מר ואהלות קמט

המעות מיד הנתבע ולכך מחזירין ומתניתין דדן את הדין איירי בשכבר הוציא המעות מיד הנתבע ולהרמ"ה ל"ק מזה די"ל דס"ל להרמ"ה כמ"ש הרמב"ן ז"ל והביאו הנ"י ז"ל דהיינו דשני ר"ח כאן בשלא נשא ונ"ב ור"ל דמתני' דמחזירין היינו היכא שלא נעשה עדין מעשה עפ"י דברי הדיין ומתני' דמ"ש עשוי בנשא ונ"ב ר"ל שכבר נגמר המעשה עפ"י הדין עש"ב אבל להרא"ש ודעמיה דלא ס"ל כדברי רב חסדא אם כן אם איתא דיש לפלוגי בין הוציא המעות מיד הנתבע ללא הוציא אמאי לא שני תלמודא הכי אלא ודאי מזה מוכח דאפי' עדיין לא יצאו המעות מיד הנתבע דינא הכי כהוציא המעות מיד הנתבע כמ"ש הטור ועוד ראיה לדברי הטור מדאמרינן בגמ' ר"ש אמר ל"ק כאן בטעה בד"מ כאן בטעה בשק"ה אלמא דדומיא דטעה בד"מ שמחזירין דומיא דהכי בשק"ה אין מחזירין וכי היכי דבטעה בד"מ ל"ש אם יצאו המעות מיד הנתבע ל"ש לא יצאו דחוזר ה"נ בטעה בשק"ה אינו חוזר בין אם הוציא בין אם לא הוציא וגם רבי אמי מילתא פסיקתא קאמר טעה בד"מ חוזר טעה בשק"ה אינו חוזר

הילכך לעד"ן ליישב דברי הטור מכל מה שתמה עליו הש"ך והוא על פי מאי דכתב הרא"ש דטעמא דמ"ש עשוי ומשלם מביתו הוא משום שנשתדל מתחילה לדון והוא אינו מומחה ראוי הוא שיתקיים דינו וישלם מביתו דלא הי"ל לדון יחידי עש"ב הרי מבואר מדבריו דטעמ' משו' קנסא אע"ג שה שהדיין מחזיק אפ"ה משום קנסא מחיי' לשלם דקנסא הוא שקנסו אותו חז"ל לפי שדן יחידי וא"כ מה"ט נמי אעפ"י שעדיין לא הוציא מעות מהנתבע כיון שהגיס דעתו ונשתדל לדון יחידי וגמר הדין ואמר פ' זכאי וכו' ראוי לקיים דינו ונימא מה שעשה עשוי וכו' ואם הוא מומחה ולא קבלוהו ג"כ מה"ט דלא הו"ל לכוף ולעבור על דברי חז"ל שא' אל תהי דן וכו' כמ"ש הש"ך גופיה לעיל דאין מחזירין במומחה ולא קבלוהו אף שיש גדול ממנו מה"ט ואם הוא מומחה וקבלוהו אז פטור ואין מחזירין כיון שקבלוהו דסתם קבלת מומחה היא בין לדין וכו' הרי קבל טעותו ושוב אינו יכול לחזור בו אעפ"י שכתב הרא"ש אף על פי שלא נשא ונ"ב הה"נ אפי' עדיין לא הוציא המעות מיד הנתבע והוי בכלל אעפ"י שלא נשא ונ"ב שכת' הרא"ש ז"ל ובזה ג"כ נתיישב מה שהקשה הש"ך עוד על דברי הטור וז"ל דא"כ יציבא בארעא וגיורא בשמי שמייא דהיאך יאמר הרא"ש דכשאינו מבורר שטעה הדר דינא וכשמבורר שטעה קם דינא דעפ"י מ"ש א"ש דהיא הנותנת דכיון דטעה ראוי לקנסו לקיים דינו ולחייבו לשלם אבל היכא שאינו מבורר שטעה אין ראוי לקנסו מש"ה הדר דינא כנלע"ד ליישב דברי הטור לפי חומר הנושא

נמצא עכשיו לפי"ז ג' מחלוקות בדבר דלהעטור בשם ר' האי גאון ז"ל אם טעה בשק"ה דקי"ל מ"ש עשוי וכו' היינו היכא דא"א בחזרה אבל אי איתיה קמן ואפשר בחזר' חוזר הדין ולהרמ"ה אם כבר נגמר הדין ונתן הנתבע המעות אז הוא דאמרי' מ"ש עשוי וכו' אבל אם עדיין לא נתן הנתבע הממון חוזר הדין ולהטור אליבא דהרא"ש ז"ל דאפי' עדיין לא נתן הנתבע מידי אלא נגמר באיש פ' זכאי וכו' אפ"ה מ"ש עשוי וכו' ועל הסברא רא הראשונ' שכתבנו בשם ר' האי גאון תמה מאוד הש"ך וכתב א"כ הגאון ח"ו טעה בד"מ ע"ש שהאריך הרבה לדחוק הבנת הרא"ש בדברי הגאון ואסיק וכ' דהגאון לא אמר האי דינא אלא בטעה בד"מ אבל טעה בשק"ה מודה הגאון להרא"ש ז"ל:

| והנה מה שהקשה הרא"ש אדברי הגאון דלישנא | מ"ש עשוי לא משמע הכי כלל נראה דלק"מ דהא כבר כתבו התו' בלא"ה דטהר את הטמא היאך אפשר לומר בו מ"ש עשוי וכו' אם נודע שהוא טעה היאך אפשר שיהיה טהור בשביל טעותו ועוד למה משלים ומאי חסריה הא הוה טמא מעיקרא ותי' דמיירי שעירבן בעה"ב עם פירותיו וכת' הר"ן ז"ל דלפי"ז מ"ש עשוי דקתני לא שיהיה עשוי מכח הדין אלא ה"ק אם זה מ"ש עשוי שהגיע לו הפסד שא"א להחזירו משלם מביתו עכ"ל וא"כ גם הגאון הכי מפרש לה אמנם לפי"ז נתחזקו ביותר כל קושיות הש"ך דמאי פריך ממתני' דמחזירין ההיא באפשר בחזרה וההיא דדן את הדין בלא אפשר בחזרה איירי וכמו שהאריך טובא ע"ש

לכך נלע"ד ליישב והוא די"ל דס"ל להגאון כמ"ש הנ"י ז"ל ומיהו גם בשאינו מומחה כל שהיה שם גדול היה חוזר שהרי מ"ש עשוי אינו אלא משום שאין שם גדול כדפריש ר"ן אלמא דאם היה שם גדול חוזר ואעפ"י דהך רישא איירי בשאינו מומחה וטעה בשק"ה וכו' ושוים ג"כ היכא דליכא גדול דלית בהו חזרה ואם אינו מומחה וקבלוהו משלם וכו' דהיכא דליכא גדול לברר שטעה מצי למימר מי יימר דטעמא בתרא עיקר אעפ"י שהוא מומחה עכ"ל ומשמע דכ"ש כש כשאינו מומחה והכי משמע ג"כ מלישנא דבעל העטור ז"ל שכתב וז"ל ור"ן ור"ש מודו בשאין גדול וטעה בשקול הדעת קם דינא וכו' ור"ח פליג עלייהו דאמר אידי ואידי בשאין גדול ואידי ואידי בטעה בשק"ה דאי יש גדול לכ"ע חוזר וליכא פלוגתא עכ"ל הרי מבואר דס"ל דמתני' דדן את הדין דמ"ש עשוי וכו' איירי בדליכא גדול להחזיר וא"כ מ"ש הגאון בתשו' דאע"פי שנשא ונ"ב וכו' דיש להחזיר יש מן הדין להוציא ממנו ע"כ בדאיכא גדול ומבורר טעותו דאי ליכא גדול מנ"ל שטעה הא מצי למימר שפיר מי יימר דטעמ' בתרא עיקר ולא טעמא קמא וא"כ היכי קאמר הגאון יש מן הדין וכו' אלא ודאי בדאיכא גדול ומבורר שטעה דע"ז הוא דקאמר הגאון אם ישנו לפנינו מחזירין ואם א"א בחזרה חייב לשלם מדינא דגרמי ומתני' דדן וכו' ומשלם מביתו דמשמע מינה דאפילו ישנו לפנינו ואפשר בחזרה היינו בדליכא גדול לאהדורי ולברר טעותו וא"כ לא מצי לשנויי מתני' דדן וכו' בדלא אפשר בחזרה דמ"ש עשוי משמע אפי' איתיה קמן ואפשר בחזרה אפ"ה מה שעשה עשוי והיינו ע"כ משום דליכא גדול לברר טעותו: וה

והשתא לפי"ז הנך רואה שנתרצו ונתיישבו כל קושיות הש"ך מעל הגאון אחת לאחת דהרא"ש לשיטתיה אזיל דס"ל שאין הגדול מחזיר כלל ואפילו במומחה וכמו שאסיק כן משם