מר ואהלות קנט

ע"פ אינו יכול לדון אפי' יחיד מומחה מהא דרב יוסף וכו' יש ליישב דלעולם רב יוסף ס"ל כרב אחא דמדאורייתא חד נמי כשר מדכתי' בצדק תשפוט אלא דס"ל לרב יוסף דהאי חד דכשר מדאו' היינו מומחה דבצדק תשפוט גלי לן דערו' פרשיו' לאו לענין ג' אבל למומחה לא אמעיט דלא כר' אחא לגמרי דאלו רב אחא על כרחין האי חד דכשר היינו אפי' הדיוט וכדכתיבנא לעיל משם הר"ן בחידושיו ומש"ה קאמר רב יוסף דשליחותייהו קא עבדינן והשתא סוגיא דפרק ראוהו ב"ד א"ש כר' יוסף ובזה נחה שקטה נמי קושיית הרשב"א שהק' על ר' מההיא ברייתא אלא שכבר כתבנו דהוצרך הרשב"א רשב"א לתרץ כן משום רבא גופי' וכדכתי' כתו' לעיל

וראיתי להר' ט"ז שכת' וז"ל והנראה לע"ד דהרמ"ה והרא"ש תרוייהו ס"ל כר' אחא ור"ח וכו' דהא כת' הרא"ש וכו' אבל בדיעבד דינו דין וכו' עכ"ל והנה מ"ש אפי' אי ליתא וכו' אינה דידיה אלא דרביה שכבר קדמוהו בזה הרשב"א והר' כ"מ ליישב דברי הרמב"ם דפס' כר' אחא עש"ב אבל על דברי הרא"ש אחרי המ"ר לא נוכל לומר כן דהא כת' הרא"ש על ההיא ברייתא דקתני ר"מ בג' וכו' למאן דלית ליה ערו' פרשיות לענין דיינים וכו' יחיד שאינו מומחה לכתחילה לא הרי מבואר מלשונו דלר' אחא דלית ליה ערוב וכו' יחיד הדיוט בדיעבד דינו דין וראייתו שהביא מבה"ג אינה ראיה דמה יועיל להביא ר' אחא כשמואל כיון דרבא לא קאי כוותיה ואדרבה מרן הביא ראיה מכרעת מדרב נחמן דקי"ל כוותיה בדיני

ומעתה נחזור לשאלתנו כי הנה מרן בש"ע סתם וכת' דכל ג' נקראו ב"ד ואפילו הדיוטות ויש במשמע דבריו דס"ל כהרמ"ה ז"ל דבעינן דליהוו שלשתייהו גמירי קצת או דס"ל כהרא"ש דבג' הדיוטות א"א דלית בהו חד דגמיר וא"כ סגי בחד מנייהו דליהוי גמיר קצת והנראה לע"ד דודאי מרן ס"ל כהרא"ש ז"ל שהרי דקדק בלשונו והוסיף על לשון התלמוד וכת' וכל ג' נקראים ב"ד דמשמע דכל ג' יהיו מה שיהיו נקראים ב"ד משום דא"א דלית בהו חד דגמיר ומן הסתם אמרינן דכל בי תלתא בודאי דיש חד מנייהו דגמיר וא"כ שפיר כת' דכל ג' נקראו ב"ד אלא אי אמרת דבעינן כולהו דגמירי איך קאמר וכל ג' נקראו ב"ד וכי אפשר דכל ג' שבעולם גמירי והא חזינן כמה ג' יושבי קרנות דלא גמירי ואע"ג דלהא יש לדחות דה"ק דכל ג' שקובעים עצמן לישב ולדון מסתמא כולהו גמירי קצת מ"מ מנין לנו זה דאפשר דחד מנייהו גמיר והשנים הדיוטות גמורים ועוד שהרי הרמ"ה הוצרך להודיענו דמאי דאמרו בגמ' בג' הדיוטות לאו הדיוטות לגמרי שהם יושבי קרנות אלא בעין מיהא שיהיו גמירי וא"כ אמאי השמיט הש"ע האי חדושא של הרמ"ה ז"ל ובפרט דראה מרן דהרא"ש חולק על הרמ"ה אם כן איך סתם דבריו אלא ודאי מדכת' וכל ג' וכו' דמשמע דאיזה שלשה שיהיו דמן הסתם איכא בנייהו חד דגמיר וכדעת הרא"ש ז"ל וגם הטור שכת' כלשון הש"ע הוא בדקדוק משום דאסיק דס"ל כהרא"ש אביו והראיה על זה שהרי כבר גילה לנו מרן דעתו בהקדמתו שבכל חבורו דבמקום ששוו תרי מעמודי ההוראה או הרי"ף והרמב"ם או הרא"ש והרמב"ם נקטינן כוותייהו אף שהם נגד רוב הפוסקים ואם כן הכא דלהרא"ש והרמב"ם דבחד דגמיר סגי וגם הרז"ה והרמב"ן הכי ס"ל כהרא"ש איך יתכן שמרן ז"ל יסתור כללו ויסבור כהרמ"ה דהוא יחידאה נגד כל הני רבוותא אלא ודאי שדעתו כדע' הרא"ש: ולא כהרמ"ה ז"ל

ובזה אין מקום למה שתמה בתשו' לחם רב סי' כ"ד עמ"ש מהרא"ח באסן דהש"ע פסק כהר"ש וכת' עליו הר' ז"ל דמאין ראה שפסק הר' כהרא"ש דלפי מ"ש לק"מ ודברי מהרא"ח באסן נכונים ועפ"י זה ג"כ נחה שקטה תמיהת הר' לח"מ. שתמה על הרמב"ם ז"ל דכיון דהוא פסק כר' אחא הרי בגמר' אמרו דלרב אחא דלפחות בעינן חד דגמיר וא"כ הי"ל דלק"מ דאלו אמרו בגמ' דבעינן לידע בהני ג' הדיוטות שיהיו גמירי או לפחות בעי לידע שחד מנייהו גמיר שפיר היה מקשה הלח"מ אבל השתא לא אמרו אלא סתם דסגי בג' הדיוטות והיינו דמן הסתם דבג' הדיוטו' א"א דלית בהו חד דגמיר וא"כ אין אנו צריכין לידע דאית בהו חד דגמיר אלא מן הסתם אנו אומרים דודאי אית בהו חד דגמיר ואם כן לא מצי הרמב"ם לו' דבעינן בהו חד דגמיר ולהטיל תנאי על זה דהוה משמע מזה דצריך לחפש ולידע על חד מנייהו דליהוי גמיר והא ליתא דאין צריך לחפש ולידע בברור זה אלא דמסתמא אמרינן דאית בהו חד דגמיר ולא צריך עוד הרמב"ם להזכיר דלפחות בעינן חד דגמיר כיון דמסתמא דסתם ג' הדיוטות איכא בהו חד דגמיר אבל אה"נ היכא דידעינן בהני תלתא דליכא בהו חד דגמיר ודאי פסולין וכמ"ש התו' והרא"ש והוכיחו כן מדברי הגמ' דפרק ז"ב ולא אצטריך הרמב"ם לאשמעינן זה דדבר זה שיהיו ג' קבועים לדון ולא יהיה אפי' חד מנייהו דגמיר זה לא שכיח ועוד דבלא"ה דאי לית בהו חד דגמיר אסור לישב ולדון והוא בכלל כי רבים חללים הפילה וכבר כתבו הרמב"ם ומביאו המחבר לקמן

ואיך שיהיה דע"כ ל"פ הרמ"ה והרא"ש אלא דלמר בעי ג' דגמירי ולמר בחד סגי אבל לכ"ע הדיוטות גמורים לא מהני וכמבואר בגמרא דקאמר בג' א"א דלית בהו חד דגמיר משמע דאי לית בהו חד דגמיר פסילי לדינא וכדמשמע ג"כ מפ' ז"ב שהביאו התו' והרא"ש וכ"כ הר"ן להדיא משם הראב"ד וכ"כ הרא"ם בתשובה וכן דעת הלח"מ בתשובה סימן כ"א וכן הסכים מור"ם בהגה וכן דעת מהרש"ך בסימן כ"ד והש"ך והר' בני שמואל בסי' זה

ומעתה נוראות נפלאתי הפלא ופלא עמ"ש הר' משפטי שמואל בסי' קי"ח וז"ל ופשיטא דכחם כח שפיר ודינם דין ואפילו בע"כ יכולין לדון ואע"ג שכת' דטעמא דג' הדיוטות היינו דא"א דלית בהו חד דגמיר אבל אי' לא לא הלא. רבו החולקים עליו בזה וכן מסתבר מלשון הדיוטות