מר ואהלות קנו

וראיתי להתו' בסנ' ד"ג בד"ה מדאורייתא חד נמי כשר וכו' שכ' וק' דא"נ בצדק תשפוט ל"ל וכו' עכ"ל ולכאור' י"ל בפשיטות דמ"ש רש"י ז"ל וקא סבר אין ערוב וכו' היינו דלגבי דינים אתא קרא דבצדק תשפוט ועקר ליה לערו' פרשיות כדכת' הרא"ש ז"ל ואין הכי נמי דבעלמא אפשר דס"ל לר' אחא אפי' כמ"ד ע"פ וא"כ התו' ורש"י שוים וראיה דלא קאמר תלמודא דאיכא בינייהו לענין שומרים דלמר בעי הודאה במקצת ולמר לא בעי אכן אחר העיון יראה ודאי כמו שהבינו התו' מדבריו דמ"ש רש"י וקא סבר אין ע"פ היינו ודאי אפי' בעלמא דאל"כ למה אצטריך לומר וקא סבר וכו' ולישתוק מנה ואנן ידעינן שפיר דאתי רב אחא ככ"ע אלא ודאי מדהוצרך רש"י לו' וקא סבר וכו' היינו משום דקשיא ליה על דברי רב אחא דאיך קאמר חד כשר מדאורייתא משום דכתיב בצדק תשפוט לשון יחיד הא כיון דקי"ל ערוב פרשיות א"כ ע"כ דתשפוט על הב"ד קאמר וקראם בלשון יחיד ובודאי שצ"ל כן לדעת רבא דס"ל דמדאורי' בעינן ג' ועל זה תי' רש"י דקא סבר אין ערוב פרשיות וכו' וא"כ ע"כ קרא דבצדק תשפוט לאו על הב"ד קאמר וע"ז הקשו התוס' שפיר דא"כ בצדק תשפוט ל"ל כיון דבלא"ה אית ליה דאין ע"פ א"כ מכלן ג' ועוד דרש"י קאי אדבריו דלעיל שפי' בתחלת הסוגיא במאי דקאמר מאי קא סבר וכו' ושם פירש ע"ש וכיון שכן אם איתא דס"ל כמ"ש התו' לא הול"ל וקא סבר וכו' כיון דהוא מפרש לא הוה ליה לקצר אלא לבאר דרב אחא אתי אפילו כמ"ד ערוב פרשיות

אמנם אכתי אפי' לפי הבנתם נלע"ד ליישב דברי רש"י דהא דאצטריך ריך בצדק תשפוט אע"ג דקא סבר אין ערוב פרשיות מ"מ איכא למימר דניבעי ג' ומומחין בהודאות והלואות דילמד סתום מן המפורש מגזלות דכולהו דיני ממונות מאהדדי גמרי א"כ מדכתיב משפט אחד כמ"ש התו' לעיל לכן הוצרך בצדק תשפוט דלא ליגמר מאהדדי ומ"ש הגאון מהרש"א ז"ל דא"כ מי. הכריחו וכו' נלע"ד דאי מהא לא ארייא די"ל דס"ל לרש"י דאם רב אחא יסבור ערוב פרשיות בודאי יש מקום לומר דבצדק תשפוט גלי לן דע"פ לא אהני לג' אבל למומחה אהני וכמ"ש הרב כנה"ג לדעת הרמב"ם והסברא נותנת הכי דכיון דקי"ל דע"פ ובעי ג' מומחין א"כ קרא דבצדק תשפוט שהוא לשון יחיד היינו מומחה דג' לא בעינן אבל מומחה בעינן דתפסת מועט תפסת והמיעוט בדבר היותר קרוב ולא לגמרי דלא עקר בצדק תשפוט לע"פ לגמרי אלא דלא ליבעי ג' אבל אחד מומחה בעי וא"כ איך קאמר רב אחא בג' א"א דלית בהו חד דגמיר אם איתא דבמומחה ודאי איכא טובא דלא הוו מומחין וכל מה שתמהנו לעיל על הרב כנה"ג יחולו על רב אחא והסוגיא מש"ה הוכרח רש"י לו' דקא סבר אין ע"פ בעלמא כמ"ד דליכא ערוב פרשיות וממילא לא בעי לא ג' ולא מומחים דמהיכא תיתי וכדי שלא נילף משאר דיני ממונות אתא קרא דבצדק וגלי דלא ילפינן מאהדדי ולא בעינן לא ג' ולא מומחה אלא חד הדיוט כשר מדאורייתא כנלע"ד ליישב דברי רש"י ז"ל ודו"ק

והנה ראיתי להר' כ"מ שכת' שם וז"ל דאפי' רבי אבהו דאית ליה ששנים שדנו אין דיניהם דין מודה דמדאורייתא חד נמי כשר אלא דאלמוה וכו' עש"ב ולכאו' דבריו תמוהים דא"כ מאי מקשי בגמרא בריש סנהדרין ולמאי אי דלא בעינן ג' והא אמר רבי אבהו וכו' ומאי פריך לימא דמתני' דמיעטה דלא בעינן ג' היינו מדאורי' אבל אה"נ לבתר תקנה דרבנן שנים שדנו אין דיניהם דין דאלמוה לתקנתייהו ועוד מאי משני תלמודא לס' רבי אבהו לעולם קסבר וכו' ובדין הוא וכו' והא לר"א נמי מדאורייתא חד נמי כשר וי"ל בפשיטות דהתלמוד אמר כן קודם שהביא דברי רב אחא אבל אחר שהביא דברי רב אחא הדר ביה ממאי דשני לעיל אליבא דר' אבהו אלא גם רבי אבהו מודה דמדאורייתא חד כשר אלא לבתר תקנה אלמוה לתקנתייהו ובעו ג' וב' שדנו אין דיניהם דין

אמנם מדברי הרשב"א שהביא הכ"מ בסמוך נראה דר' אבהו מדאורייתא קאמר דב' שדנו אין דיניהם דין שהרי כתב הרשב"א וא"ת א"כ אמאי לא הקשו מבריתא זו לרבי אבהו ותי' דס"ל כרשב"ג והשתא אם איתא דס"ל כמרן ז"ל מאי מקשי הרשב"א ז"ל דמנ"ל דרבי אבהו מדאורייתא קאמר ולא מדרבנן כיון דמצינן שפיר למימר דרב אחא מודה לרבי אבהו וכסברת הרמב"ם ז"ל דפסק לתרוייהו להא דרב אחא ולהא דר' אבהו א"כ גם ר' אבהו מצי סבר כרב אחא וא"ש כהאי ברייתא והנראה בזה דודאי רבי אבהו לא מצינו דעתו בפי' מדאורייתא מאי ס"ל אי כר' אחא אי כרבא דבעי ג' מדאורייתא אם כן אפי' שנאמר שר' אבהו כרב אחא ס"ל מ"מ קשה קושית הרשב"א על רבא בעצמו דאיך קאמר דבעי ג' מדאורייתא הפך הברייתא ומוכרחים אנו לתרץ תי' הרשב"א וכיון דבלא"ה מוכרחים לתרץ תי' הרשב"א משום רבא גופיה א"כ שפיר כתב הרשב"א לתרץ גם רבי אבהו אם ס"ל כרבא וא"ת אפי' אי נימא דר' אבהו מדאורייתא קאמר וכרבא ל"ק מההיא ברייתא דיכול לתרץ ר' אבהו דהא דקאמר בברייתא ואם היה מומחה דן אפי' יחידי לאו דבר תורה קאמר אלא תקנתא דרבנן וכמ"ש התו' בריש סנהדרין בד"ה ואם היה מומחה וכו' וי"ל דהרשב"א ס"ל כרש"י ז"ל שפי' דהאי תנא סבר אין ערוב פרשיות וכמ"ש בהדיא ונמצא לפי דבריו דלמאן דאית ליה ע"פ אינו יכול לדון יחידי אפי' מומחה ואפי' בתר תקנה וכמו שדקדקו כן התו' מדברי רש"י וא"כ ע"כ תיקשי האי ברייתא לר' אבהו ולרבא וכמו שהקשו התו' על רש"י ועל זה תי' הרשב"א דאמר לך ר' אבהו אנא דאמרי כרשב"ג ואע"ג דאמר ר' אבהו לדברי הכל כבר תי' רש"י במתק לשונו לעיל בד"ה ד"ה לקמן קאי דפליגי בפשרה ואשמעי' ר' אבהו דבדין כ"ע מודו וא"כ מאי דקאמר ר' אבהו לדברי הכל היינו אפי' רבנן דפליגי על רשב"ג גם מה שתמהו התוס' על רש"י במאי דמשמע מלשונו דלמאן דאית ליה