מר ואהלות קמג

בדקבלוהו עלייהו אליבא דר"א ומש"ה במומחה פטור כיון דקבלו ואין מחזירין אף ע"ג דיש גדול הימנו וכ"ת א"כ איך מתרץ ר"ן אליבא דר"י ואיהו לא ס"ל י"ל דהא ל"ק דכבר כת' המרדכי וז"ל אף ע"ג דר"ן קשיש מר"י דר"ן רבו של רבא היה ורבא רבו של ר"י והיכי מתרץ מילתיה דר"י וי"ל דתי' של ר"י הוזכר בישיבה לפני ר"ן והשיבו התלמידי' על תי' זה ור"ן ישבו ותי' וא"כ ר"ן אין דעתו על ר"י אלא על תי' זה שתי' בישיבה ובא ר"ן לומר דאי מהא ל"ק על תי' זה דהא יכול לשנויי דבריו כאן וכו' אבל ר"י גופיה ע"כ לא ס"ל הכי דההוא הוה גדול ממ"ז ולא החזירו אלא א"ל זיל שלים ומה שלא בחר ר"ן לשנויי כמו שתי' בעד ר"י דמשמע ליה מתני' דקתני מחזירין סתמא באיזה מומחה שיהיה אע"פ שאינו סמוך ועוד דאגב אורחי' קמ"ל דאעפ"י מומחה שאינו סמוך יכול לחזור בו כשיש גדול ממנו

ועפי"ז יובנו שפיר דברי הראב"ד ז"ל הביאם הרא"ש ז"ל והסכים עמו וז"ל כתב הראב"ד אפי' יש גדול ממנו אין מחזירין אלא קם דינא ולא משלם דהא ר"י גדול ממ"ז הוה וכתב עליו הש"ך בסק"ט י"ד אות ד' דהא משמע בפרק אד"מ דר"י גופיה ס"ל כשנוייא דר"ן דהא פריך עליה דר"י ומתרץ ר"ן שינויי דידיה וגם לא קאמר אלא ועוד אפילו ס"ל לר"י דלא כר"ן הא קי"ל הלכתא כר"ן בדיני אבל באמת נראה דר"ן מתרץ דברי ר"י עכ"ל ויותר יגדל התימא לפי"ז דאם כן קשיא לר"י דידיה אדידיה דלעיל קאמר ואי קבלוך עלייהו לא תשלם ולא החזירו והכא קאמר כשיש גדול ממנו מחזירו אמנם ע"פ מש"ל א"ש דברי הראב"ד דס"ל דר"י ע"כ לא ס"ל שינויי דר"ן ור"ן גופיה לאו על ר"י קאי אלא אשנויי דשנו התלמידים בישיבה והקשו על תי' זה בא ר"ן לומר דהמתרץ הכי יכול לשנויי כאן כשיש גדול וכו' וכשנאמרו דברים הללו אפשר דעדיין לא היה ר"י בעולם ומ"ש הש"ך דאפי' לא ס"ל לר"י הכי מ"מ הא קי"ל כר"ן בדיני י"ל דס"ל להראב"ד דר"ן לא סברא דנפשיה קאמר ולא בא לתרץ המשניות אהדדי אלא דכל כונתו לומר דהא דשנו בישיבה הכי ל"ק עלייהו מסיפא דמתני' דיכולים לתרץ עצמם כאן כשיש גדול וכו' אבל איהו גופיה אפשר דס"ל דשנויי דמתני' בגווני אחריתי או כמו שתי' ר"ש או תיר' אחר וכיון דלא ברירא לן דעת ר"ן גופיה וחזינן ליה לר"י שעבד עובדא שלא החזירו למ"ז לו אנו שומעין דהא ר"ח קאי כותיה דקא"ל לרבה בב"ח אי קבלוך עלייהו לא תשלם וכיון דחזינא עובדא ושינוייא לעובדא אנו שומעין ועוד דהא סתמא דתלמודא דלעיל שהביא ההיא דר"י ור' חייא דקאמרי הלכה למעשה דאי קבלוך עלייהו לא תשלם ולא הביא תלמודא דר"ן לא ס"ל הכי ש"מ או דלא חש תלמודא לדברי ר"נ משום דלית הלכתא כותיה בהא או כדכתיבנא דר"ן גופיה אינו מוכרח שס"ל הכי ועי"ל דס"ל להראב"ד והרא"ש כמ"ש התוספות דמתני' דקתני מחזיר היינו במומחה דסמוך אבל אינו סמוך אין מחזירין אע"ג דיש גדול ממנו

ועוד נלע"ד ליישב קו' התו' דה"ט שלא החזירו ר"י משום שלא נתברר אצלו שטעה ואדרב' היה מסופק בטעמא קמא דקאמר מ"ז ומש"ה קא"ל אי לא קבלוך זיל שלים לדעתך שטעיתי ואי אתה יכול לחזור וגם אני איני יכול להחזיר את הדין דאפשר דהאמת כמ"ש בתחילה ומתניתין דקתני מחזירין היא בשיש גדול ממנו ומברר טעותיו אבל כשיש גדול ממנו ואינו יכול לברר טעותיו אז אי קבלו עלייהו פטור מלשלם ואי לא קבלו עלייהו חייב לשלם כההיא דר"י ומ"ז ור"ן ה"ק מתניתין דקתני מחזירין בשיש גדול ממנו ומברר שטעה ומתני' דאם היה מומחה דפטור דקם דינא לא יש מומחה גדול ממנו לברר טעותיו וה"ה דהו"מ לאוקמי מתני' ואם היה מומחה וכו' בשיש גדול ממנו וס"ל כטעמא קמא ואינו מבורר לו שטעה כעובדא דר"י ומ"ז אלא דמסתמא דהגדול הימנו מברר הטעות מש"ה אוקמא באין גדול ממנו ומתוך דברי המרדכי למדתי לתרץ כן אבל איהו גופיה כתב ר"ן עליה ועם תירוץ ר"י ולדידי אינו מוכרח דאפילו אם נפרש כן מצינו שפיר למימר דר"ן לפרושי מילתיה דר"י אתא והיינו ע"ד שכתבנו לעיל ועל מה שתי' התו' דאיירי במומחה דסמוך כתב הש"ך על דבריהם א"כ מאי פריך בש"ס עלה דהא קתני סיפא ואם היה מומחה לב"ד פטור לישני דאיירי במומחה שאינו סמוך עכ"ל. והנה לפי מ"ש הרב ב"ש ז"ל בכונת דבריהם דס"ל כמ"ש המאור ז"ל דמתני' דקתני מחזירין הוא במקום דפטור מלשלם ולכך מחזירין ירין את הדין משו' פסידא דבע"ד ופריך דבמומחה מחזירין הא קתני סיפא ואם היה מומחה לב"ד וכו' וארישא קאי מה שעשה עשוי אלמא מומחה נמי מה שעשה וכו' ומשני כאן בשיש גדול וכו' דהא דחשבינן בינן לטעמ' דפסידא דבע"ד להחזיר הדין היינו היכא שיש גדול ממנו אבל כשאין גדול אע"ג דאיכא פסידא דבע"ד אין מחזירין את הדין וזהו כונת התו' דהא דאמרינן מחזירין במומחה דסמוך דפטור מלשלם ולכך מחזירין משום פסידא דבע"ד והה"נ דה"מ לאוקמי בקבלוהו עכ"ל א"כ לפי"ז לק"מ קושיית הש"ך דהא ע"כ מתני' דקתני ואם היה מומחה פטור או במומחה וקבלוהו או בסמוך דנק"ר ואם כן שפיר אמתני' דקתני מחזירין מההיא סיפא דדן את הדין מה שעשה עשוי וכדכתב המאור ז"ל אלמא דלא חיישינן לפסידא דבע"ד

האמנם האמת יורה דרכו דאין כונת התוס' כמ"ש הרב ב"ש חדא דאכתי העיקר חסר מדבריהם והי"ל דטעמא דמחזירין משום פסידא דבע"ד אבל מפשט לשונם משמע דכונתם דבמומחה דסמוך יש בו כח לחזור מדבריו כיון שהוא סמוך ועוד דמה להתו' לו' דאיירי במומחה דסמוך היל"ל דאיירי במומחה שפטור מלשלם ומש"ה מחזירין וכ"ת שזהו בכלל מ"ש התו' במומחה דסמוך דהוא פטור מלשלם הא ליתא דהא קי"ל דאפי' סמוך חייב לשלם ואינו פטור כ"א בקבלוהו או בנק"ר מר"ג ואז אפילו לא יהיה סמוך פטור כדאמרינן לעיל האי מאן דבעי למידן דינא וכו' לינקוט רשותא מר"ג וההיא באינו מומחה סמוך