מר ואהלות קלג

היינו אפילו הדיוט כמבואר בחידושי הר"ן בריש סנהדרין באורך וכיון שע"י קבלה חזר הדבר לדין תורה אם כן אפילו מי שאינו מומחה נמי יכול לדון ע"י כפייה

האמנם קשה לי על זה שהרי יחיד מומחה שיוכל לדון יחידי אף אחר שתקנו רבנן בג' משום דביחיד מומחה אוקמוה אדאורייתא ועכ"ז כתב הרמב"ם שמצות חכמים עליו הרי שאין הדבר תלוי בחזרת הדבר לדין תורה ואם כן י"ל דוקא גבי מומחה מהני קבלה ואין עליו עוד מצות ח' וכההיא דהירוש' דר' אבהו שהיה יושב ודן יחידי אבל מי שאינו מומחה מנ"ל דאין עליו מצות ח' אפי' אם קבלוהו וא"כ בזמן הזה דליכא מומחה אף שקבלוהו הקהל מ"מ אכתי לא פקע מיניה מצות ח' ואיך יעבור אדבריהם גם מ"ש הרדב"ז דאם קבלוהו עליהם הבע"ד או שבררוהו הקהל וכו' ההודאה בפניו היא הודאה דלכל דבר בררוהו וכו' דאי לא תימה הכי למאי קיבלוהו תדע דהא מומחה שטעה משלם מביתו ואם קבלוהו פטור מלשלם מפני שע"מ כן קבלוהו אף לענין הודאה וכפירה נמי ע"מ כן קבלוהו וכן מעשים בכל יום וכן מדברי הטור סי' ג' ע"ש עכ"ל כל דבריו הללו אינם מוכרחים כי מה שהכריח דאי לת"ה למאי קבלוהו אין זה הכרח כלל דאימא דה"ט שקבלוהו משום שלא יהיה עליו עוד מצות ח' וכדא"ל לרבי אבהו לא למדתנו רבינו אל תהי דן יחידי והשיב להם כיון שהם באים מאליהם וכו' ועוד דאהני נמי מה שקבלוהו כדי שאם יטעה יפטר מלשלם וכמ"ש אח"כ ומ"ש ה"נ לענין כפירה והודאה דאף לענין זה קבלוהו וכן נהגו במצרים הנה באמת כיון שנהגו כך הוי כמי שקבלוהו בפירוש לענין כפירה והודאה אבל מן הדין י"ל דהיכא דקבלוהו לא מהני אלא שאם טעה יפטר מלשלם אבל לא לענין כפירה והודאה והראיה דלגבי מומחה לרבים שטעה חילק הרמב"ם בין קבלוהו ללא קבלוהו ולגבי מומחה שכתב הרמב"ם דאינו חשוב ב"ד לענין הודאה לא חלק בין קבלוהו ללא קבלוהו ועוד שהרי ס"ל להרמב"ם דנטילת רשות לא מהני אלא לענין שיכול לכוף ולפוטרו מן התשלומין אבל לא מהני לענין הודאה וכפי' וכמ"ש הפרישה בד"ה אינו חשוב ב"ד ע"ש וא"כ גם הקבלה לא מהני אלא לענין שאם יטעה פטור מן התשלומין ומה שהביא ראייה מהא דתנן נאמן עלי אבא וכו' אינה ראיה דהתם קיבלו בפירוש אפי' שהוא קרוב אבל קבלה בסתם לא מהני וא"כ ה"נ אם קיבלוהו הקהל בסתם מנ"ל דמהני לענין כפירה והודאה ומה שהביא ראיה מדברי הטור וכו' ראיה זו איני מכיר דהטור אזיל לשיטתיה דס"ל כדעת הרא"ש דיחיד מומחה כי היכי דיכול לכוף ה"נ ההודאה בפניו חשיבא הודאה דלדידיה אין הפרש בין ג' הדיוטות ליחיד מומחה וס"ל דהא בהא תליא דכיון דיוכל לכוף לכ"ע ה"נ חשיבא ההודאה לפניו הודאה מש"ה אם קיבלוהו ליחיד אף שאינו מומחה כיון שקיבלוהו חזר דינו כדין מומחה ומש"ה חשיבא ההודאה בפניו הודאה אבל הרמב"ם דס"ל דלאו הא בהא תליא דהא ס"ל אע"ג דיחיד מומחה דן לכתחילה מ"מ אינו חשוב ב"ד להיות ההודאה בפניו הודאה אם כן מנ"ל להרדב"ז דהרמב"ם בקיבלוהו מסתמא הויא ההודאה בפניו הודאה וכ"כ הרא"ם בח"א סי' כ"ד דלהרמב"ם ליכא חלוק בין קיבלוהו ללא קיבלוהו עש"ב. איך שיהיה למדנו מדבריו דשפיר מצי לדון יחידי בזמן הזה ע"י ברירת הקהל

שוב ראיתי ג"כ שבא הדבר מפורש בתשובה ב"ח בסי' מ' שכתב בדין הרב שדן יחידי שאסיק וכתב שבארצות אלו שנהגו לקבל הרב ואם התנו שידון יחידי רשאי לדון יחידי ואפי' הדיוט יכול לדון יחידי אם קבלוהו עלייהו וכו' ועכשיו בדורותינו ליכא מומחה לרבים וכו' והילכך אינו רשאי לדון יחידי בע"כ אלא א"כ קבלוהו עלייהו אלא שמהרש"ל הפריז על המדה וכתב דאפילו קבלוהו עלייהו אין לו לדון יחידי מדכתב הרמב"ם אחד שהיה מומחה לרבים וכו' ואין זה סותר למ"ש המרדכי בשם הירוש' ר' אבא וכו' הרי אתה מקובל עלינו כדי שתדיננו דין תורה וכו' שחייב לשלם מפני שהגיס דעתו לדון דין תורה יחידי ואין דן יחידי אלא א' וכו' דשאני דשאני התם שבקשו ממנו דין תורה והגיס דעתו לדון דין תורה יחידי אבל אם קבלו. אותו סתם דלא מצו למימר ליה כי קבלוהו אדעתא למידן להו דין תורה קבלנוך אין כאן הגסת דעת ומותר לו לדון יחידי ותדע שכן הוא הפירוש דאל"כ סתרי הני תרתי מימרי דהירוש' אהדדי וכו' עכ"ל עש"ב והנה באמת דבריו קשים לשמוע בממ"נ דאם ס"ל דהירוש' הזה בהדיוט א"כ לא יש סתירה ממנו להירוש' האחר שהיה ר' אבהו יושב ודן וכו' דהתם איירי במומחה דרבי אבהו מומחה לרבים היה ואי ס"ל דגם הירוש' האחר דקאמר מפני שהגיס וכו' ג"כ איירי במומחה א"כ איך למד ממנו להדיוט דמהני בסתם קבלה הפך דברי הרא"ש שכת' דסתם קבלת יחיד הדיוט הוא לדון דין תורה אכתי איכא הגסת דעת לזמן הזה דליכא מומחה ומה שירד לחלק בין הני תרי מימרי דהירושלמי דבפ"ק דסנהדרין ובפרק זה בורר חלוק זה איני מכיר דהא הירוש' דבפ' ז"ב הוא קאי אמתניתין דדן את הדין דאיירי באינו מומחה וכדאית' בפ"ק דסנהדרין אמר שמואל שנים שדנו וכו' ר"י ור"ל דאמרי תרוייהו אין דיניהם דין תמן תנינן דן את הדין וכו' עד שאין דן יחידי אלא אחד עכ"ל הירוש' וכיון דאיירי בהדיוט הרי כתב הרא"ש דסתם קבלה למי שאינו מומחה הוא אדעת' לדון דין תורה וא"כ אפי' בסתם נמי עדיין הוא בכלל הגסת דעת ועבר אמ"ש אל תהי דן יחידי וכ"כ הש"ך להדיא דליכא לפרש התם טעמא משום שהתנה כן להדיא שידין דין תורה דא"כ מעיקר' לא יש סתירה מהירוש' הזה של ר' אבהו שהיה יושב ודן להירוש' האחר דהחילוק מבואר לעין כל דהתם איירי במומחה דר' אבהו מומחה הוה מש"ה מהני מה שבאו לדון לפניו אבל ההיא דהירוש' דאיירי בהדיוט מש"ה יש עליו מצות ח' אף דקבלוהו ואף דיהיבנא ליה שיטתיה דהתרי מימרי דהירוש' איירי במומחה מ"מ יגדל התימה עליו דהיכי פשיט לזמן הזה דליכא מומחה דמהני קבלה סתם וליכא עליו מצות ח' מהירוש' דרבי אבהו דהתם איירי במומחה מש"ה מהני