מר ואהלות קמה

וא"כ מתני' דקתני ואם היה מומחה לרבי' פטור מיירי בדקבלוהו ונשא ונ"ב היכי יתרץ וכו' עכ"ל ונראה דאי מהא ל"ק די"ל שפיר דהגאון מיירי בלא קבלוהו וס"ל דההיא עובדא פשטא משמע דלא קיבלוהו שהרי באידך פלגא אתו לקמיה דר"ח וכמ"ש הש"ך דלא כרבי' ז"ל ועוד דהדבר מוכרח דאיירי הגאון במומחה ולא קבלוהו דאי בדקבלוהו א"כ משמע דבלא קבלוהו אפילו לא נשא ונ"ב חייב לשלם וזה הפך דברי הגאון בעצמו שכתב אח"כ מומחה שטעה בשקול הדעת ולא נשא ונ"ב ושאינו מומחה שטעה בשק"ה ולא נשא ונ"ב שניהם מה שעשה עשוי ופטורים מלשלם ובודאי דהתם מיירי במומחה ולא קבלוהו דומיא דהדיוט שקיבלוהו דקבלתו כמאן דליתא לגבי תשלו' דא"ל דיינת לן דין תורה וכמ"ש בגמ' ואפ"ה קאמר דפטור מלשלם בשלא נשא ונ"ב א"כ ה"ה מומחה ולא קבלוהו הוי הכי דחד דינא אית להו וא"כ ודאי דגם לעיל איירי בלא קבלוהו מש"ה נקט לא נשא ונ"ב דאי נשא ונ"ב חייב לשלם אבל במומחה וקבלוהו אפי' נשא ונ"ב וטעה בשקול הדעת פטור וכדפסקו הרי"ף והרמב"ם והרא"ש וכתב הכ"מ שם ראיה מר"ט שא"ל ר"ע אי נמי בשקול הדעת טעית מומחה לרבים אתה וההיא דר"ט בדקבלוהו הרי מומחה שקבלוהו אפי' נשא ונ"ב עכ"ל. ומה שהקשו עליו דמאי ראיה מההיא דר"ט דאפי' נשא ונ"ב פטור והלא מעשה דר"ט בלא נשא ונתן ביד וכמ"ש התו' להדייא ואיהו גופיה כתב לעיל שכן דעת הרמב"ם וגם א"א ז"ל הניח דברי הכ"מ בצ"ע ולי העבד אחרי המחילה מכ"ת לא ידענא מאי קא קשיא להו דהתו' לא כתבו דההיא דר"ט בלא נשא ונ"ב איירי אלא לאוקמתא דר"ש וחדשו התו' דאפילו לאוקמתא דר"ש דאם טעה בד"מ ונשא ונ"ב וא"א להחזיר חייב והא דקאמר דלאו כלום עבד היינו בלא נשא ונ"ב אבל אם נשא ונ"ב טובא עבד אבל לר"ח דאוקי מתני' דדן את הדין בנשא ונ"ב א"כ גם ההיא דר"ט בנשא ונתן ביד איירי ואפ"ה קא"ל ר"ע פטור אתה שהוא מומחה וקבלוהו ואם כן מר"ח נשמע לר"ש דבהא ל"פ והיינו דקאמר הכ"מ דלפי אוקמת' דר"ח דאוקמא בנשא ונ"ב א"כ ש"מ במומחה וקבלוהו פטור אפי' נשא ונ"ב ולעיל שכתב דההיא דר"ט בלא נשא ונ"ב היינו לאוקמתא דר"ש זהו הנ"ל בכונת מרן הכ"מ בלי פקפוק אמנם מה שיש לדקדק על הכ"מ הוא במ"ש ועוד ראיה מר"ט וכו' אי נמי בשקול הדעת טעית וכו' מזה משמע דגם לאוקמתא דר"ח הכי הוי דמתני' חדא ועוד קאמר והא ליתא לדברי מרן גופיה שס"ל לעיל דבשאינו מומחה קבלוהו או מומחה ולא קבלוהו ונשא ונ"ב אפי' טועה בד"מ חייב אם א"א להחזיר דהוי מזיק בידים וכיון שכן מ"ל. שפיר אליבא דר"ח דלאו חדא ועוד קאמר אלא חדא קאמר דהיינו טועה בד"מ דר"ט היה סבור דחייב משום דא"א להחזיר דהוי מזיק שנשא ונ"ב וקא"ל ר"ע שהוא פטו' משו' שהוא מומחה וקבלוהו ואם נאמר דס"ל למרן ז"ל כס' הרדב"ז שכת' לעיל דאע"ג דקבלוהו לטעות אין בכלל הקבלה טועה בד"מ דאלו הוא קמן ולא השליכו לאו כלום עבד השתא נמי לאו כלום עבד וס"ל לר"ח כטעם המאור דהבע"ד הוא שפשע וסמך עליו ודן לפניו ניחא אמנם כבר דקדקנו מדברי מרן בכ"מ במקום אחר דלא ס"ל כהרדב"ז וכמש"ל לכך נראה יותר לומר דכונת הכ"מ ז"ל דאיך שיהיה כונת המשנה דר"ט פטור משו' שהוא מומחה וקבלוהו בטעה בשק"ה שהוא מוסכם אליבא דכ"ע ואפי' אם נפרש המשנה בחדא ועוד דינא הכי שאם טעה בשק"ה פטור כ"ש אם נפרש שהמשנ' בטועה בד"מ לבד איירי וחדא קאמר דאם א"א להחזיר פטור אפי' נשא ונ"ב כיון שהוא מומחה וקבלוהו ומלתא פסיקתא נקט דבטעה בשקה"ד כיון שהוא מומחה וקבלוהו פטור אבל אי הוי בכה"ג בטעה בד"מ ונשא ונ"ב אפשר דחייב מטעם מזיק מש"ה כתב הכ"מ גם אליבא דר"ח דמתניתין בחדא ועוד קאמר לומר דאפילו נפרש הכי דין הרמב"ם אמת דבמומחה וקבלוהו וטעם בשקה"ד לכ"ע פטור

והיכא דלא גמיר ולא סביר כלל כ' בעל המאור אע"ג דקבלוהו בע"ד דיניה לאו דינא בין טעה בין לא טעה הילכך לאו כלום עבד בין נשא וכו' וכתב עליו הרמב"ן ז"ל בספר המלחמות דשיבושא הוא דנראה מדבריו דאפילו לאחר גמ"ד יוכל לחזור בו וזה א"א דהא אפילו. ג' רועי בקר לאחר גמ"ד אינו יכול לחזור בו כדקתני דור לי וכו' כ"ש בדיינא דלא גמיר עכ"ל ואחרי המ' דלית כאן שכושא ודבריו נכונים ואפש' שאפי' הרי"ף מודה לו בזה והוא שכבר ידוע שם בההיא משנה דנאמן עלי אבא מחלוקת רש"י ותו' דלרש"י אפי' קבלו בתרי דאיכא תרתי לריעות' קי"ל כרבנן דאפי' לאחר גמ"ד אינו יכול לחזור בו וכן דעת הרמב"ן והרמב"ם והר"ן ולתו' והרי"ף והגאון ס"ל דדוקא כשקבלו בחד דאיכא חדא לריעותא אבל אם קבלו בתרי אפי' לאחר גמ"ד לרבנן יכול לחזור בו כמבואר כ"ז באורך בההיא שמעתתא והנה ודאי מדלא השיגו המאור שם להרי"ף ש"מ דס"ל כותיה דבתרתי לריעותא לא מהני קבלה והיכא דקיבל חד ב"ג הסמ"ע ס"ל דלאו הוי תרתי לריעותא והש"ך שם דחה דבריו בראיות דחשיב תרתי לריעות' וא"כ שפיר י"ל דס"ל להמאור דהוי תרתי לריעותא ולא מהניא קבלה ואף לאחר גמ"ד יכול לחזור בו ולא דמי כלל ל"ג רועה בקר דלכ"ע הוי חדא לריעותא דקבל ג' רועי בקר כסתם ג' הדיוטות וא"כ לפי"ז שפיר י"ל דגם הרי"ף ס"ל בהאי בבא כבעל המאור ואף שהרמב"ן לשיטתיה אזיל דס"ל דאפי' דאיכא תרתי לריעותא אין לאחר גמ"ד כלום מ"מ המאור לא ס"ל הכי אלא כהרי"ף רבו ומה שהביא ראיה מההיא דדור לי וכו' ע"כ שאינה ראיה כלל דהא הרי"ף והתו' ס"ל גם כן דבתרתי לריעותא לא מהניא קבלה וא"כ מה יענו באותה סוגיא דדור לי וכו' אלא ודאי דס"ל דלא הוייא הא כתרתי לריעותא אלא כחדא שקבל ממנו שבועה קלה כבחמורה

איברא מה שיש לדקדק בדברי בעל המאור הוא דמשמע לכאורה התם דהא דיכול לחזור בו בדאיכא תרתי לריעותא היינו דוקא לאחר גמ"ד אבל עדיין לא זכה זה שכנגדו אבל לאחר שזכה