מר ואהלות קמא

וה"ט דחכים טפי ובקי בדינים טובא יותר מחביריו וכדכת' הרא"ש ז"ל וגם קי"ל דהלכה כר' באיסורי וכשמואל בדיני וטעמא כתבו הראשו' ז"ל משו' דרב הוה עסיק תדיר בדיני או"ה ושמואל הוה עסיק תדיר בד"מ נמצא דרב חכים טפי באו"ה ושמואל חכים טפי מר' בד"מ הרי מוכח מכל זה משו' שהוא גדול בחכמה מחבירו מש"ה הלכה כמותו ומב"ש וב"ה ליכא ראיה ואדרבא אי לאו דב"ה רובא הוה ראוי לו' הלכה כב"ש דמחדדי טפי אבל הב"ק הכריע כב"ה משום שהם רבים וכמ"ש התו' בפ"ק דיבמות וכן הא דקאמר בעירובין אלו ואלו דברי אלהים חיים ומ"מ הלכה כב"ה מפני שהם נוחים ועלובין ע"כ דה"ק מאחר דב"ש מחדדי טפי וב"ה רובא למה הכריעה הב"ק שהלכה כב"ה ומשני מפני שהם נוחים ור"ל ומאחר שנוחים זוכים לאמת ועוד דטעם התורה שאמרה אחרי רבים להטות משום דמסתמא הרו' זוכים לאמת וחכימי טפי וא"כ נהי דב"ש מחדדי טפי מ"מ ב"ה שהם הרוב ודאי זוכים לאמת ותמצא עכשיו שהם רוב וזוכים לאמת הם ודאי גדולים בחכמה מב"ש דדבר ה' בפיהם אמת אע"ג דב"ש מחדדי טפי מ"מ לענין היושר והאמת יותר ב"ה גדולים מב"ש ואם כן ודאי ה"ט שזכה ר"ע שהלכה כמותו מחבירו לפי שהוא גדול מר"ט בחכמה דמסתמא זוכה לאמת יותר מחבירו והנכון כמ"ש הש"ך דר"נ ס"ל דר"ט רבו היה ואי ה"נ דלר"נ אין הלכה כר"ע לגבי ר"ט שהוא רבו וכמ"ד בהכות' דאין הלכה כר"ע מרבו אלא מחבי' עוד כת' הרא"ש ז"ל על הרי"ף ז"ל דס"ל דכל היכא דפטור מלשלם חוזר הדין משום פסידא דבע"ד דאין הדע' סובלת דברים הללו דהא דקתני סיפא ואם היה מומחה וכו' ארישא קאי דקתני מה שעשה וכו' אלא דברישא וכו' עכ"ל עש"ב ותי' ע"ז הר' ב"ש דכיון שהוא סובר דהיכא דאיכא פסידא חוזר הדין ממיל' משמע דהיכא דקתני פטור חוזר הדין דהא בהא תליי' עכ"ל ולע"ד דלא תי' כלום דהא כל קש' הרא"ש דמשמע דארישא דמה שעשה עשוי קאי דאל"כ הול"ל ואם היה מומחה מחזירין כלישנא דמתני' דהכא וזהו דוחקו דהרא"ש שנאמר דלא קאי ארישא דקתני מה שעשה עשוי דמשמע דקאי ארישא ומ"ל לר"ח דלא קאי ארישא

עוד הקשה הרא"ש דאמאי אצטריך ר"ח לשנויי כאן בנשא ונ"ב הא לא קש' אהדדי דהא דקתני מחזירין במומחה שפטור מלשלם ולכך מחזירין כההיא דסיפא דדן את הדין וכו' דקתני ואם היה מומחה פטור וחוזר והא דקתני מה שעשה עשוי באינו מומחה עכ"ל ותי' הר' הנז' דאי הוה מוקי הכי היה צריך לאוקמ' במומח' וקבלוהו וזאת האוקמת' דחוקה במתני' דסתמא דמתני' לא משמע הכי עכ"ל ולע"ד גם תי' זה אינו כלום דהא סיפא דמתני' דדן וכו' ואם היה מומחה לב"ד פטור היינו על כרחין במומחה וקבלוהו אליבא דר"ח ותיקשי דסתמא דמתני' לא משמע הכי ועוד דכל קושיית הרא"ש דלוקמיה מתני' דמחזירין כסיפא דאם היה מומחה דפטור וחוזר אם כן מאי דוחקא איכא לאוקומי תרוייהו בחד גוונא במומחה וקבלוהו ואולי דכונת הרב במאי דאמר דסתמא דמתניתין לא משמע הכי ר"ל דלא משמע דאיירי במומחה דסתמ' משמ' דאפי' בהדיוט דינא הכי והיינו בלא נשא ונ"ב

עוד הקשה הרא"ש על הרי"ף מדאמר בריש מכילתין אלא מעתה טעו לא ישלמו כ"ש שאתה נועל דלת בפני לווין ואם איתא דכל היכא דפטור מלשלם הדר דינא מאי נ"ד איכא עד כאן ולכאורה לק"מ דלא כ' הרי"ף האי סברא דמשום פסידא דבע"ד חוזר אלא דוקא לר"ח אבל לר"י ור"ן מפסיד הבע"ד ואינו חוזר וכדכת' הר"ן בחי' להדיא אליבא דהרי"ף ז"ל וא"כ י"ל בפשיטות דהתם פריך אליבא דר"י ור"ג לא חייש לפסידא דבע"ד ואינו חוזר ונראה ליישב דזו היא כוונת הרא"ש בעצמה דע"כ דסתמא דתלמודא לא ס"ל כר"ח דחייש לפסידא דבע"ד מדפריך אלא מעתה טעו וכו' ומשני משום נ"ד ואי כר"ח מאי נ"ד אם כן ש"מ דסתמא דתלמודא דלא כר"ח

והרב ב"ש תי' עפ"י דברי התוס' שכתבו שם דמאי דפריך אלא מעתה וכו' דאי מחייבת להו לא ירצו וכו' דהא לא מחייב אלא א"כ נשא ונ"ב ותי' דפריך למאן דמחיי' בלא נשא וא"כ הרי"ף ס"ל כפי' התוס' דאותה סוגייא אזלא דלא כר"ח עכ"ל ולדידי אין צורך לכל זה דאפי' ס"ל להרי"ף כפרש"י ז"ל אפ"ה ע"כ הסוגיא דמשני משום נ"ד לא אתיא כר"ח אלא כר"י ור"ן ולק"מ אמנם כבר כתבנו דזו היא בעצמה כוונת הרא"ש דכיון דע"כ דהאי סוגייא דלא כר"ח א"כ ממילא משמע דלית הלכתא כר"ח וא"כ מ"ש הר' הנז' איברא שיש לדקדק בדברי הרי"ף דהיכי פסק כר"ח דהא סתמא דתלמודא מוכח דלא כותיה ונלע"ד דזו היא בעצמה כוונת הרא"ש דכל כונתו להוכיח מהאי סוגיא דלא כר"ח ומ"ש דסובר הרי"ף דכונת התלמוד להקשות הניחא אי ס"ל כר"ח אלא אי ס"ל דלא כר"ח מא"ל לע"ד אכתי קושייא זו במקומה עומדת חדא דאכפל חנא בג' מקומות שהקשו כן הכא ובפרק אר"מ ולא קאמר אפי' בחדא מינייהו הא ניחא לר"ח ש"מ דלא ס"ל לתלמודא כר"ח ולכך לא הזכירו אפי' בדרך הניחא ועוד דבשלמא הכא מצי למדחי דקאמר בדרך הניחא אלא בסוגייא שאח"ז דאמרי' אמר רב האי מאן דבעי למידן דינא ואי טעה לא לשלם לישקול רשותא מר"ג וכן אמר שמואל וכו' והשתא ל"ל רשותא מר"ג הול"ל האי מאן דבעי וכו' לא ישא ויתן ביד ואז פטור מלשלם ולהא יש ליישב בפשיטות דבעי ליתן לו עצה זו לפטרו, אפי' נשא ונתן ביד דכונתו למצוה להציל עשוק וכו'. ויתחייב לשלם מש"ה כשנוטל רשותא מר"ג אז פטור מלשלם אפי' נשא ונ"ב. ולעיקר קושי' הרא"ש ז"ל לעד"ן ליישב דאפי' מחזירין את הדין אפ"ה איכא נ"ד טובא דהרבה פעמים יקרה דיש לו פסידא לבע"ד כגון שהוא אלם שלוקח המעות ואינו רוצה להחזיר או תכף ילך למקום אחר או יוציא המעות האלו ולית ליה לשלומי דמחזירין במקום שאפשר בחזרה אבל היכא דלא אפש' בחזרה פטור מלשלם וכדאמרינן טעו לא ישלמו כיון דברשו' נחתי א"כ אכתי איכא נ"ד בגווני דכתיבנא ועל הרו' גזל הנאכל קשה להשיב וא"כ אפי' לפי הבנת הרא"ש שהבין בדעת הרי"ף דאפי' ר"י ור"ן חיישי