מר ואהלות קכו

המסקנא דפ' החובל דגזלות לא בעו מומחין

אמנם כלפי האמור משמיה דריב"א והר"ן ז"ל שהבאנו יובנו דבריו שפיר דבתחלה כתב דין המשנה כצורתה דבכולהו בעינן מומחין ולבסוף הביא המסקנא דהחובל דבכולהו עבדינן שליחותייהו בר מחבלות משום דכל גזלות שכיחי והמשנ' נשנית בא"י לא עבדי' שליחותייהו כמו הלואות אלא דוקא בח"ל וכדאסיק בהחובל מטעם שכת' ריב"א והר"ן ז"ל ומה שיישב הב"ח דברי הרא"ש ע"ש דבריו לע"ד אינם מבוררין דבהדיא כתב הטור לקמן כל דין גזלה ושבח שלפני יאוש ולא כתב שאין דנין בזמן הזה ונ"מ שתפס כמ"ש הטור ז"ל בשאר דיני קנסות ובכל דבר הצריך מומחים ועיקר הקושיא לק"מ עפ"י מ"ש בשם הר"ן בפי' הסוגיא ע"ש. ואיך שיהיה עפ"י דברי הב"ח נתיישבו ג"כ דברי הרמב"ם דבתחילה כתב דין המשנה בזמן שיש סמיכה כמנהגו לכתוב כל הדינין ולבסוף כתב מסקנא דפ' החובל דבכל גזלות דנין איך שיהיה מבואר מדברי הרא"ש דכל גזלות שכיחי ודנין בזמן הזה ולא חלק בין גזלה לגזלה ומאי דקאמר בתחיל' דבעו מומחין היינו שמתחלה כתב דין המשנ' כצורת' או כמ"ש הר"ן או כמ"ש הב"ח וא"כ בב"י אחר שראה דברי הרא"ש והביאם לפרש דברי הטור שכתב שכל גזלות דנין ואחר כך הביא הטור דברי הרמב"ם וכתב עליו בבית יוסף כבר נתבאר שדנין דיני גזלות בח"ל והיכן נתבאר אם לא בדברי הרא"ש שהביא לעיל בסמוך דכל גזלות שכיחי הרי משמע להדיא דס"ל שדעת הרמב"ם כהרא"ש ז"ל ול"ק ממתני' דסנהדרין דההיא בא"י נשנית ושם לא עבדינן שליחותייהו אבל בח"ל עבדינן שליחותייהו וכדכתב הר"ן שם וא"כ בודאי שחזר בו בב"י ממ"ש בכ"מ לדעת הרמב"ם ומש"ה סתם המחבר וכתב מי שגנב וכו' ולא חלק בין גזיל' לגזיל' וכמ"ש הש"ך ז"ל אך מה שהוצרך לפרש ההיא דגטין דהיינו תשלומי כפל אין צורך לידחק בזה דעפ"י דברי הר"ן ז"ל אתי שפיר ומעקרא לא ק"מ גם מ"ש בהגהת ש"ך שדברי הב"ח בדעת הרא"ש מעורבבים וכו' אין כאן ערבוב כלל שמתחלה כתב לדעת הרא"ש דבכל גזילות דנין כהרמב"ם והקשה על עצמו מההיא דגטין ואמטו להכי הביא ר"י אבל אח"כ חזר ויישב ההיא דגטין וחזר לדעתו הראשונ' דס"ל להרא"ש דכל גזילות דנין דלא כס' ר"י וראיתי להר' גידולי תרומ' שכת' על דברי הכ"מ שכת' משמע ליה וכו' דאם דקדוקו דקדוק א"כ לאו על הרמב"ם תלונותיו כי אם על המשנה וכו' עש"ב ולע"ד דלק"מ דאה"נ דבעלמא דקאמר כפל לחוד יש לדיוקי הכי אבל במתני' ליכא למידק הכי דאתי לאשמעינן דבקרן בעי ג' מומחים וגם בכפל בעי ג' מומחים ועוד דכוונת מרן הוא מדפריך בהחובל מתשלומי כפל ולא פריך מעקר גזילות וגניבות ש"מ דהנהו דנין דלא מצית למימר דהקש' מכפל וה"ה מעקר גזילה וגניבה דא"כ מאי משני שאני כפל דקנס אכתי ליקשי ליה מעקר גזילות אלא ודאי דמשמע ליה דעקר גזילות דנין ושוב הקשה על עצמו בזה ממתני' דסנהדרין דמשמע מינה דאפילו גזילות בעו מומחין גם מה שהקשה על חי' התו' והנ"י דאמאי מפלגינן בגמ' וכו' י"ל דאה"נ דלבתר דידע טעמא דרבי חנינא וקאמר רבא תרתי קתני וכו' היינו כמו גזלות דשכיחי ומכ"ש הודאו' והלואות ולא קאמר אבל גזילות דשכיחי משו' דאתי לאשמעי' פלוגתא דרבא ור' אחא בדיני הודאות והלואות אי בעו ג' מן התורה או לאו גם מ"ש דמצינו לפרש לדעת הרא"ש דטעם הודאות לאו משו' דשליחותיהו וכו' הנה מלבד דלשון התלמוד דסוף המגרש וריש החובל מוכח דאף בהודאות והלואות טעם שדנין אותם משו' דשליחותייהו קא עבדינן וכמו שהוכיחו הראשונים מהני סוגיי דאזלי כרבא דמדאורייתא בעי ג' מומחים אף בהודאות והלואות אלא גם לישנא דהטור מורה ג"כ דגם בהודאות והלואות צריכין לטעמא דשליחו' קא עבדינן וראיתי להרב בני שמואל שכתב ג"כ על דברי הכ"מ וז"ל ולא הבנתי את דבריו דהיכן הקשו התו' בפרק החובל וכו' ע"ש ונראה ליישב דכוונת הכ"מ דמתחילה לא אסיק אדעתי' ההיא דסנהדרין שהרי לבסוף הזכירה וכוונתו עמ"ש התוס' בגטין על מאי דאמרי' התם א"ה גזילות וכו' פי' ואמאי אמרי' בסנהדרין רין דבעו מומחין וכדפרש"י שם וכן הקשו התוס' בהחובל דכמה מעשים שדנין וכו' ועל זה כתב הכ"מ דלדברי הרמב"ם לק"מ ושוב דחה זה ממתני' דסנהדרין אבל מעולם לא נתכוון הכ"מ לו' שהתו' הקשו גבי תשלומי כפל ממה שדנין גזילות וחבלות וזה ברור

והנה עמ"ש הרמב"ם ז"ל דרפוי ושבת דנין עיין בב"י ובכ"מ ותמהו בדבריו הרב לח"מ והרב ג"ת ע"ש ועוד אני תמה לכאו' על מרן ז"ל ממאי דאמרינן שם בהחובל שמקשה שם ושור בשור גובין בבבל והא אמר רבא וכו' ולפי דברי מרן ז"ל מאי מקש' הא אפי' אינה שכיחא כיון דאית בה ח"כ ואינו נישום כעבד דנין כח"ל מידי דהוי ארפוי ושבת דאף ע"ג דלא שכיחי ואיך אמרו שם דאין דנין כיון דלא שכיחי וסבור הייתי לתרץ כל זה במ"ש הרב הדרישה רישה בכוונת מרן ז"ל וז"ל ונראה וכו' וכן צער ובשת צריכי נמי שומה רבה וכו' עש"ב ועפ"י זה א"ש מה שמקש' בגמ' מ"ש נזקי אדם מנזקי שור דלא מצי לשנויי דזה נישום וזה אינו נישום דאין הדבר תלוי בנישום דוקא אלא ה"ה בכל דבר שצריך שומה רבה וא"כ נזקי אדם אית בהו תרתי לגריעותא דצריכי שומא וגם לא שכיחי ושור בשור נמי. לא שכיח דמעקרא היה סבור בשור מועד דקרן וגם צריך שומא

אבל באמת דעקר דבריו תמוהים דאיך קאמר דצער ובשת תרתי לגריעותא כמו נזק הא לא דמי כלל דזה נישום כעבד וצריך שומא רבה לא כן צער ובשת דאינם צריכין שומה רבה כעבד ואדרבה הם דומים ממש לרפוי ושבת דצריכי שומא אבל לא כעבד ויש בהם ח"כ וכן הבשת שכיח ואין בה שומא רבה והרי בהו תרתי למעליות' ואיהו בעצמו כת' בפרישה דה"ט דנזק משו' שצריך אומדנא רבה ואין הכל בקיאים בשומא זו וכאלו היא מילי דשררה לפי' אין דנין ואם כן בודאי