מר ואהלות קמו

זה שכנגדו ודאי דכבר זכה דאין לך מעשה גדול מזה שהוציא ממון עפי"ז ולא גרע מקנו מידו דקי"ל דשוב אינו יכול לחזור בו אפי' בדאיכ' תרתי לריעות' וכמבואר בהרי"ף וכ"כ הש"ך וי"ל דס"ל להמאור דהיכא דהוי תרתי לריעותא אפי' שזכה זה שכנגדו חוזר כיון דאין דינו דין א"כ בטעות נתן לו עי"ל והוא הנכון דס"ל להמאור דגמ"ד דהתם היינו אחר שהוציא הממון עפ"י הפסול וכמו שכן ס"ל להרמב"ם וכדכתב הרב המאירי ז"ל והש"ך שהוציא כן מהירו' ע"ש בסי' כ"ב והנה לעד"ן לדעת הרי"ף אף שס"ל לדעת המאור דבאינו גמיר כלל לא מהנייא קבלה ויוכל לחזור בו משום דהוי תרתי לריעות' וכדכתי' וכ"ש אם טעה שמחזירין את דינו מ"מ נראה דהיינו דוקא היכא דנגמר הדין אבל עדין לא זכה האילך במעות אבל היכא דכבר זכה הלה להרי"ף אינו יכול לחזור בו ובהא פליג על המאור וראיה לזה דאם איתא דגם בזה ס"ל כהמאור א"כ אמאי עשה הרי"ף חמשה בבי דוקא והרי איכא בבא ו' וכגון דאיהו גמיר כלל אף על גב דקבלוהו דחוזר הדין והיכא דא"א להחזיר משלם מביתו אלא ודאי מזה מוכח דס"ל להרי"ף דזה הוי בכלל בבא חמישית שכת' ז"ל ע"ש כדכתב הרמב"ן ז"ל דאם כן לישני הרי"ף רבותא טפי דהיכא דאינו גמיר אפי' קבלוהו דדינו כדין בבא חמישית אבל אם נאמ' שהוא בכלל בבא רביעי' ניחא שנכנס בסוג שאינו מומחה וקבלוהו וכ"כ הר"ן בהדיא בחי' לדעת הרי"ף וז"ל ומי שאינו מומחה דלא גמיר אף על גב דקבלוהו מחזירין את דינו וכו' מפני שאין שם דין עליו וכו' והיינו בבא חמישית מהרי"ף ז"ל ע"ש הרי מבואר דכשאינו גמיר וקבלוהו דאם אי אפשר להחזיר יש חלוק בין נשא ונ"ב ללא נשא דלא כהרמב"ן דס"ל דבתרוייהו חייב לשלם אכן מה שס"ל להר"ן דכשאינו גמיר מחזירין והיינו מתני' דמחזירין אינו נלע"ד חדא דא"כ לא הוי בכלל בבא רביעית שכת' הרי"ף ז"ל דמה שעשה עשוי ומשלם מביתו וגם לא הוי בכלל בבא חמישית שכתב הרי"ף דחוזר ואם א"א להחזיר חייב לשלם בין נשא ונ"ב ובין לא נשא ונ"ב וא"כ באיזה בבא נכלל דין זה ובודאי שמהראוי לעשות בבא ששית לזה בפ"ע אבל אם נאמר דדינו שוה לגמרי כדין בבא רביעית ניחא ודינו מה שעשה עשוי ומשלם מביתו כמי שאינו מומחה אלא דגמיר וקבלוהו וע"ק דא"כ כדאקשינן בגמרא ממתני' דמחזירין למתני' דדן את הדין וכו' ומשני ר"י כאן במומחה כאן בשאינו מומחה אמאי דחיק לאוקמי בהכי לישני תרוייהו באינו מומחה ומתני' דמחזירין היינו בדלא גמיר ולא סביר וכדכת' הר"ן ז"ל ומתני' דדן את הדין דמה שעשה עשוי וכו' היינו בגמיר ולא סביר וגם ר"ח אמאי לא משני הכי אלא ודאי דדינו של זה דאינו גמיר וקבלוהו כדין גמיר ולא סביר דתרוייהו דינם מה שעשה עשוי ומשלם כדין בבא רביעית של הרי"ף וכן כתב הש"ך בס"ק כ"ד והב"ח דגמיר לחוד או לא גמיר כלל דינם שוה בקבלום ע"ש נמצא לפי"ז דאם אינו גמיר כלל וקבלוהו יש שלשה סברות לדעת הרי"ף ז"ל חדא היא סברת הר"ן שכתבנו דאם נשא ונ"ב וא"א להחזיר חייב לשלם ואם אפשר להחזיר מחזיר את הדין ואם לא נשא ונ"ב מחזיר את הדין ואם א"א לו להחזיר פטור דלאו כלום עבד ולהרמב"ן ז"ל חוזר בין נשא ונ"ב ובין לא נשא ונ"ב ואם א"א להחזיר משלם מביתו ולהב"ח והש"ך דינם שוה לאינו מומחה וקבלוהו דלהרי"ף אם נשא ונ"ב מ"ש עשוי ומשלם מביתו ואם לא נשא ונ"ב פטור וכיון דפטור הדר דינא משום פסידא דבע"ד ואם א"א להחזיר פטור ולהרמב"ם חייב כמ"ש מרן בש"ע וכיון דפסק מרן אפילו בגמיר וקבלוהו א"כ כ"ש אם אינו גמר כלל דהכי דינו דחוזר ואם א"א להחזיר משלם מביתו והיכא שנשא ונ"ב ודאי מצי למימר המוחזק קי"ל דדינו מה שעשה עשוי ומשלם מביתו כדין גמיר וקבלוהו שפ' הש"ע דמ"ש עשוי ומעתה יש לתמוה עמ"ש בתשו' לחם רב סי' פ"ד שערב ס' הרי"ף והרמב"ם יחד וכתב וז"ל להרי"ף והרמב"ם דינא הוי הכי עד והיכא דאיכא חדא לטיבותא וחדא לריעותא כגון שאינו מומחה וקבלוהו או נט"ר מר"ג אם נשא ונ"ב מ"ש עשוי ומשלם מביתו ואם לא נשא ונ"ב פטור וחוזר הדין וכו' דאיך כ' ויחס סברא זו להרמב"ם דס"ל דהיכא דלא נשא ונ"ב חוזר הדין ואם א"א להחזיר משלם מביתו והרי"ף דוקא הוא דס"ל דפטו' ועוד יש לתמוה עליו במ"ש והיכא דאיכא חדא לטיבותא וכו' דלהרא"ש והטור מה שעשה עשוי וישלם מביתו דהא מבואר מדברי הרא"ש והביאו הטור בסי' ג' דמהני רשותא דר"ג ליחיד שאינו מומחה אעפ"י שלא קבלוהו דפטור ע"ש ולהא י"ל בדוחק דמ"ש דלהרא"ש חדא לטיבותא וכו' קאי ואינו מומחה וקבלוהו אבל אי לא קבלוהו ונט"ר להרא"ש פטור אע"ג דנקט בתחילת לשונו דנט"ר מר"ג היינו משום סברת הרי"ף והרמב"ם נקט לה ולא משום הרא"ש דלהרא"ש מבואר להדיא דנק"ר מר"ג עדיף מקבלוהו

והנה הש"ך ז"ל כת' דלדעת הרמב"ם דרשותא דר"ג לגמיר ולא סביר לא מהני ואין דינו דין וחולק על הרא"ש מקצה אל הקצה דלהרא"ש דינו דין ופטור מלשלם ועדיף מקבלוהו ולהרמב"ם ל"מ דחייב אלא גם אין דינו דין ולא מהני רשותא דר"ג וכו' עכ"ל מוכח דעת הרי"ף שהזכיר שם חמשה בבי וכו' עכ"ל ולעד"ן דאיפכא איכא למידק מדברי הרי"ף דאמאי לא אשמעינן בבא אחריתי דאם אינו מומחה אע"ג דנט"ר מר"ג אין דינו דין וכמ"ש בבבא חמישית דהיכא דליתיה מומחה ולא קבלוהו שאין דינו דין ועוד לשמעינן רבותא טפי בהאי בבא דאפי' נק"ר מר"ג אלא ודאי ס"ל להרי"ף דקבלה ונק"ר מר"ג שוים הם לגמרי וכמש"ל במומחה וקבלוהו או לא קבלוהו ונט"ר מר"ג דפטור א"כ הרי אשמעינן הרי"ף דנט"ר וקבלה כחדא שריין וא"כ ממילא שמעינן דבאינו מומחה וקבלוהו או לא קבלוהו אלא נט"ר מר"ג בשניהם הדין שוה דמ"ש עשוי ומשלם מביתו והשתא נכלל דין זה שאינו מומחה ונט"ר מר"ג בכלל בבא רביעית בדין שאינו מומחה וקבלוהו דמ"ש עשוי וכו' מאחר שכבר גילה לנו הרי"ף דנק"ר וקבלוהו שוו בשיעוריהם למומחה א"כ ה"נ באינו מומחה והשתא הרי"ף לא ס"ל לגמרי כדעת הרא"ש דלהרא"ש עדיף נטל רשותא מר"ג מקבלת בע"ד ופטור ולהרי"ף שוים הם: