מר ואהלות קלט

לא ניחא לאוקמא כרב יוסף מאיזה טעם שיהיה אבל איה"נ דמודה שפיר ר"ח דטועה בד"מ פטור אפי' נשא ונתן ביד מטעם שכתב המאור והרשב"א ז"ל ומתני' חדא ועוד קאמר כדשני לה ר"ש ור"ח לא בא לחדש אלא מאי דמשמע מר"י דאפילו היכא שלא נשא ונתן ביד חייב ע"ז בא לחדש ולומר דהא ליתא אלא דוקא בנש' ונ"ב והיינו בשקול הדעת אבל בטועה בד"מ אכתי יוכל להיות דפטור אליבא דכ"ע אפי' נשא ונ"ב מטעם שכתב המאור ז"ל ואולי דכונת הש"ך מדשרי תלמודא תי' דרב יוסף ור"ש ותכף הקשה על ר"ש ומשני ואחר כך הביא תירוץ ר"ח והו"ל. לתלמודא לסדר בתחילה כל הני שינויי זה אחר זה ואח"כ יקשה על תירוץ ר"ש וישני אלא דבזה כיון תלמודא לאשמעי' מעי' דלפי שינוייא דר"ח שוב אין אנו צריכין לדחוקי מתניתין בחדא ועוד קאמר אלא שפיר אתיא אליבא דר"ח דחדא קתני אפי' טועה בד"מ אם נשא ונ"ב חייב אם אי אפשר להחזיר ואי מהא לא אריא דיש לדחות בפשיטות דכן דרך התלמוד שתכף שמביא דברי האמורא שקיל וטרי אליביה ועוד הרי משמע דלרב יוסף ור"ש ליכא חלוק כלל בין נשא בין לא נשא וכו' דהיכא דמחייב מחייב בכל ענין והיכא דפטור פטור בכל ענין דאם איתא דס"ל לר"ש דבנשא ונ"ב טובא עבד וכדכתבו התו' ז"ל אם כן אמאי דחיק ר"ש לאוקמא מתני' בחדא ועוד לוקמא בנשא ונ"ב דבשלמא להתו' עצמן י"ל דס"ל דל"מ לשנויי בנשא וכו' דא"כ גם מומחה וקבלוהו בכלל החיוב דהוי מזיק בידים וע"ז לא קבלוהו וא"כ מוכרח לשנויי מתני' בחדא ועוד דהשתא הא דפטרו ר"ע משום שלא נשא ונ"ב אלא להש"ך דס"ל דמומחה וקבלוהו פטור אפי' נשא ונ"ב ואפי' טעה בדבר משנ' אמאי לא משנ' ר"ש דההיא דר"ט בנשא ונ"ב איירי ומדקדק שפיר דקאמר האכילה לכלבים דמשמע איהו גופיה ומ"ש הש"ך דהתוס' מודו ג"כ במומחה וקבלוהו דאפי' ונ"ב וכו' ואפי' טועה בד"מ פטו' מדלא אקשו בפשיטות דאמאי פטרו כ"ע באמת משום שהוא מומחה כיון שנשא ונ"ב עי"ע בסק"ד אות ב' יש לדחות דלא מצו לאקשויי דאמאי פטרו ר"ע די"ל הא דפטרו משום דר"ט מלבד שהוא מומחה וסמוך אלא גם נטל רשותא מר"ג והפקר ב"ד הפקר ואדעתא דהכי נתנו לו רשות אפי' נשא ונ"ב וכמ"ש הב"ח ז"ל אליבא דהרא"ש דמחייב בכל גוונא אפילו במומחה וקבלוהו עש"ב והגם שהש"ך דחה דבריו לקמן כבר כתבתי עליו לקמן ע"ש. שוב ראיתי להרמב"ן ז"ל בספר המלחמות שדחה דברי המאור ז"ל ונרגש מזה וכת' והא דאותביה רב המנונ' לר"ש פרה י"ל דאפשר הו"ל לפרוקי שר"ט נשא ונ"ב אלא דלאו אורחיה דר"ט בהכי ועוד דר"ש כולה בשלא נשא ונ"ב מוקי לה עכ"ל ר"ל אף על גב דר"ש מודה להדיא דדן את הדין בין נשא וכו' ובין לא נשא וכו' א"כ גם הסיפא ג"כ דומיא דומיא דרישא דאיירי ג"כ בלא נשא ונ"ב אך מ"ש דכן נראה מדברי רבינו הגדול נלע"ד דאיפכא נראה מדברי הרי"ף ז"ל שהרי כת' הרי"ף דר"ח לא פליג בין נשא וכו' דאם א"א להחזיר חייב ובלא נשא פטור אלא ודאי דאפילו נשא ונ"ב פטור וכן כתב הב"ח לדעת הרמב"ם ז"ל שבטעה בשקול הדעת חלק בין נשא ונ"ב ואלו. בטעה בד"מ לא חלק כלל גם מ"ש הש"ך דה"ט שכתבו התוס' האכילה בידים משום דאם לא נשא ונ"ב פטור אפי' אליב' דר"מ ואפי' גרמי לא הוי ע"ש זה דוחק עצום שנאמר דהתו' דחולין לא ס"ל כמ"ש בפ' אד"מ והגוזל גם מ"ש דאם כן מאי מקשה רב המנונא לר"ש וכו' דילמא ר"ע כר"מ ס"ל ובפרט דהלכה כותיה וכו' נראה לע"ד דלק"מ דכונת רב המנונא להוכיח דטעה בד"מ אינו חוזר דאם חוזר אם כן תקשי לרבנן דר"מ דלא דייני דינא דגרמי דאמאי ק"ל מומחה לב"ד אתה ופטור בלא"ה פטור כיון דחוזר אליבא דר"ש ומדלא קא"ל הכי ש"מ דדיינינן דינא דגרמי וא"כ תיקשי לרבנן מהאי מתניתין שהיא מוסכמת אדרבנן דר"מ דלא מצינו תנאי' הקודמים שנחלקו עם ר"ע בזה ומדלא אקשינן ממתניתין ארבנן דר"מ ש"מ דטועה בד"מ אינו חוזר ומשני ר"ש לעולם חוזר ולא קשיא מהאי מתניתין ארבנן דר"מ די"ל דחדא ועוד קא' ר"ע ואיה"נ לדידן דקי"ל כר"מ אין צריכין לשנויי מתניתין בחדא ועוד: ב

והנה הרי"ף והרמב"ם חולקים על הרא"ש וס"ל דאם מומחה טעה בדב"מ חוזר הדין ואם א"א להחזיר פטור משום דהוי גורם להזיק ולא נתכוון להזיק ולא מחייב מדינא דגרמי והנה הרי"ף ז"ל הכי גרים בגמ' כי קתני מחזירין בשאין מומחה וכי קתני מה שעשה וכו' במומחה ומומחה מי משלם והא קתני סיפא ואם היה מומחה לב"ד פטור אמר ר"ג כאן בשיש גדול וכו' עש"ב וכתב עליו הרא"ש ז"ל וז"ל לפי זה קשה דמאי קא"ל ר"ע לר"ט מומחה לב"ד אתה ופטור והלא ר"ע גדול מר"ט בחכמה דקי"ל הלכה כר"ע מחבירו ולע"ד הא ל"ק כלל דהא כת' הרמב"ן בס' המלח' דמומחה דנקיט רשותא מר"ג אף על גב דיש גדול הימינו פטור מלשלם וכ"כ הר"ן ז"ל בחי' משמו והרא"ש בעצמו ס"ל דאפי' מומחה וקבלוהו אם טעה בד"מ וא"א להחזיר חייב לשלם מדינא דגרמי מ"מ אי נק"ר מר"ג פטור וה"ט דפטרו ר"ע לר"ט משום דהפקר ב"ד הפקר וכדכת' הב"ח לדעת הרא"ש ע"ש בסוף ס"ג ואם כן כיון דר"ט נקיט רשו' מר"ג אף ע"ג דר"ע גדול ממנו היה פטור מלשלם כדכתב הרמב"ן אליבא דהרי"ף וכ"ת א"כ מאי מייתי ראיה ממעשה דר"ט דאם הוא מומחה שאין גדול הימנו פטור שאני ר"ט דמלבד שהוא מומחה עוד ג"כ נק"ר מר"ג אבל מומחה שאין גדול הימנו מנ"ל דפטור בלא נק"ר מר"ג דהא ע"כ דר"נ דקאמר במומחה שאין גדול הימנו היינו אפי' לא נק"ר מר"ג דאי נק"ר מר"ג א"כ אפי' יש גדול הימנו פטור וכמ"ש הרמב"ן וי"ל דהכי מייתי ראיה התנא מההיא דר"ט כי הנה ודאי כל טעם ר"נ שאמר כשהוא מומחה ואין גדול הימנו פטור דאם אתה מחייבו ימנע מלדון עוד וכיון שאינו דן מי ידון אחריו דהא קי"ל דבמקום שיש גדול ממנו לא לידון אניש ועל הגדול מוטל החיוב לדון וכיון דברשות קא נחית דין הוא שלא לשלם וטעותו אונס היא והשתא מייתי ראי' שפיר