מר ואהלות קכה

דשכיחי כגון נזקי אדם בשור וכיוצא בהם דנין בזמן הזה אע"ג דמ דמדאורייתא בעו מומחין דמ"ל חבל בגופו וכו' מ"מ כיון דיש מנייהו שכיח ואית ביה ח"כ עבדינן שליחותייהו לא כמו חבלו' דמתני' דלא שכיחי נזקי אדם באדם באופן דמעולם לא עלה ע"ד הגאון ז"ל לומר דמתני' איירי בסתם גזילה אפי' שלא ע"י הכאה דזה לא אפ' וכדאקשי' עליו אלא כל כוונתו לומר דמתני' תרי בבי קתני גזלות וחבלות וגזלות דקתני היינו ע"י חבלות וחבלות דקתני היינו עקר חבלות אבל בעלמא דקתני גזלות וחבלות היינו חדא קתני גזלות שע"י חבלות ולא איירי בחבלות לחודייהו והאי דחד בבא של התלמוד היא גזלות דקתני בסנהדרין שפי' גזלות שבאו ע"י חבלות ושפיר מקש' בגטין מגזלות דמתני' דסנהדרין רין שפי' שבאו ע"י חבלות אבל סתם גזלות שלא באו ע"י חבלו' שכיחי ועבדינן שליחותייהו כהודאות והלואות אף דמן התורה בעו מומחין ובזה עלו דברי הנ"י והמהרש"א כהוגן ומעת' מ"ש בש"ך בסי' זה ובהכי מיירי מתני' ודלא כמהרש"א אחרי המחי' הראוייה מכת"ר שלא ירד לעומק דברי הגאון מהרש"א דגם המהרש"א מודה דמתני' דסנהדרין דקתני גזלות היינו שבאו ע"י חבלות לא בסתם גזלה לדעת הי"מ שכתבו התו' אלא כוונתו כדכתיבנא והם דברים ברורים ונכונים וראויים אליו ודו"ק

איך שיהיה מוכח בבירור דס"ל להכ"מ לדעת הרמב"ם כדעת הי"מ שהביאו התו' ומזה איירי בתחלת הפרק וכמ"ש מהרש"ל ז"ל ומה שהקש' הג"ת דאטו הרמב"ם תנא הוא דליקום אוקמתא בדבריו ל"ק דהרמב"ם העתיק המשנה כצורתה כמנהגו וכמו שנפרש המשנה יתפרשו פרשו דבריו וא"כ לכאו' מ"ש בש"ע לשון הרמב"ם מי שגנב וכו' היינו בסתם גזלה דלשיטתיה אזיל וכמ"ש בכ"מ וכ"כ הסמ"ע ז"ל אבל הש"ך כת' עליו דא"כ הו"ל להמחבר לכתוב דגזלות שע"י חבלות אין דנין וע"ק שהרי בב"י לא הביא דברי התו' לכך נראה וכו' ע"ש והנה מ"ש דדעת המחבר כהרמב"ם וכו' לכאו' קשה דהא ביאר להדיא בכ"מ דדעת הרמב"ם דגזלות ע"י חבלות אין דנין ואדרב' רצה לחלק כחילוק הש"ך ודחה אותו ואף דלדעת הש"ך דלק"מ מה שהקש' מרן ז"ל דשייך שפיר תשלומי כפל בגזלות כגון בליסטים מזויין דהוא גנב וכן מדוקדק לשון הש"ך שכת' קודם לזה כגון שגזל בענין דמתחייב כפל וכוונתו ברורה במ"ש בענין דמתחייב היינו ר"ל במקום דמחייב כפל כגון בליסטיס מזויין וגם קושיא א' של הכ"מ דתאה הש"ך בחכמתו עש"ב מ"מ היה לו להביא דבריו ולדחותם אלא ודאי שמזה מוכח דלא ראה הכ"מ וכ"כ איהו גופיה לקמן בסי' ג' שבשעה שלמד אלו העניינים לא היה לפניו ס' הכ"מ ז"ל ואח"כ בא לידו וא"כ י"ל דלאחר שראה דברי הכ"מ חזר בו ושפיר מודה דכוונת המחבר בש"ע דגזלות שע"י חבלות אין דנין גם מ"ש קנס דגזלות כגון תשלומי כפל דהו"ל לא שכיח דבריו תמוהים דהרי מבואר כדברי הרמב"ם דתשלומי כפל מצויין תמיד ע"ש ויש ליישב לפי שיטתו דכפל דגזלה לא שכיח אבל אבל כפל דכופר בפקדון בההוא קאמר הרמב"ם דשכיח אבל ע"ז קשה א"כ דכפל זה לא שכיח א"כ גם עיקר גזלת לסטיס מזויין לא שכיח ואין דנין אותו דבעינן תרתי שיהיה שכיח ואית ביה ח"כ אז הוא דעבדינן שליחותייהו וכדאמרינן בהחובל ע"ש וא"כ איך כתב הש"ך דכפל שלו אין דנין אבל עקר גזלה דנין וי"ל דס"ל להש"ך שזה דינו כרפוי ושבת שפסק בהם הרמב"ם שדנין בזמן הזה וכמו שיש ליישב בטעם רפוי ושבת שפסק הרמב"ם שדנין כמבואר בב"י ושאר מפרשים ה"נ בגזל של לסטיס מזויין גם מ"ש ואה"נ דהוה מ"ל בהמגרש וכו' קשה לי כיון דהרמב"ם ז"ל ס"ל דחבלות חוץ מרפוי ושבת הם קנס ואם הודה מעצמו פטור א"כ אמאי לא משני כי עבדינן שליחותייהו בממונא אבל בקנסא לא וכדשני בהחובל אלא ודאי דלא איירי בפרק המגרש מקנס דגזלות כל זה היה נראה לכאורה

אמנם אחר העיון יראה דסתמות לשון מרן הש"ע מורה כמ"ש הש"ך דבכל גזלה דנין ובב"י חזר בו ממ"ש בס' כ"מ ז"ל ותחל' וראש נבא ליישב דברי הרמב"ם דסתרן אהדדי דבתחיל' כת' דיני קנסות כגון גזלות וכו' ודייני ח"ל אין להם וכו' ולבסוף כת' מי שגנב וכו' וכמו שתמהו עליו והניחוהו בצ"ע ולעד"ן ליישב על פי מה שראיתי שכתב הר"ן ז"ל בחידושיו למס' סנהדרין בשם הרמב"ן ז"ל וז"ל וקאמר תלמודא משו' דר"ס וכו' ומשנתנו שנוייה בא"י אבל שבבבל שאין שם מומחין וכו' נפתח דלת בפני הגזלנין אלא במה שיש בו בג"ד כהודאות והלואות וכו' ע"ש וכעין זה כתב ריב"א הובאו דבריו בשטת ר"ב למסכת קמא וז"ל ודאי חבלות לא שכיחי כלל וגזלות שכיחי קצת אבל לא שכיחי ממש וכו' וכ"כ ה"ר ישעיה וכו' עש"ב ועפ"י דבריהם הללו מיושבת שפיר קושיית התו' שהקשו בריש סנהדרין בד"ה כדי שלא תנעול דלת וכו' וא"ת מה"ט וכו' ועפ"י דברי ריב"א א"ש ול"ק

ומעתה יתיישבו שפיר דברי הרמב"ם דבתחי' בה' ח' כתב דיני קנסות וכו' דהיינו דין המשנ' וכצורת' דבכולהו בעו סמוכין מדין תור' אבל שאר דיני ממונות כגון הודאות וכו' אינם צריכין מומחין אפי' בא"י ומ"ש ולפי' דנין בהודאות וכו' וכיוצא בהם בח"ל ר"ל כיוצא להודאות כמו גזלות דשכיחי קצת ויש בהם ח"כ דנין אותם בח"ל אבל לא בא"י כי אם דוקא הודאות והלואות ומה שסיים ואין להם רשות לדון דיני קנסות בשליחותם לאו אגזלות קאי אלא אשארא דדין הגזלות כבר סמך אדלקמן שביאר להדיא שדנין דיני גזלות ועלו דברי הרמב"ם כהוגן מבלי שיהיה בהם עוד פקפוק

ובזה ג"כ יתיישב שפיר לישנא דהרא"ש ז"ל בסנהדרין וז"ל אבל גזלות וחבלות בעו מומחין וכו' ובפ' החובל מסיק דכל מידי דשכיח וכו' משמע דגזלות שכיחי הילכך כל מידי בר מחבלות עבדינן שליחותייהו עכ"ל וכל נושאי כלי הטור תמהו בדבריו דבתחלה כתב המסקנא דריש סנהדרין דגזלות וחבלות בעו מומחין ואח"כ הביא