מר ואהלות קנה

בסי' תק"ט ע"ש באורך

הכלל העולה מכל מ"ש דגם בזה"ז יש מומחה ובקי בדינין ואם קבלוהו אין עליו עוד מצות ח' שאמרו אל תהי דן וכו' וכן אם טעה פטור מלשלם אם קבלוהו וא"כ שפיר נהגו בזה"ז לברור דיין א' לדון יחידי ובכפייה דע"ד כן הוברר וברירת הקהל חשיב כקבלוהו בע"ד ואם טעה פטור מלשלם וגם ההודאה בפניו חשיבא הודאה וכפירה מאחר שכן נהגו וכמ"ש הרדב"ז ז"ל וכן נהגו פה אר"ץ יע"א ולא שמענו מעולם ששלם הדיין מביתו דודאי ע"מ כן קבלוהו בין לדין וכו' בין לכוף בין לענין הודאה בפניו ומזה קרוב קראו ערער על רב העיר שדן יחידי ועמד הדין וכת' פתקא והחתים בה הקהל וכת' שקבלוהו בין לדין וכו' ולדידי אין צורך לכ"ז ומיהו כ"ז דוקא אם לא נתברר הטעות עד אחר מעשה וכבר הוציא ממון מהנתבע אבל כל עוד שלא הוציא הממון מהנתבע חוזר הדין אפי' אם אמר פ' זכאי וכו' וכ"ש אם טעה בד"מ דודאי ע"ד כן לא. קבלוהו שיטעה בד"מ וגם קבלה זו של הקהל לא מהני להיות דן יחידי בדין יתומים שצריך ג' וכן נהגו פצ"י וצור ישראל יצילנו משגיאות ויראנו מתורתו נפלאות ה' צבאות אלוהי אבי

נאום אברהם בכמוהר"ר יצחק ענתיבי זלה"ה ס"ט

שאלה ג'

הא דקי"ל דכל ג' נקראו ב"ד ואפי' הדיוטות אי בעינן דליהוו הני הדיוטות גמירי קצת וכדעת הרמ"ה שהביא הטור בסימן ג' או סגי באחד מהני תלתא דליהוי גמיר וכסברת הרא"ש ז"ל

תשובה קודם שנברר דין זה נבא לבאר דברי הרמב"ם בפ"א מה' סנהדרין ממה שתמה עליו הרמ"ך הביאו הכ"מ שם וז"ל כיון דהוא פסק כרבי אחא מנין שיהא סמוך וכו' עד סוף לשונו ע"ש ודבריו אינם מובנים לי דמשמע דהרמב"ם ס"ל דרבי אחא דקא' מדאורי' חד נמי כשר היינו סמוך והא ליתא מדברי הרמב"ם גופיה בפ"ב מה' סנהדרין שמוכח מדבריו דחד דכשר דקאמר רב אחא היינו הדיוט שהרי כתב אעפ"י שאין וכו' מותר לאחד לדון מן התו' ומדברי סופרים עד שיהיו שלשה אחד שהיה מומחה וכו' הרי ברישא דקאמר מותר לאחד היינו הדיוט ועדיפא ליה להרמ"ך לשיטתיה להקשות דברי הרמב"ם אהדדי עם שאינה קושיא כלל דודאי רב אחא שאמר חד כשר היינו הדיוט וכמו שהכריח הר"ן שם להדיא ע"ש דע"כ דמ"ש הרמב"ם שליחו' של א"י עושים לאו על הודאות והלואות קאמר אלא על כיוצא בהם כמו גטין ושור בשור וכיוצא דעליה דידהו דהני קאמר דשליחותייהו קא עבדינן גם מ"ש הרמ"ך ותימא לפסק שלו וכו' אין מובן לדבריו דאם כוונתו כיון דרב אחא הדיוט קאמר א"כ חכמי בבל יכולין לדון אעפ"י שאינם סמוכין כיון דגמירי וסבירי קשה דלמה בעינן גמירי וסבירי הא לרב אחא בגמיר או סביר סגי דגמיר וסביר היינו מומחה של התלמוד כדקאמר בגמרא כגון אנא דגמירנא וסבירנא ואם כוונתו לומר אע"ג דרב אחא סמוך דקאמר לסב' הרמב"ם הלא קי"ל דאם היה מומחה דן אפי' יחידי אפילו לכתחילה וא"כ מה צריך טעמא דשליחותייהו דכיון דגמירי וסבירי עדיין דבריו תמוהים דאע"ג דגמיר וסביר מקרי מומחה מ"מ לגבי מומחה של תורה שהוא סמוך זה יקרא הדיוט וכמו שאמרו בגמ' בפרק המגרש ואנן הדיוטות אנן ואע"ג דהוו גמירי וסבירי ושפיר אצטריך טעמא דשליחותייהו קא עבדינן דהיינו שליחות מומחין הסמוכין של תורה

והנראה לע"ד ליישב דברי הרמב"ם דודאי מודה דרב אחא הדיוט קאמ' אלא דתקינו רבנן ג' משום יושבי קרנות ואם היה מומחה וסמוך בודאי אפי' בתר תקנה דתקינו בג' הדיוט המומחה דן ביחיד ואפי' בכפייה דליכא למגזר ביה משום יושבי קרנות ונוקמיה אד"ת והא ניחא בזמן דאיכא מומחין אבל בח"ל דליכא מומחה של תורה ואפי' הוי גמיר וסביר יקרא הדיוט לגבי מומחה של תורה וא"כ היכי משכחת לה בח"ל לדון ביחיד מומחה ותלמודא קאמר כגון אנא דגמירנא וסבירנא דן אפי' ביחיד ועל זה תירץ הרמב"ם ז"ל דמומחה של ח"ל ושל זמן הזה הוא עביד שליחותייהו של מומחין הסמוכים באופן דמה שהוצרך הרמב"ם לטעמא דשליחותייהו היינו לבתר דתקינו דאחד מומחה דהיינו סמוך דן אבל אה"נ דמדאורייתא חד דכשר דקאמר רב אחא היינו הדיוט

וראיתי להרב כנה"ג בחי' להרמב"ם ז"ל שתי' לתמיהת הרמ"ך דהרמב"ם ס"ל כמ"ש התו' דרב אחא אית ליה ערו' פרשיות אלא דס"ל דקרא דבצדק תשפוט גלי לן דערו' פרשיות לא אהנ"י ל"ג אבל למומחה אהני לן עכ"ל ודבריו תמוהי' מאד חדא שהרי כבר הוכחנו מדברי הרמב"ם ז"ל בפ' שני דחד כשר דקאמ' הרמב"ם ורב אחא היינו הדיוט ועוד היכי אפשר דרב אחא מומחה קאמר א"כ איך קאמרו בגמרא משו' יושבי קרנות ועוד איך קאמר בגמ' בג' א"א דלית בהו חד דגמיר ואי מומחה קאמר הא ודאי איכא טובא דלא הוו מומחין וכמ"ש הר"ן בחי' ע"ש ועוד איך קאמר בגמרא רב אחא אית ליה דשמואל והא שמואל הדיוט קאמר כמבואר בגמ' ועוד איך קאמר אלא מעתה טעו לא ישלמו ומשני וכו' הא במומחה קיימינן ובמומחה הא קי"ל דאם טעה אינו משלם ולא חיישינן ליושבי קרנות באופן שדברי הרב כנה"ג בכאן נפלאו ממני וצ"ע: