מר ואהלות קלב

וכו' כלומר אעפ"י ששניהם אינם רוצים לדון לפניו יש לו. רשות לדון אותם בע"כ ואם לא נטל רשות אין יכול לכופם לדון לפניו כששניהם אינם רוצים לדון לפניו אלא בפני האחר אך אם האחד רוצה לדון והב' אינו רוצה לא דיבר הרמב"ם בכאן בדין זה ואפשר שמודה לדברי הטור דס"ל דאם האחד בא לפני הדיין ורוצה לדון לפניו אין כח ביד בעל דינו לומר. איני רוצה לדון לפני זה וכו' וכפי"ז מ"ש הטור בסי' י"ג אבל כל זמן וכו' ר"ל כל אחד משניהם דלפעמים אף התובע יכול לכוף וכדכתב בסימן י"ד דאין יכולים לפרש שיוכל לכוף את שניהם אף אם שניהם לא רצו דזה אינו שזה אינו יכול לכוף אלא א"כ נטל רשות מר"ג ובכן עלו דברי הטור והרמב"ם כהוגן ואין מחלוקת ביניהם וזה כפתור ופרח עכ"ל ולענ"ד אחרי המחילה נעלם מכבודו מ"ש הרשב"ץ בתשו' סי' ק"ס שכתב להדייא דאין שום דיין יכול לכוף שניהם יחד לדון לפניו אם שניהם אינם רוצים לדון לפניו אלא לפני אחר והביא דבריו בסימן זה הכנה"ג ע"ש וא"כ נפל כל בניינו ארצה

וראיתי להכ"מ שכתב דמ"ש הרמב"ם או שנטל רשות במומחה איירי אלא שאינו מומחה לרבים וכו' ע"ש והרב כנה"ג הכריח דלא בקיבלוהו עליהם איירי ע"ש ולענ"ד דאין זה הכרח דהירושלמי איירי במומחה לרבים כמו ר"א אבל אם אינו מומחה אפ"ה קיבלוהו איכא עליו מצות חכמים וכ"כ הרא"ש בפרק אד"מ ע"ש גם מ"ש שדעת רש"ל בתשובה וכו' אחרי המחי' ליתא דהמעיין בתשו' רש"ל סי' ל"ה יראה דס"ל להדיא דאפי' מומחה לרבים איכא עליו מצות ח' ואפילו קיבלוהו לדעת הרמב"ם גם מ"ש הב"ח דלתוספות והרא"ש דבמומחה וקבלוהו עליהם לא הוטל עליו מצות ח' קשה לי לפ"ז מאי מוכחי התוספות בריש סנהדרין בד"ה דן אפי' יחידי דיכול לכוף דאי בדקבלוהו וכו' דאימא דאיירי שפיר בדקיבלוהו עלייהו וקמ"ל הדן אפי' לכתחילה ואפי' מצות ח' ליכא עליו לא עשה כן בהדיוט דאפי' אם קיבלוהו עלייהו איכא עליו מצות ח' כדכתב הרא"ש ז"ל

באופן דהמורם מכל זה דדעת מרן הש"ע דיחיד מומחה דן אפילו לכתחי' בכפיה אמנם כבר כתב מהר"ם דליכא האידנא מומחה שיוכל לדון בכפיה וא"כ איך דיין העיר שולח אחר הבע"ד ודנו בכפיה ואע"ג דאיתא בירושלמי פ"ק דסנהדרין דרבי אבהו וכו' במד"א בשלא קבלוהו עליהם אבל אם קבלוהו עליהם דן אפילו יחידי ואם כן ה"נ כיון שהצבור בוררין אותו הוי כאלו קבלוהו עליהם כולם הא ליתא דלא קאמר הירוש' דמהני קבלה אלא במומחה לרבים כר"א אבל מי שאינו מומחה אפי' קבלוהו אכתי איכא עליו מצות ח' וכמ"ש הש"ך ז"ל ולפ"ז לא שפיר עבדי עכ"ל וא"כ כ"ש בנ"ד שיושב וכופה לאו שפיר עביד

ובעומדי ע"ז חפשתי ומצאתי להרדב"ז בח"ג בסי' תקנ"ה שנשאל ע"ז וז"ל על מה סמכו במצרים להיות להם נגיד אחד או דיין אחד והשיב כיון שהוברר מטובי העיר במעמד אנשי העיר הוי כאלו קבלוהו עליהם כולם וכו' עד שחזר הדבר לדין תורה ע"ש בדבריו שספרו מצוי והנה מתוך מ"ש שהרי הוברר וכו' והכי איתא בירוש' וכו' משמע דלא שרי אלא בכה"ג דהירוש' דהם באים מאליהם אבל אם בא בע"ד אחד לתבוע חבירו אין יכול הדיין להזמינו ולכפותו לבא לפניו וכמו שסיים הרדב"ז עצמו ולמד מהירוש' הזה דיכולין לדון בלילה אם באו שניהם יחד ע"ש בסוף תשו' וא"כ קשה לע"ד חדא דא"כ מה הועיל טעמא משום דהובררו מהצבור הא אפילו לא הובררו נמי כיון שדין זה עושה כר' אבהו ובאין לדון מאליהם לפניו הוי כמי שקבלוהו ועוד כיון שכתב שהכל חוזר לעיקר אחד וכו' וכיון שהובררו וכו' שחזר הדבר לדין תורה א"כ ודאי זה שהוברר מן הציבור יכול לכוף ולדון בכפיה שהרי אליבא דר' אחא בר איקא לשמואל בריש סנהדרין דס"ל דאחד מות' לדון מן התורה הוא אפי' על ידי כפיה כמבואר בפוסקים ז"ל במרדכי ורי"ו ובטור ובאגוד' ובסמ"ג ומקור דבריהם מדברי התוס' שם בריש סנהדרין בד"ה ואם היה מומחה וכו' ואף דשמואל ס"ל דנקראו ב"ד חצוף היינו משו' דעבר אתקנת' דרבנן דתקינו ג' אבל היכא דליכא תקנה דרבנן כגון שקבלוהו הרבים דחזר הדבר לדין תורה דיחיד דן אפי' בכפיה לר' אחא דקי"ל כותיה אליבא דהרמב"ם והסמ"ג ואפי' ר' אבהו דפליג שם אר' אחא מודה דבדקבלוהו הציבור דיכול לדון ביחידי ע"י כפיה וכ"כ הש"ך בסי' כ"ו בשם ראב"ן ז"ל וז"ל וכיון דנבררו וכו' הוי כמו שקיבלוהו עלייהו שיכול לדון בכפיה ע"ש וא"כ ה"נ כיון שהקהל ביררוהו ומינוהו ומינוהו לראש הו"ל כקבלוהו שידון ג"כ בכפיה ואם כן דברי הרדב"ז אינם מובנים לכאורה דלאו רישיה סיפיה:

והנראה בודאי בכונתו דודאי גם הרדב"ז אזיל ומודה שמי שהוברר מן הקהל ע"ד כן הוברר שיושב ודן בכפיה ומ"ש וכיון שהוא יושב ודן וכו' והכי איתא בירוש' על כרחין שאינו מדוקדק לשונו כל כך וכל כונתו ללמוד דין מי שהוברר מן הציבור מהירוש' מדין מי שיושב ודן מעצמו ובאין לדון לפניו דהוי כמי שקבלוהו דה"נ מי שהוא נברר מהצבור הוי כמו שקבלוהו. והראיה על זה כשלמד מדין הירוש' למה שנהגו לדון בלילה כתב ומיהו אם בא אחד מבעלי הדין וכו' אין מזמנים וכו' ולמה לא כתב זה החילוק ג"כ בדין שמינוהו הציבור שאינו יכול לשלוח ולהזמין חבירו אלא ודאי דס"ל דקבלת ציבור הוי כאלו קבלוהו להדיא לדון ג"כ ע"י כפיה ואין לדחוק ולומר דהרדב"ז איירי במומחה וכמ"ש בשאלתו וכ"ת וכו' וכן ממה שהביא מהירוש' והירושלמי איירי במומחה וכר' אבהו וכן ממה שסיים תדע וכו' ובזמן הרדב"ז ודאי איכא מומחה ואם כן עכשיו בדורותינו דליכא מומחה מנ"ל דמהני קבלת הציבור להיות דן ע"י כפיה וגם ליכא תו עליו מצות חכמים די"ל דאע"ג דנדון הרדב"ז במומחה מ"מ אפי' מי שאינו מומחה הדין כן שהרי כתב שהכל חוזר לעיקר אחד שמן התורה וכו' ומד"ס הוא דבעינן ג' וכיון שכן אם קיבלוהו הציבור וכו' ע"ש והדבר ברור שמה שמותר לדון יחידי מן התורה הייני