מר ואהלות קל

דאף דהביא דברי הרי"ף הוא ללמוד ממנו דמנדין לגבות ולפייס אבל אה"נ כמו שביאר בפסקיו דבעי ליתן שיעור קרוב לא שיעור שלם כפשט לשון הרי"ף וא"כ מ"ש ואני כתבתי למעלה דעת הרא"ש ר"ל דמנדין אותו עד שיתן קרוב לשיעור ולא כדמשמע מתשו' רבי' האי ורב צמח דמנדין אותו עד שיפייס דמשמע דבעי ליתן כל שיעור הנזק גם מ"ש הרב כנה"ג שהרא"ש לא כתב על דברי הראב"ד וכו' אתמהא שהרי בהדיא הרא"ש בפ"ק דבב"ק הביא דברי הראב"ד ז"ל ודחה אותם עש"ב

וראיתי למהרש"ל ביש"ש בפרק החובל שכתב וז"ל דאף דרב שרירא סתמא קאמר דיני קנסות וכו' אבל קנס דכפל דלא אחסריה מדי וכן חצי נזק דקרן דסתם שוורים בחזקת שימור קיימי כה"ג לא תקנו חכמים דמזה לא יבא תקלה וכו' תדע דהרא"ש לא הביא דברי הרי"ף בפ"ק גבי ח"נ ומש"ה לא כתב הרא"ש על דברי הראב"ד ואפשר דתקנת הגאונים משום דתקנת הגאוני' לא היתה אלא כמו שפי' ואפי' שאר מילי כגון אש ובור וכו' גם מ"ש רב צמח גאון דבאונס וכו' דבריו תמוהים דהא קנס דאונס לא שייך אלא בעדים דאל"ה מודה בקנס פטור וכו' ואם כן לאנוס בעדים לא שכיח כלל ואין שייך תקנת הגאונים בזה עכ"ל

ואנכי העבד אברהם רואה שכל דבריו תמוהים בעיני מאד כי מ"ש לא תקנו לנדות בנזקי אש ובור הוא משום דלשיטתיה אזיל דס"ל דנזקי בור ואש לא שכיחי וכבר דחינו דבריו לעיל מכמה ראיות ועוד הרי מהרי"ח נסתפק אם דנין אם לאו אבל בודאי משום ספק מודה שלפחות מנדין גם מ"ש דח"נ דקרן וכו' אתמהא דהא כתב הרא"ש ז"ל בתשובה כלל ק"א להדייא ייא וז"ל סוס שבעט וכו' וגם ח"נ קנסא והרי"ף כתב מנהג ב' ישיבות וכו' עש"ב הרי מבואר להדיא שהרא"ש הבין בדעת הרי"ף דאפי' מנדין דלא כמהרש"ל ז"ל גם מ"ש דלמה לא כת' הרא"ש על דברי הראב"ד ואפשר דתקנת הגאונים הנה מבואר בפסקי הרא"ש של הטור שכתב כן על דברי הראב"ד ע"ש וא"כ מזה מוכח דתקנת הגאונים אפי' בשאר קנסות ועוד דהרא"ש לא השיג על הראב"ד אלא משום שהוסיף הראב"ד לומר שמנדין לתת אותה קצבה אבל לנדות לתת שיעור קרוב לנזק מודה הרא"ש להראב"ד ומה שהביא ראיה מפי' המשנה של הרמב"ם אינה ראיה אלא אדרבה מתוך חבורו משמ' אפכא שהרי כתב מנהג ב' ישיבות לנדות וכו' או למיסק לארעא דישראל וכו' עכ"ל וא"כ כמו שהנדוי למיסק לא"י בכל קנסות איירי ה"נ נדוי של ב' ישיבות כן דבחדא מחתא מחתינהו גם מ"ש דאונס דבתולה וכו' דאי בלא עדים מודה בקנס פטור לכאורה דבריו תמוהים דהיכי קאמר מודה בקנס פטור הא בזמן הזה קיימינן דליכא ב"ד מומחין ליפטר מן הקנס בהודאתו כדכתבו כתבו הרמב"ן והרא"ש והטור והב"י לדעת הרמב"ם ז"ל וא"כ שייך שפיר אונס בתולה בלא עדים דהשתא אינו נפטר בהודאתו וכ"ת דס"ל דכיון דלא חשיבא הודאתו ליפטר אם כן הו"ל כאלו לא הודה כלל ובממ"נ פטור דאי חשבת ליה הודאה א"כ הו"ל מודה שקנס דפטור ואי לא חשבת ליה כהודאה א"כ במה אתה מחייבו דבשלמא בממונא אמרינן הודאת בע"ד כמאה עדים דמי אבל הכא בקנסא פטור בממ"נ וכמ"ש הפרישה בסימן שמ"ח והש"ך בי"ד סימן רס"ו וכתב שכן מוכח בב"י ע"ש הא ל"ק דאימא דרב צמח גאון קאי כשיטת הפוסקים שהביא הש"ך שם דס"ל דניהי דלא הויא הודאה ליפטר מן הקנס מ"מ הויא הודאת בעל דין כמאה עדים ועוד דאפי' תימא דרב צמח גאון ס"ל דאין בהודאתו כלום כס' הש"ך ודעמיה מ"מ הרי כתב מהרש"ל ז"ל ואין לומר שראו הגאונים שהעם פרוץ ומשום בנות ישראל שלא יתביישו ראו לתקן משום מגדר מלתא ומשום שלא יהיה חוטא נשכר דהא ליתא דלאנוס בערים לא שכיחא כלל עכ"ל ואם כן אף אנן נימא דתקנו הגאונים לנדות משום קנס דאונס בלא עדים והודה מעצמו דזה שכיח לאנוס בלי עדים דאף ע"ג דבזמן התלמוד פטור מ"מ עכשיו שראו שהדור פרוץ משום מגדר מלתא ושלא יהיה חוטא נשכר תקנו לנדות ות באופן דכל דברי מהרש"ל מראשם ועד סופם לא נהירים לי ולא שרירים ולא קיימין והנלע"ד כתבתי להלכה ולמעשה וצור ישראל יצילנו משגיאות ויראנו מתורתו נפלאות ה' צבאות בארץ הצבי

נאום הצעיר אבד אברהם בכמהר"ר יצחק ענתיבי זלה"ה ס"ט

שאלה ב'

על מה סמכו האידנא לדון ביחידי ובכפיה כיון דליכא האידנא מומחה שיוכל לדון בכפיה ואם כן איך רב העיר שמינוהו הקהל לדון יחידי שיושב ודן בכפיה וגם לא חשש למצות ח' שאמרו אל תהי דן יחידי ועוד אם טעה ואינו יכול להחזיר אי משלם מביתו או דינו כדין מומח' שקבלוהו דפטור מלשלם ועוד אם ההודאה בפניו חשיבא הודאה או לא על הכל יורנו המורה לצדקה ושכמ"ה

תשובה עיקרא דהאי מילתא אם המומחה דן בכפיה הוא מדאמרי' בסנהדרין רין ד' ה' ע"א ת"ר דיני ממונות בג' ואם היה מומחה לרבים דן אפי' יחידי א' ר"ג כגון אנא דן דיני ממונות ביחידי וכתבו התו' שם בד"ה דן אפילו יחידי ויכול לכוף וכו' ומכאן דג' הדיוטות יכולין לכוף דבמקום יחיד מומחה קיימי ע"כ. וראיתי להגאון מהרש"א ז"ל שהקשה על דבריהם דאמאי לא הוכיחו התוס' מגופה דרישא כן וכו' ותי דאיכא לאוקמא בדקבלוהו וכו' עכ"ל ולכאורה אין דבריו