מר ואהלות קמד

ועוד דלהרא"ש אפילו הדיוט נמי פטור וכדכתבנו לעיל משם הנ"י והש"ך ואע"ג דהר"ן בחי' הביא משמו של הרמב"ן דמומחה סמוך פטור מלשלם מ"מ התוס' לא ס"ל הכי דהא כבר ידוע דהרא"ש הוא שחיבר דברי התוס' והנה הרא"ש בעצמו הביא גי' הרי"ף ודחה אותה וז"ל ומתוך זה הוצרך הרי"ף לו' דכל היכא שפטור מלשלם מחזירין משום פסידא דבע"ד ואין הדעת סובלת אלו הדברי' דאם כן אמאי אצט' ר"ח לשנויי וכו' הא ל"ק אהדדי מתני' דקתני מחזירין במומחה שפטור מלשלם הילכך מחזירין משום פסידא דבע"ד ועוד דהא אמרינן בריש מכילתין אלא מעתה טעו לא ישלמו כ"ש וכו' ואם איתא דכל היכא שפטור מלשלם מחזירין משום פסידא דבע"ד מאי נ"ד איכא ועוד אי קבלוך וכו' והדר דינא ואיפכא מסתבר' דיותר ראוי להתקיים הדין היכא דקבלו עלייהו וכו' ומכח כל קושיות אלו הסכים לפרש"י והתוס' ואם איתא דלגי' התו' ג"כ טעמא הוא משום דחיישי' לפסידא דבע"ד א"כ כל מה שהקשה על הרי"ף יחולו על גירסתו אלא ודאי שהבין מדברי התו' כמאי שהבין הש"ך ולעיקר קושיית הש"ך י"ל דמשמע ליה לתלמודא דהפירוש של מומחה לב"ד היינו סמוך מדאמר ליה ר"ע לר"ט מומחה לב"ד אתה דהיינו סמוך דר"ט סמוך היה וכדפי' הרמב"ם בבכורות ומ"ש הש"ך בסי"ד אות ח' דבמומחה ולא קבלוהו אין גדול מחזיר אלא מה שעשה עשוי ומשלם מביתו והטעם דכי היכי דבאינו מומחה שייך טעמא דלא הו"ל לדון יחידי ה"ה במומחה ולא קבלוהו אע"ג דדיניה דינא מ"מ לכתחילה אסור לדון יחידי וכדמוכח בירושלמי עכ"ל דבריו תמוהים דמה ענין מומחה להדיוט דהדיוט מדינא לא הי"ל לדון אע"ג דקבלוהו כיון שהגיס לבו לדון ד"ת וכדאמרי' בירושלמי וזה לא שייך אלא בהדיוט אבל במומחה שרגיל בכך ומומחה הוא אין זה גסות הרוח וכמ"ש איהו גופיה לקמן בס"ל אות ד' וגם התו' כתבו להדיא בריש סנהדרין דף ה' בד"ה כגון אתא דין וכו' והא דתנן אל תהי דן יחידי במומחה ורגיל אין לחוש לטעות א"נ וכו' הרי דלתי' הא' אפי' חסידות ליכא ולתי' הב' מדת חסידות היא זו וגם לישנא דברייתא משמע אפי' דדן אפי' לכתחילה אלא שמצות ח' להושיב אחרים עמו דמוטב שיתחתך הדין וכו' כדכתב הרמב"ם ואיך כתב הש"ך אע"ג דדיניה דינא לכתחילה אסור והא בברייתא קתני לישנא דלכתחילה והיינו ע"כ דמשנת אל תהי דן אינו אלא חסידות או כמו שתי'התו' שמומחה ורגיל הוה אבל איסורא ליכא אע"ג דלא קבלוהו אבל בהדיוט איסורא ממש איכא דאינו יודע לדון ד"ת ולא הי"ל לדון כלל ועוד דמדברי התו' מוכח דבין מומחה שקבלוהו ובין לא קבלוהו דינם שוה שהגדול מחזיר דאם איתא דס"ל דבמומחה שלא קבלוהו אינו מחזיר אעפ"י שיש גדול ממנו א"כ מאי מקשי' מהא דלא החזירו ר"י למ"ז וא"ל זיל שלים התם בלא קבלוהו הכא בקבלוהו אלא ש"מ דס"ל להתו' דשניהם שוים ובקושיא ס"ל דבתרוייהו מחזירין בשיש גדול ממנו ובתי' חדשו דזה דוקא במומחה דסמיך אבל בשאינו סמוך בתרוייהו אינו מחזיר ואע"ג דאיהו גופיה תי' כן לקו' התו' מ"מ משמע דהתוס' לא ס"ל הכי וכן מוכח מדברי הרא"ה שהביא הנ"י דס"ל דאף באינו מומחה הגדול מחזיר וא"כ מוכח דכ"ש דאם הוא מומחה דהגדול מחזיר ואף דהרא"ש פליג עליה וס"ל דבהדיוט אין הגדול מחזיר מ"מ במומח' ולא קבלוהו אפשר שמודה להרא"ה שהגדול מחזיר לס' ר"י ור"ן וכן משמע מדברי העטור שכ' בדנ"ב וז"ל מומחה שיש גדול ממנו לעולם חוזר לדברי הכל ולא חלק בין קבלוהו ללא קבלוהו כמו שחלק בשאר בבי שכ' שם ועוד מדכתב אח"ז מומחה שאין גדול הימנו וטעה בד"מ חוזר ואפי' קבלוהו משמע כ"ש אם לא קבלוהו דהדר דינא וכ"כ לעיל להדיא דבלא קבלוהו כ"ש דהדר דינא וכתב דגם ר"ח הכי ס"ל דלעולם הגדול מחזיר אפי' טעה בשקול הדעת

וראיתי להמאור ז"ל שכ' דבתלתא אי הוי חד מנייהו מומחה דהיינו דגמיר וסביר וטעה פטור מלשלם אפי' לא קבלום עלייהו והקשה עליו שם הרמב"ן מדאמרינן בפ' הכותב דפ"ד דון דייני כר"ט דמשמע דב"ד דקביעי דאינון ג' וא"א דלית בהו חד דגמיר וסביר ואפ"ה אי טעו בשקול הדעת אין מחזירין וההיא דרבא וכו' וקאמר דלשלם עכ"ל ע"ש וכתב עליו הש"ך ז"ל דלא ירד לסוף דעתו דל"ק מתרוייהו דהך דהכותב לק"מ דהא אמרינן בפ"ק דסנהדרין בתלתא אי אפ' דלית בהו חד דגמיר והיינו דגמיר ולא סביר אבל ודאי מסתמ' לית בהו אפי' חד דגמיר וסביר וכדמוכח התם בש"ס להדיא גם ההיא דרבה ל"ק דמת"ל דהוו ג' הא פשיטא דהש"ס משמע דרבא לחודיה אורי ליה הכי ולעד"ן דלק"מ דהרי כתב הרשב"א בתשו' סי' אלף יו"ד בדין המשכון שצריך למוכרו לפני ב"ד שיהיה א' מהם גמיר וסביר דאל"ה אין זה קרוי ב"ד אלא ב"ד של הדיוטות עכ"ל הרי כשאומר לפני ב"ד סתם לפחות צריך שיהיה אחד מהם מומחה דאל"ה לא מקרי ב"ד סתם אלא ב"ד של הדיוטות וא"כ כיון דקאמר גמ' התם דייני סתם ודאי מסתמא כולהו גמירי וסבירי ולפחות שיהיה א' מהם מומחה דהיינו גמיר וסביר דאלת"ה לא נקרא דייני סתם אל ב"ד הדיוטות ועוד מדקאמר דייני משמע דקביעי ובודאי מסתמא אין קובעים דיינים אלא לפחות שיש א' מהם ג"וס ועוד איך יתכן במקום ר"י ור"ל קובעים ב"ד הדיוטות אלא ודאי דמילת דייני שאני ממילת ג' הדיוטות גם קו' שניה ל"ק דמסתמא רבא כשהיה דן היו תלמידיו לפניו וכמ"ש הר"ן ז"ל בחי' לסנהדרין להדיא ואפ"ה חייבוהו לשלם ע"ש אמנם מה שהק' עוד שם הר"ן על המאור דמאי עבדי ליה הני תרי דלא גמירי ולא סבירי אחרי המח"ר נלע"ד דהני תרי דכתב המאור הם גמירי אבל לא סבירי וכמו שמדוקדק מלשונו ע"ש אבל לא גמירי ולא סבירי ודאי כמאן דליתנהו דמו ואין מועילים כלום ומודה המאור בזה

והנה הרי"ף ז"ל הביא משם הגאון דמומחה וטעה בשקול הדעת ולא נשא ונ"ב דינו דין ופטור מלשלם וכתב הרב ב"ש דמשמע מדבריו דוקא לא נשא ונ"ב אבל נשא ונ"ב חייב והאי מומח'. זה ודאי מיירי כשקבלוהו דהא מייתי ראייה מהא דר' ישמעאל והתם שבאו לפניו איירי דהיינו קבלוהו