האוהב והשונא לדון ע"י ברירה שגם בע"ד יברור מי שירצה או לאו

תשובה כבר נשאל מהריק"ש ז"ל על זה והעלה דאוהב ושונא גמור שלא דבר עמו ג' ימים באיבה לכ"ע אינם יכולין לדון ע"י ברירה אמנם בסתם אוהב ושונא כגון ההיא דכתובות דאינם פסולין מדינא דאורייתא ואפילו לדעת ריב"א דס"ל דהנהו נמי פסילי מדינא מ"מ כיון דקליש טעמייהו יכולין לדון בזבל"א אבל שונא גמור לדעת מהריק"ו לכ"ע אפי' אליבא דהרמב"ם אינו יכול לדון ע"י ברירה ומ"ש בבי ז"ל דאפי' שונא גמור אליבא דהרמב"ם אינו אסור אלא דוק' לכתחי' אבל בדיעבד דינו דין חזר בו מזה בס' כ"מ ואדרבה בס' כ"מ ס"ל דאפי' שאינו שונא גמור דינו כשונא גמור אליבא דהרמב"ם עש"ב והנה מ"ש דחזר בו בכ"מ ממ"ש בב"י דבר זה קשה בעיני שנאמר שחזר מרן בכ"מ מקצה אל הקצה דאלו בב"י ס"ל לדעת הרמב"ם דאפילו בשונא גמור אינו אלא