מר ואהלות קמב

לפסידא דבע"ד אכתי איכא נ"ד

עוד ראיתי בנמוקי א"א הרא"ש ז"ל בכ'"י קדש הקשה על גי' הרי"ף וז"ל דאמאי הוצרך ר"י לאוקמא דהא דקתני מחזירין בשאינו מומחה הול"ל דהא נמי מומחה אמנם איירי בקבלוהו עלייהו וכמ"ש ר"י גופיה למ"ז דאי קבלוך עלייהו לא תשלם ע"כ ד"ק: ואנכי העבד תמיה אני ולא ידעתי מאי ק"ל דהיאך אפשר לאוקמי מתניתין במומחה וקבלוהו דא"כ אמאי מחזירין דליכא למימר משום פסידא דבע"ד דהאי ס' לא כתבה הרי"ף אלא לר"ח אבל ר"י ע"כ דלית ליה האי סברא דמשום פסידא דבע"ד מחזירין וכדכתבנו לעיל משום הר"ן להדיא ע"ש עוד הקשה ר' אבא ז"ל וז"ל ואי כגי' הרי"ף מאי פריך בפ"ק דסנהדרין א"ר אבהו מהא דדן את הדין וכו' לישני ההיא דדן את הדין במומחה מש"ה דינו דין ור"א איירי באינו מומחה וסיפא דקתני ואם היה מומחה לב"ד פטור במומחה שאין גדול הימנו וכדשני ר"נ עכ"ל. ולעד"ן ליישב עפ"י מאי דקי"ל דהמומחה אינו פטור מלשלם אלא דוקא אי נק"ר מר"ג או בדקבלוהו עלייהו כמבואר בהטור והרא"ש. ועיין בש"ך שהוכיח ג"כ שאפי' מומחה סמוך אינו פטור עד שיטול רשות מר"ג ואף שהר"ן הביא פלוגתא בזה וכמש"ל מ"מ מומחה דגמיר וסביר אף שאין גדול הימנו חייב לשלם מש"ה לא רצה התלמוד לתרץ בעד ר"א דאיירי מתני' דדן את הדין וכו' במומחה וסיפא דקתני פטור באין גדול הימנו או בסמוך משום דס"ל לתלמודא דמומחה כ"ז שלא נט"ר או לא קבלוהו חייב לשלם אף דליכא גדול ממנו ואדרבה משום היא גופא דחה הרי"ף אוקמתא דר"י ור"ן משום דס"ל כסתמא דתלמוד' דלעיל דהמומחה אינו פטור כ"א בדקבלוהו או נק"ר או סמוך למאן דס"ל דמהני סמוך דלא כר"י ור"ן ואע"ג דהלכה כר"ן בדיני י"ל דהכא לית הלכתא כותיה לגבי סתמא דתלמודא א"נ ר"נ לאו סברא דנפשי' קאמ' אלא אליבא דר"י משמע הכי דיכול ר"י לתרץ סיפא דמתני' במומחה שאין גדול הימנו ועי"ל עפ"י מה שהקשה שם הר"ן בשם הרמב"ן ז"ל על הרי"ף דאיך שני ר"י ההיא דדן וכו' במומחה וכו' דהא בפ"ק מוקמינן לה אליבא דר"א באינו מומחה וקבלוהו עלייהו ותי' דכיון דהך אוקמתא דר"י לא קיימא אליבא דהלכתא דכר"ח קי"ל לא חש תלמודא לאקשויי. עלה והר"ר דוד תי' ל"ק דעיקר חדושו של ר"י הוא דמתני' דמחזירין באינו מומחה דלא גמיר ולא סביר דאינו כדאי להעמיד דינו ומתני' דבכורות מיירי במומחה דלא נט"ר מר"ג והה"נ דהו"מ לאוקמי הך דדן את הדין בשאינו קבלוהו וקבלוהו דדינו דין ומשלם דא"ל למידן ד"ת קבלנוך הילכך בהני תרי גווני מצינן לאוקמי רישא דדן את הדין וכו' ור"י נקט חדא מהני תרי גווני ולא רצו בתלמוד להאריך עכ"ל. אמנם הא ק"ל על הרי"ף דלר"י דמוקי ההיא דדן את הדין במומחה ואם כן ע"כ רישא דקתני מי שאינו מומחה וראה את הבכור ר"ל אע"ג דהוא מומחה דגמיר וסביר כל עוד שלא נט"ר להתיר בכורות הדיוט הוא כמ"ש הרמב"ן ז"ל בספר המלחמות וא"כ סיפא דמתני' דקתני ואם היה מומחה לב"ד פטור דארישא נמי קאי לענין בכורות ע"כ במומחה ונט"ר וכיון דאיירי לענין בכורו' בנט"ר א"כ גם לד"מ דקתני דן את הדין וכו' איירי בנט"ר ומאי מקשה תלמודא מסיפא דהיא מומחה דאיירי בנט"ר ועוד מנ"ל לר"ן למימר דאיירי בשאין גדול הימנו ומש"ה פטור ואולי י"ל דס"ל להרי"ף דאי איירי בנט"ר א"כ אפילו הדיוט נמי פטור וכמו שכן ס"ל להרא"ש והר' העטור ז"ל ואמאי קתני ואם היה מומחה לרבים פטור ועוד ק"ל טובא על הרמב"ן ז"ל שהסכים ג"כ לגי' הרי"ף ואיהו בעצמו ס"ל בפ"ק דסנהדרין שמומחה הסמוך שדן יחידי פטור מהתשלו' מפני שסמיכתו עולה לו במקום נט"ר דכל הסמיכות הם ברשות הנשיא וכמ"ש הר"ן ז"ל להדייא משמו וגם ס"ל שם דמומחה לב"ד דקאמר היינו סמוך וזה"ש ר"ע לר"ט מומחה לב"ד אתה ר"ל סמוך ע"ש בחי' לסנהד' ואם כן לפי"ז יש לתמוה דמאי מקשי אדרב יוסף מסיפא דמתני' דקתני פטור ההיא איירי בסמוך דמש"ה פטור וברישא איירי במומחה שאינו סמוך ועוד דהיכי משני ר"ן במומחה שאין גדול הימנו אפי' יש גדול הימנו פטור דהסמיכה הוי במקום נט"ר דהיא ברשות הנשיא ובנט"ר כת' להדיא הרמב"ן אע"פ שיש גדול הימנו פטור וצ"ע כ"ז שכתבנו לגי' הרי"ף אמנם רש"י והתו' גרסי מתני' דקתני מחזירין במומחה ומתני' דדן את הדין וכו' באינו מומחה וכ' התוספות שם בד"ה כאן וכו' וא"ת בפ"ק דמר זוטרא וכו' כי טעה בשקול הדעת אמאי לא היה חוזר והא מומחה הוא וי"מ דמומחה דהכא סמוך עכ"ל וכת' הר"ן ז"ל בחי' ולי נראה דל"ק לרש"י דהך אוקמתא דר"י דהכא אידחייא ומאי דא"ל למ"ז בפ"ק הוא לפום מסקנא דסוגייא דקי"ל כר"ש וכר"ח עכ"ל ואנכי העבד לא נראה בעיני תי' זה דהא כל קושיית התו' היא מר"י דידיה אדידיה דכיון שהוא סבר דהמומחה ויש גדול ממנו מחזירין א"כ למה לא החזיר למ"ז והו"ל לתלמודא לאקשויי מר"י דידיה אדידיה ולימ' דהדר ביה ר"י משנוייא דידיה כאורחא דתלמוד' בכ"מ ועוד מנ"ל דלא הדר בו להפך דאימא דהמעשה היה קודם שתי' הני מתני' כאן וכו'אבל איה"נ אחר שתיר' ר"י כאן במומחה וכו' אי הוה עובדא כההיא דמ"ז היה מחזירו וכמו דס"ל להר"ן ועוד דרוב הפוסק' חלוקים עם הרי"ף והרמב"ם שפסק כר"ח ופסקו כר"י ור"ן דהלכתא כוותיה בדיניה ואנן נימא דאפילו ר"י גופיה הדר ביה ומודה לר"ח מכח ק' התו' זה אינו מוכרח כלל דכיון דעכ"פ יכולים לתרץ ולהשוותם או כמו שתיר' התו' או כמו תי' אחרים שאכתו' בע"ה לקמן והנלע"ד ליישב ק' התו' מעל רש"י ז"ל שס"ל דע"כ ר"י לא ס"ל האי דר"ן דאם יש גדול מחזירין דהא איהו ס"ל בהדיא דאף על פי שיש גדול אין מחזירין מדלא החזירו למ"ז והא דקתני מחזירין במומחה הסמוך דיש בו כח לחזור לדבריו אע"פ שאין גדול הימנו ומתני' דקתני ואם היה מומחה פטור ואין מחזירין במומחה שאינו סמוך וה"ט דפטור משום דאיירי בדקבלוהו עלייהו כרישא דדן את הדין דאיירי