מר ואהלות קלז

בסתם הוי כאלו פירשו בין לדין בין לטעות אלא ודאי מדהוצרכו לפרושי לאורויי שקבלתם היתה אפי' לטעה בד"מ כעין מ"ש הרא"ש בטעם פטו' המומח' מן תשלומין וא"כ איך כתב הרדב"ז דאפילו פירש בהדיא בין לדין בין לטעות לא הוי טועה בד"מ בכלל הקבלה ואולי יש ליישב דלא כתב הרדב"ז כן אלא בסתם דיין שאינו מומחה אבל במומחה מודה הרדב"ז דאם קבלוהו בפי' בין לדין בין לטעות אף טעות ד"מ בכלל וכדכתי' ולפי"ז לא הו"ל להרדב"ז לסתום אלא לפ' דהיינו באינו מומחה אבל במומחה ישתנה הדין דהא אף בזה"ז איכ' מומחה לענין פטור מהתשלו' וכדכתב הש"ך ז"ל שוב עיינתי ודקדקתי וראיתי דשפיר סתם הרדב"ז ואינו יכול לחלק דהא כבר כתבנו לעיל דמ"ש הש"ך דיש מומחה בזה"ז לפטור מהתשלומין הוא נגד הרא"ש ודעמיה דהא כיון דכל טעמא דהרא"ש ז"ל דבמומחה וקבלוהו פטור הוא משום דבלא"ה אין צריך קבלה דיכול לכוף ול"ל קבלה אלא ודאי דאהנייא קבלתו להיות כאלו פירשו בין לדין וכו' וא"כ בזמן זה דאינו יכול לכוף אפי' קבלוהו לא אהניי' קבלתו לפוטרו מתשלומין דשפיר מצו ל"ל אדעתא דלדון דין תורה קבלנוך וכמש"ל באורך כי כל עוד שלא פירשו בהדייא בין לדין וכו' וא"כ בזה"ז אפי' פירשו שקבלוהו למומחה בין לדין וכו' מצו ל"ל דלא קבלו טעותו כ"א טעה בשקול הדעת אבל לא טעות ד"מ דליכא למימר ל"ל לפרושי בין לדין וכו' משום דאם קבלוהו סתם מצו. ל"ל אדעתא לדון ד"ת קבלנוך כיון דבלא קבלה לא מצי לכוף א"כ אהניא קבלה להיות דן דין תורה ואם פירשו בין לדין בין לטעות מצו ל"ל דקיבלו טעות שקול הדעת ולא טעות ד"מ ומש"ה סתם הרדב"ז ולא חלק בין מומחה לשאינו מומחה וכדכתיב' ועפ"י דברי הרדב"ז הללו שכתב אפילו פירשו בין לדין וכו' לא נכנס טעות ד"מ בקבלה זו הנה מקום אתי ליישב מה שתמה הש"ך על הסמ"ע והב"ח ז"ל שכתבו על דברי מור"ם שכתב בסעיף ב' ויש חולקים פי' דאפי' ג' מומחין וקבלוהו עליהם חייבים לשלם וכת' עליהם הש"ך דזה כשגגה דיוצאה על פניהם דודאי ליכא מ"ד הכי דהא טעה בשקול הדעת כ"ש בד"מ וכו' ע"ש שהאריך בדחיותיו ואני אומר שדבריהם טובים ונכוחים וק"ו זה אית ליה פירכא והוא שכבר כתבנו להרא"ש סתם קבלת מומחה הוי כאלו פירשו בין לדין וכו' וכמ"ש איהו גופיה בכ"מ לדעת הרא"ש וכבר כתבנו משם הרדב"ז דאין בכלל קבלה זו טועה בד"מ ואם כן מה ענין טעה בשקול הדעת שמביא ממנה הש"ך ק"ו דשאני התם ע"ד כן קבלוהו אפי' שיטע' מש"ה פטור דכל שהתנה בממון תנאו קיים אבל טועה בד"מ שלא קבלוהו ע"ז פשיטא דלדעת הרא"ש ודעמיה דמחייבי אפי' אם לא נשא ונתן ביד מדינא דגרמי דהא דאמרינן בגמ' כיון דאלו הוה קמן היה חוזר השתא נמי לאו כלום עבד היינו אליבא דרבנן דלא מחייבי דינא דגרמי אבל לדידן דקי"ל כר"מ לא אמרינן לאו כלום עבד וכדכתבו התוס' והרא"ש וא"כ לדידהו פשיטא דמומחה וקבלוהו כמומחה שלא קיבלוהו דכי היכי אם לא קבלוהו אם טעה בשקול הדעת חייב ה"נ במומחה וקבלוהו וטעה בד"מ הדין כן שחייב כיון שאין קבלתו על טעות ד"מ וא"כ ליכא לא ראיה ולא קו' גם מה שהביא ממתני' דקתני ואם היה מומחה לב"ד פטור דההיא בשקול הדעת איירי וההיא דפטרו ר"מ אפי' טועה בד"מ אינה ראיה די"ל דהתם ה"ט דפטור אפילו טעה בד"מ משום דמלבד שהיה מומחה וסמוך וקבלוהו עלייהו אלא גם נקט רשותא מריש גלותא דכיון דנקט רשותא מר"ג ובלא"ה פטור מלשלם אם טעה בשקול הדעת א"כ כשקבלוהו ג"כ אפילו טועה בד"מ קבלוהו ודמי ממש למ"ש הרא"ש דה"ט דמומחה וקבלוהו סתם דהוי כאלו פירש בין לדין וכו' ולא אמרינן אדעתא דלידון דין תורה קבלוהו משום דא"כ בלא קבלה נמי הדין כן במומחה ול"ל קבלה ואם כן הכא נמי ל"ל קבלוהו כיון דנקיט רשותא מר"ג אלא ודאי ע"מ כן קבלוהו אפילו לטעות בד"מ

והב"ח ז"ל תי' ההיא דר"ט דפטרו ר"ע משום דנקט רשותא מר"ג ועדיפא נטיל רשות מקבלוהו דקבלוהו יכולים לו' אדעתא דלידון דין תורה קבלוהו וכתב עליו הש"ך דלא יהיה נט"ר מר"ג עדיף מקבלוהו ע"ש ונראה דלק"מ. דהא אמרינן בגמ' האי מאן דבעי למידן דינא ואם טעה פטור מלשלם לינקוט רשותא מר"ג וכתב הרא"ש עלה דבין מומחה ובין אינו מומחה איירי ע"ש הא קמן דלהרא"ש נט"ר מר"ג עדיף מקבלוהו דאלו אינו מומחה וקבלוהו אם טעה חייב דמצו לדון ד"ת קבלוהו ואלו בנט"ר מר"ג פטור אך מה שסיים הב"ח לדעת הרא"ש דאפילו במומחה וקבלוהו מצו ל"ל אדעתא דלידון ד"ת אחרי המחי' לא דק בזה דהא מבואר להרא"ש בהדיא בכל מקום דקבלת מומחה סתם היינו ר"ל בין לדין וכו' וכן ביאר בדין ג' הדיוטות דדינם כיחיד מומח' וכדכתי' אלא הנראה נכון יותר לומר דבמומחה וקבלוהו מצו ל"ל לא קבלנוך כ"א טעות בשקול דעת אבל לא לטעות בד"מ אבל אי נקיט רשותא מר"ג אם טעה ג"כ בדבר משנה כן דהפקר ב"ד הפקר וכמ"ש הב"ח ז"ל

איברא דמדברי הרשד"ם ח"מ סי' ל"א מוכח דלא ס"ל כהרדב"ז אלא ס"ל דאם פירש לו בין לדין וכו' אפי' טעות ד"מ בכלל והגם שכתב הרב כה"ג בח"ב סי' כ"ה דנדון מהרשד"ם שאני דבפי' התנה אפילו לטעות בד"מ קבלוהו והראייה שלא נסתייע הרב לח"מ מתשו' רבו ע"ש מ"מ הרואה יראה שם דס"ל דאפי' אמר סתם בין לדין וכו' הוי טעות ד"מ בכלל וסיים וכתב כ"ש וק"ו אם כנים הדברים שקבלוהו בפי' אפי' לטעות בד"מ ע"ש שפסק בנ"ד בכ"ש וק"ו והנה מדברי הרא"ש מוכח לכאורה כדברי הרדב"ז דאם קבלו למומחה אין טעות בד"מ בכלל הקבלה שהרי כת' להדייא וז"ל אם קבלוהו בין לדין וכו' דיניה דינא אם טעה בשקול הדעת וכו' משמע דאם טעה בד"מ חוזר ויש לדחות בפשיטות והראיה שהריב"ל בח"ה סי' ל"ב נסתפק בזה אם טעות משנ' בכלל קבלתו והניח הדבר בספק ולא פשט מדברי הרא"ש הללו שהביאם הוא בעצמו שם גם לכאור' נראה מדברי התו' בחולין דמ"ג בד"ה זילו אמרו ליה