מר ואהלות קנא

לפי הגהתו אבל לנוסחא דידן יש להוכיח להפך. גם מ"ש דבין להרא"ש ובין להמאור דאין הגדול מחזיר ולא מצינו בשום פוסק מפורש דבגדול מחזיר כאן הכי נקטינן עכ"ל תמה אני עליו דהא מוכח להדיא מדברי הגאון דאפילו בא' שאינו מומחה וקבלוהו דחוזר הדין והיינו ע"כ בשיש גדול להחזיר וכדכת' הנ"י ז"ל להדיא דהגדול מחזיר אפי' באינו מומחה וקבלוהו וא"כ כ"ש בג' וקבלום וכ"ש שדעת המאור והעטור כן ומצורף בהדייהו הרי"ף ז"ל וכמ"ש וכותייהו נקטינן דלא כהרא"ש ז"ל וכמ"ש הב"ח ואפי' את"ל כמו שהגיה הש"ך דהשתא ס"ל להמאור דאינו חוזר עם שאינו אמת עכ"ז ל"ק על הב"ח ז"ל שהרי כבר כתבנו שדעת הגאון דכשהוא לפנינו ויש לו להחזיר דחוזר והיינו ע"כ בדאיכ' גדול שמבורר שטעה דאל"כ מנא ידעינן שטעה ואיך יכול לחזור בו אלא ודאי דביש גדול להחזיר ולברר שטעה ואם כן איך אסיק דלא כהגאון והא איהו גופיה כ' לעיל דנראין דברי הגאון ז"ל אלא מוכרחי' אנו לו' דמאי דס"ל כהגאון היינו במאי דפסק כר"מ דד"ד אבל במה שסיים דאם אפשר להחזיר חוזר בהא לא ס"ל כותיה אלא מ"ש עשוי וכו' אפי' אם אפ' להחזיר והיינו דסיים המאור אעפ"י שיש בשאר דברי רבי' האי ז"ל דברים שאינן ברורים וכו' והיינו שר"ל דלא ס"ל כותיה במה שסיים הגאון דחוזר א"כ ש"מ דמודה המאור ז"ל שדעת הגאון דחוזר אע"ג דאיהו גופיה לא ס"ל הכי וא"כ שפיר כתב הב"ח ז"ל וכך היא דעת המאור שהעיד ע"ש ר' האי גאון ז"ל אמנם נראה דא"א לו' זה בכונת הב"ח דא"כ הו"ל להב"ח לו' דלא כהרא"ש והטור והמאור גופיה הילכך מחוורתא כדברינו

וראיתי להר' ב"ש שכת' דעדיין דברי הגאון סתומים שכת' והשתא דס"ל כר"מ מי שאינו מומחה וכו' וא"כ היכי קאמר אם אין הדבר מצוי שנר' הא הדבר מצוי חוזר ואינו משלם והיאך יתקן מתני' דדן את הדין דקתני מ"ש עשוי וכו' עכ"ל ואתמהא דזו היא בעצמה מה שהקשה הרא"ש והטור ז"ל על הגאון דס"ל דאם הדבר מצוי שיכול להחזיר שחוזר ממתני' דקתני מה שעשה וכו' דלא משמע כלל כפי' הגאון דאיירי בדא"א להחזיר ע"ש וכבר ישבנו זה לעיל בשני אופנים ע"ש. ומזה ג"כ קשה על הש"ך שאסיק לדעת הגאון דאם טעה בשק"ה אפי' אפשר להחזיר אינו חוזר אלא מ"ש עשוי וכו' דמה יענה בלשון הגאון שהביא הרי"ף שנראה להדיא דאם אפשר להחזיר חוזר

והנה הרי"ף ז"ל הקשה על הגאון וז"ל ואי משום דינא דגרמי מחייבת ליה אפילו טעה בד"מ נמי ור"ל דבש"ס מחלק להדייא בין טעה בשק"ה לד"מ והר' העטור והב"ח והש"ך כתבו דלק"מ דשאני טועה בד"מ דלאו כלום עבד דדיניה לאו דינא ואיהו דאפסיד אנפשיה כדאמרינן במעשה דר"ט אבל טעה בשק"ה דקם דינא אלא היכ' דאפ' בחזרה דלא נשא ונ"ב אמרי רבנן דחוזר ואם א"א להחזיר ישלם דליכא ולא מידי כיון דטעה בשק"ה וכו' ע"ש באורך ולכאורה ק' דסוף סוף כיון דגם אם טעה בשק"ה אם הוא לפנינו ויש בידו להחזיר המעות דמחזיר והדר דינא א"כ ה"ה בטועה בד"מ וכמו שהטועה בר"מ אמרי' כיון דאלו הוה קמן היה מחזיר השתא נמי לאו כלום עבד ה"נ נימא בטועה בשק"ה וכיון דלא אמרינן הכי בטועה בשק"ה ה"נ לא לימא בטועה בד"מ ואמאי אמרי' בגמרא השתא נמי לאו כלום עבד והכי משמע מדברי הנ"י ז"ל דכל היכא דהדר דינא חד דינא אית להו וכמ"ש הש"ך גופיה בסי' כ"ו ומ"ש הש"ך דהרי"ף ס"ל כהתו' והרא"ש דלר"מ דד"ד לא אמרינן לאו כלום עבד אלא חייב מדינא דגרמי והלכך אי משום ד"ד אפילו טועה בד"מ נמי חייב אלא הך סוגיא דר"ש כרבנן ואפ"ה וכו' זו היא כוונת הרי"ף וכו' ע"ש בס"ק י"ד אות ב' בד"ה וכדי שלא נשוייה להרי"ף טועה וכו'

והנה עפ"י מ"ש דהא דקאמר הגאון חוזר היכא דאפשר להחזיר היינו בדאיכא גדול להחזיר ולברר טעותו אבל היכא דליכא גדול להחזיר ולברר טעותו אלא הוא בעצמו מודה שטעה א"י לחזור בו דלאו כ"כ לו' שטעה אלא מ"ש עשוי וכו' א"כ י"ל דהגאון ס"ל כדעת התוספות שסוגייא זו שאמרה השתא נמי לאו כלום עבד היינו אליבא דרבנן דלית להו ד"ד אבל לר"מ לא אמרי' השתא נמי לאו כלום עבד ואפי' בטועה בד"מ נמי אם הוא אינו מומחה וקבלוהו אם א"א להחזיר חייב לשלם מד"ד כר"מ דקי"ל כותיה והה"נ בטעה בשק"ה ואיכא גדול לברר טעותו דחוזר אם ישנו לפנינו ואם אינו לפנינו וא"א להחזיר חייב מד"ד ולא אמרינן כיון דאלו הוה קמן היה חוזר השתא נמי לאו כלום עבד וא"כ אליבא דר"מ דקי"ל כותיה אין אנו צ"ל חדא ועוד קאמר אלא חדא קאמר דר"ט היה סבור כיון דנאכלת לכלבים וא"א להחזירה והוא גורם להאכילה א"כ חייב מד"ד מש"ה פחד ר"ט וא"ל ר"ע פטור אתה כיון שמומחה לב"ד אתה וקבלוך ליכא דינא דגרמי בהאי כיון שהוא מומחה וקבלוהו טעותו אונס היא וכ"ת אליבא דרבנן דאמרי כיון דאלו הוה קמן הוה הדר דינא השתא נמי לאו כלום עבד ואקשינן על ר"ש דאמר טועה בד"מ חוזר דממתני' זו משמע דטועה בד"מ כטועה בשק"ה דקם דינא ואינו חוזר דאי חוזר לאו כלום עבד והא לדברי הגאון דס"ל כר"ש וכר"ן אפילו טעה בשק"ה דינא נמי הכי דחוזר אם הוא לפנינו א"כ אפי' בשק"ה אמרי' כיון דאלו הוה קמן וכו' השתא נמי לאו כלום עבד כדין טועה בד"מ הא ל"ק כלל לדעת הגאון דס"ל דהא דקתני מתני' מ"ש עשוי וכו' היינו היכא דליכא גדול להחזיר ולברר שטעה וע"ז קאמר ר"ש טעה בד"מ חוזר טעה בשק"ה אינו חוזר וההיא דר"ט ור"ע ג"כ אליבא דהרי"ף דר"ט גדול מר"ע היה כמ"ש הש"ך גופיה והרב ב"ש הבאנו דבריו לעיל וא"כ ליכא גדול מר"ט להחזירו ולברר טעותו שטעה בשק"ה אבל בטועה בד"מ אף אי ליכא גדול חוזר וכמ"ש העטור ז"ל מש"ה הקשו לר"ש שעשה חלוק בין טועה בד"מ לטועה בשק"ה דזה חוזר וזה אינו חוזר וא"כ למה א"ל ר"ע לר"ט שהיה פטור מטעם שהוא מומחה לב"ד בלא"ה פטור דכיון דחוזר לאו כלום עבד השתא נמי לאו כלום עבד אלא ודאי מזה מוכח דטועה בד"מ דינו כטועה בשק"ה דקם דינא היכא דליכא גדול ממנו