מר ואהלות קמח

תמוהים שהרי רש"י תי' קושייתו שאחר שהגיד הדיין הפס"ד הדברים מסורים לבע"ד ואינו מחויי' לצית לדין ואפי' אומר שטעיתי לאו כל כמיני' כמו שמבואר מלשון רש"י שהבאתי וכו' עכ"ל אדרבה דבריו הם התמוהים דמאי מייתי מדברי רש"י ז"ל דרש"י ל"ק לאו כל כמיניה לאהדורי עובדא אלא כגון שכבר הוציא ממון מהמתחייב ונעשה מוחזק בממון מש"ה המוחזק יכול לו' לו לאו כל כמינך שטעית וכלל גדול הוא דהמע"ה אבל היכא שעדיין לא הוציא המעות ועדיין מוחזק בהם על חבירו להביא ראיה שלא טעה הדיין ומספיקא לא מפקינן ממונא ותדע שהרי רש"י ז"ל קאי אמתני' דדן את הדין וכו' דקתני טיהר את הטמא מ"ש עשוי וכו' והקשו התו' אמאי מ"ש עשוי ומשלם ותי' דהשתא ס"ל דבה"ב עירבן עם פירותיו ע"ש וא"כ דומיא דהכי נמי חייב את זכאי שהוציא ממנו מעות וע"ז הוא דקאמר רש"י דלאו כל כמיניה לאהדורי עובדא ועוד דלישנ' דרש"י דקא' לאהדורי עובדא מש' שכבר נעשית העובדא גם מ"ש דבזה מתורצת קושיא ב' דמאי גרמי איכא וכו' דלק"מ דמיד כשאמר פ' חייב ופ' זכאי וכו' גורם לו ההזק וכו' עכ"ל לא ידענא מאי קאמ' דדינ' דגרמי לא הוי אלא היכ' דההזק ברור והכא אין ההזק ברור דיכול בע"ד שלא ליתן וחבירו אין יכול להוציא ממונו בחזק' כ"א ע"פ הדין ויביא ראיה שלא טעה ויוציא ממנו גם מ"ש דלא ידע הקושי' שעשה הש"ך שהרי כ' הטור וכו' וכיון דיש סיוע לדיין מא' מהתנאים מש"ה קם דינא כיון דלא פסק מסברא דנפשי' מש"ה חיי' הנתבע לשלם לתובע אבל היכא דפסק מסבר' דנפשי' כיון דאין שום מ"ד כותיה אין לו להוציא מחבירו וכו' גם בזה לא תקן כלום דהיכי מצי להוציא מיד המוחזק שלא כדין כיון דסוגייא דשמע' כותי' מי יוכל להוציא ממנו ועוד שהרי כ' הרא"ש ואין לו כח לר"ח להחזירו ולהוכיח שטעה אלא בסברא נחלק עליו וא"כ שפיר עביד הש"ך קו' דהשתא התם דאינו מבורר שטעה אפ"ה לאידך שלא הוציא עדיין הדר דינא הכא שמבורר שטעה וכ"ש שאין מוציאין ממנו באופן שכל דברי הר' ז"ל תמוהים בעיני וביות' יגדל האימה שפסק כנדון דידיה דאם טעו הב"ד בשקול הדעת ואפי' שלא הוציאו ממון מיד המתחיי' בדין קם דינא וחיי'. הנתבע לשלם לתובע וכמ"ש הטור. ודבר זה ישתקע ולא יאמר ונהי דהטור ס"ל הכי הרי הרמ"ה והרי"ף והרמב"ם והראב"ד והרשב"א והר"ן שהביא הש"ך לא ס"ל הכי ואיך יוציא ממון מהנתבע או מהדיין נגד כל הני רבוותא דודאי מצו למי' קי"ל ככל רבוותא הנז' דהלכה רווחת שיכול המוחזק לו' קי"ל גם מ"ש דאם הדיינים הם ג' אף שהוא גדול נמי דינא הכי דא' מומחה כג' הדיוטות דמי גם בזה אין דבריו מובנים דודאי דין ג' הדיוטות ודין א' מומחה שוים אבל היינו לענין שיכולים לדון בכפיה אבל בחכמה אינם בערך המומחה כלו' ואם המומחה הזה החזירן וברר טעותן והודו לו למה לא יחזיר הדין הרי קי"ל דהגדול מחזיר אמנם בהא יש לקיים דבריו והוא במ"ש הש"ך דבג' הדיוטות בין קבלום בין לא קבלום אין הגדול מחזיר ע"ש שהאריך בס' ד' אות ח' בטעם הדבר

איברא דמ"ש הש"ך דאפילו במומחה וקבלוהו הא פשיטא דמצו למימר כי קבלנוך אדעתא למידן ד"ת וכו' בזה דבריו תמו' דהא מבואר בהרא"ש ז"ל דסתם קבלת מומחה הוא בין לדין בין לטעות דדוקא בהדיוט אפי' קבלוהו מצו למימר אדעתא דלדון ד"ת קבלנוך אבל במומחה כיון דבלא"ה יוכל לדון אהני קבלתו כאלו פירשו בין וכו' ויותר טוב הי"ל להרב לו' דמצו למימר דנהי דקבלנוך בין לדין וכו' היינו כשלא ידעת שטעית דסובר אני שדעתי יפה אבל אם קודם המעשה נתברר לך שטעית ואתה רוצה להוציא ממון עפ"י טעותך בזה לא קבלנו אותך וכמ"ש איהו גופי' לקמן בס' ל"א בד"ה ולפי"ז עש"ב ואולי דזו היא גם כן כונתו הכא וקצר בלשונו באופן דלהרא"ש והטור ליכא לפלוגי בין הוציא המעות ללא הוציא וכיון שכן במומחה וקבלוהו פטור ואינו חוזר אף שעדיין לא הוציא המעות וכמ"ש הסמ"ע ז"ל ועל פי זה הנה מקום אתי ליישב מה שתמה הש"ך על מהרי"ק והב"י בשמו וכתבו דטעו בד"מ דלא הו"ל להוכיח כן מדברי הטור דהא ש"ס ערוך בכ"מ טועה בד"מ חוזר אפי' כבר הוציא וכו' וכ"כ הרא"ש בדוכתי טובא וכ"ש בשלא הוציא עדיין דטעה בד"מ חוזר וכו' עכ"ל ולע"ד לק"מ דאיצטריך מהריק"ו ללמוד מדברי הטור לאשמעי' אפי' היכא שהוא מומחה וקבלוהו דקבלתו היא בין לדין וכו' דהיכא דטעה בשק"ה דאינו חוזר ופטור ולהרא"ש אף ע"ג שלא הוציא המעות עדיין והיכא דטעה בד"מ והוא מומחה וקבלוהו וכבר הוציא המעות לדעת הש"ך בס"ד דדעת הרא"ש דפטור ואינו חוזר והוה ס"ד דגם אם לא הוציא המעות עדין הדין כן דהא להרא"ש הוציא המעות ועדיין לא הוציא שוים קמל"ן מהריק"ו דמדברי הטור מוכח דדוקא טועה בשק"ה פליג הרא"ש עם הרמ"ה אבל טועה בד"מ מודה להרמ"ה אף במומחה וקבלוהו דהדין חוזר דזה אינו מבואר בתלמוד אלא אדרבה לדעת הש"ך בדעת הרא"ש דאם הוציא המעות מידו אם הוא מומחה וקבלוהו פטור ואינו חוזר ואפי' שטעה בד"מוגם לפי מש"ל דדברי הסמ"ע נכונים דלהרא"ש אפילו מומחה וקבלוהו חייב מדינא דגרמי משום שאפילו קבלוהו אין טעות בד"מ בכלל הקבלה וכמש"ל בשם הרדב"ז ז"ל מ"מ אצטריך מהריק"ו כאן לאשמעינן דהטור לא קאמר אלא דוקא בטעה בשק"ה אבל בטעות בד"מ מודה להרמ"ה היכא שלא הוציא אבל אם הוציא חייב מדינא דגרמי דטעות משנה לא הוי בכלל הקבלה והוי כאלו לא קבלוהו וכדכתיבנא לעיל אבל קשה אליבא דהרשד"ם שכתבנו לעיל משמו דבכלל הקבלה אף טעות בד"מ ודקדקנו מדברי הכ"מ ג"כ דהכי ס"ל מאי איכא למימר וצ"י. והנה הגם שהש"ך העלה דברי הטור בתימה ודחה דבריו מכח כל הראיות שהביא מ"מ אנכי העבד אברהם יש לי להביא ראיה לדברי הטור דס"ל דליכ' לפלוגי בין הוציא המעות מיד הנתבע ללא הוציא מן הגמ' דפ' אד"מ שהקשו ממתני' דקתני מחזירין אמתני' דדן את הדין והוצרכו לשנויי התם כמה שינויי דאמאי הוצרכו לכל הני שינויי הא מעקרא לק"מ דמתני' דקתני מחזירין איירי בגמ"ד ועדיין לא הוציא