מר ואהלות קלד

קבלה סתם דלא הגיס דעתו אבל באינו מומחה דאף בקבלה סתם יש בו הגסת דעת וכדכתב הרא"ש ויש עליו מצות ח' הדרא קושיא לדוכתה דעל מה סמכו האידנא ולא חשו להאי מתני' דאל תהי דן יחידי על כן הנראה לע"ד לומר דודאי דעל זה סמכו האידנא להושיב דיין יחידי דודאי איכא מומחה גם בזמן הזה ובקי בדינין ובפרט רב העיר דמסתמא אין ממנין אלא ח' גדול וחריף ובקי בפלפול וסברה ישרה ואדרבה יותר מצוי מומחה בדורותינו יותר מדורות הראשונים שהיה כל לימודם ע"פ וקבלה איש מפי איש באותו זמן אין המומחה שכיח הרבה אבל לא כן בדורותינו שהכל כתוב בספרים ולא הניחו דבר גדול וקטון וא"כ תכף שיהיה החכם מעיין טוב ורגיל בלימוד הפוסקים הא ודאי אין לך מומחה כמוהו ובודאי דאם קיבלוהו הקהל לדון יחידי אין עליו עוד מצות חכמים ומ"ש מור"ם בשם מוהרי"ו דאין מומחה בזמן הזה היינו שאין מומחה לכוף שהוא מילי דשררה אבל לענין הבקיאות והעיון איכא טובא אף בזמן הזה והראיה שכתבו הפוסקים דהאידנא ליכא טעות בשקול הדעת אלא הוי טועה בדבר משנה שהכל כתוב בפוסקים ואם טעה ופסק נגד הפוסקים הוי טועה בדמ"ש ולמדתי חלוק זה ממ"ש מהרשד"ם על הא דקי"ל דת"ח אל יורה עד שיהיה כן מ' שנה כתב וז"ל מ"מ יש לחלק בין זמן התלמוד לזמננו זה שהספר הוא הדיין והוא המורה ובזמן זה אף שלא הגיע לארבעים כיון שהוא גדול בחכמים יוכל לדון אף שיש גדול ממנו עש"ב אף אנו נאמר דלענין הלמוד בודאי איכא מומחין טובא אף בזה"ז וא"כ בזמן שהוברר מהקהל הח' הבקי הוי כדין מומחה שקבלוהו דליכא תו עליו מצות ח' דאל תהי דן יחידי וכיון שקיבלוהו בסתמ' מהנייא קבלתו דלא מצו למימר ליה אדעתא למידן דין תורה קבלנוך ואין כאן הגסת דעת דהא לא א"ל בפירוש ע"מ שידון דין תורה ואע"ג דכת' הרא"ש בהדיוט שקבלוהו בסתם הוא ע"מ לדון דין תורה היינו בסתם דגמיר ולא סביר אבל אם גמיר וסביר ובקי בדינין כרב העיר ודאי דמודה הרא"ש דקבלתו בסתם מהני כדין מומחה של התלמוד ודוקא לענין שיכוף ליכא בזה"ז אבל לענין הבקיאות והתלמוד. איכא מומחה בזה"ז וכדכתיבנא וגם הש"ך בסימן כ"ה כתב להדיא דלא כתב מהרי"ו דליכא מומחה בזמן הזה אלא דוקא לדון בכפייה אבל לענין אם טעה דקי"ל אם קיבלוהו בסתם פטור מלשלם גם האידנא מומחה לענין זה ומדבריו אני לומד ג"כ לומר ולחלק דגם בזה"ז יש מומחה לענין שאם קבלוהו תו לא הוי עליו מצות ח' וכמ"ש ר' אבהו כיון שהם באים הוי כקבלוהו דתו ליכא עליו מצות ח' וברירת הקהל הוי כמי שקיבלוהו לדון ובכלל קבלתם קבלוהו ג"כ לכוף וע"ד כן הוברר לעמוד ולכוף ואע"ג דליכא האידנא מומחה לכוף היינו לעמוד מעצמו ולכוף אבל ע"י ברירת הקהל יכול לכוף ולפי זה גם אם טעה פטור מלשלם כדין מומחה שקבלוהו וכדכתב הרדב"ז ז"ל דברירת הקהל הוי כקבלוהו וכן ראיתי לראב"ן פ"ק דסנה' דף קי"א ע"ב שכתב וז"ל וה"ה אם הקהל בוררין להם אחד וממנין אותו לדון להם אם טעה אינו משלם וכן נהגו פה אר"ץ יע"א ולא שמענו מעולם ששילם הדיין מביתו וגם ההודאה בפניו חשובה הודאה מאחר שכן נהגו וכמ"ש הרדב"ז ז"ל וכ"כ הש"ך בסימן ס"ה ס"ק י"ג וז"ל דאף בזה"ז יש מומחה לענין פטור התשלומין וכו' ולכך סתמו הפוסקים ולא כתבו דהאידנא ליכא מומחה וכו' דדוקא לענין שידון לכתחילה בע"כ הוא דליכא מומחה אבל לענין פטור התשלומין יש מומחה עכ"ל

ולכאודה דבריו תמוהים דהא מבואר בהרא"ש פ"ק דסנהדרין ובפרק אד"מ היחיד מומחה שקיבלוהו בסתם דפטור היינו משו' דכיון דאף דלא קבלוהו היה יכול לכופם א"כ אהניא קבלתו למפטריה דקבלת מומחה בסתם הוי כאלו פריש להדיא בין לדין בין לטעות וכן ביאר הרא"ש עוד כן בדין ג' הדיוטות דאם קיבלום בסת' פטורי' מלשלם וא"כ לפי"ז דהא בהא תלייא אם כן בזה"ז דליכא מומחה לדון בכפייה אם כן אם קבלוהו בסתם מצו למימר אדעתא דלדון דין תו' קיבלנוך ולא לטעות דהשתא ליכא למימר דבלאו הכי יכול לדונם בע"כ ולא אצטריך שיקבלוהו דבזה"ז צריך שיקבלוהו דבע"כ אינו יכול לדון ואפילו את"ל דגם האידנא דינו דין בדיעבד אם דן בכפיה מ"מ היכא דקבלו בסתם הוא יכול לומר לו אדעתא דלדון דין תורה והיכי כתב הש"ך בפשיטות דהאידנא יש מומחה לענין פטור מתשלומין והנה באמת דהש"ך אזיל לשיטתיה לקמן בס"ק ט"ו אות ד' דלא ס"ל כהרא"ש אלא טעמא דמומחה דפטור משום דהוי כאנוס בטעותו וכמ"ש בשם המאור ז"ל והביא ראיה מדאמרינן גבי טבח אומן שקלקל וכו' וכן גבי מראה דינר לשולחני מומחה דפטור והתם לא שייך לומר דמומחה משום שהוא אנוס ולא אסיק אדעתיה שיטעה וכן פירש"י התם להדיא והרשב"א וכו' וא"כ ה"ה הכא עכ"ל ולעד"ן שאין ראייה מההיא דהתם לא עביד המומחה שיטעה בדינר אבל לגבי הדין אפי' מומחה עביד למטעי והטעות שכיח בדין יותר מהשולחני והראייה דהא רש"י כתב להדיא דטעמא בשולחני דפטור משום דהוי אנוס ואלו במומחה וקבלוהו סתם דפטור מוכח מדברי רש"י דפטור מטעמא דהרא"ש דקבלתו בסתם הוי כאלו פרשו להדיא בין לדין בין לטעות שהרי כתב רש"י בפ"ק דסנהדרין ד"ה אי קיבלוך עלייהו לא תשלם אי קבלו לילך אחריך בין לדין בין לטעות ולא יתבעוך לא תשלם ואי לא כגון דאמרי לך דיינת לן דין תורה זיל שלים ופירש הש"ך גופיה לקמן בסעיף ל' כוונתו דהיינו אם קיבלוך בסתם דהוי קבלה לגמרי בין לדין וכו' והכריח שם כוונה זו משום דק"ל לרש"י דילמא דוקא דיעבד דיניה דינא ומנ"ל דיחיד מומחה דן לכתחי' אלא ודאי משום דסתם קבלה לפני מומחה הוי כאלו פירש להדיא בין לדין וכו' וא"כ שפיר מוכח מכאן דיחיד מומחה דן אפי' לכתחילה בע"כ דאל"כ אפי' לא א"ל בפירוש בשעת קבלה דיינת לן דין תורה אלא קיבלהו בסתם הו"ל לשלם דהא י"ל אדעתא דלידון דין תורה קבלוהו וכו' אלא ודאי דמומחה