מר ואהלות קיט

תמיד כי אם בדבר שמעשים בכל יום דשם ראוי ללכת אחר המנהג דא"א שיטעו העולם לעשות תמיד מדי יום ויום וכו' אבל במקום שבא פעם א' בשבוע ודאי אין לסמוך על מקו' שנהגו דאמרינן ב"ד טועים היו באותה שעה עכ"ל וכ"כ מרן בכ"מ סוף פי"א מה' שיטה וז"ל ומ"ש בינו דאין בזה מנהג כלומר דבדבר שאינו מצוי לא שייך לומר מנהג הילכך יעמוד הדבר על דין תורה ע"ש גם מהרש"ל בחח"מ סי' ז' כת' שצריך שיעידו שאירע כיוצא בזה כמה פעמים והורו להם שחייבין וכל כי האי לא מתרמי והיאך מעידים מה שלא ראו גם מהריק"ש בערך לחם בסי' רל"א הביא משם הרא"ם דאין ללכת אחר המנהג אם לא שעשו תקנה כל בני העיר בכך אבל אם עמד דיין אחד ודן כן ועמד אחריו דיין אחר ודן כן כמו ששמע מן הא' אפי' נהגו אחריו דור אחר דור אינו מועיל זולתי במסים עש"ב:

| וכ"ת א"כ היכי כת' מהריב"ל בסי' קי"ד דאם יש מנהג ברור וכו' הא איהו גופי' כתב דבדבר דלא שכיח כל שעתא לא שייך מנהג די"ל בפשיטות דמנהג ברור דקאמר היינו שמפורסם הדבר בעיר שיש הסכמה קדומה ותקנה כתוב' משנים קדמוניות או שנודע שהוקבע מנהג זה עפ"י ב"ד שיש בו וקבעו כן אבל לסמוך מד מדעתינו לומר שכך היה במנהג קבוע ולהוציא ממון זו לא אמרה ארם מעולם ומכ"ש לפי מה שראיתי בתשו' הרב צבי בסימן ס"א שכתב משם הרא"ם על נדון שלו שהוא כנדון שלנו שכת' שאפילו נעשה כזה ג"פ לא מהני ואין להביא ראייה מכל מעשה שהיה שי"ל שאפשר וכו' כמש"ל ודחינו כל ראיות שהביאו מהנהו עובדי הנז"ל ומסיק שם עד שיתברר שהוקבע הדבר עפ"י ב"ד עש"ב וכתב עוד הרב ז"ל כן משם מהרי"ט וז"ל ואין להביא ראייה מכמה פעמים שחלקו להאלמנה די"ל דשמא כך נתרצו באותה שעה או שמא שלא היה ב"ד של אותה שעה בקי וסיים וכת' ג"כ משם מהר"ם דאין המנהג נקבע עד שיתנו עליו ואף ג"פ לא מהני עש"ב וא"כ כ"ש בנ"ד דהוא דבר דלא שכיח לכ"ע לא מהני המנהג הזה עד שיהיה נודע לנו בבירור שכך הוקבע המנהג הזה עפ"י ב"ד וכל עוד שלא נתברר זה אצלנו בודאי יעמוד הדבר על דין תורה ואין להוציא מהבעל אפי' פ"ק ואין לנו אלא מ"ש הרב דבר משה בסי' מ"ו וז"ל וא"כ נראה דהדין עם הבעל אעפ"י שלא חיה הוולד ל' יום והדבר בר מוטל על זקני העיר שיוכלו לברר הדבר על בוריו אחר החפוש בפנקס ההסכמות ע"ש וא"כ לדידן דלית הסכמות ופנקסאות בעניינים הללו הדרינן לכללא דהר' המבי"ט שכת' דאם המנהג | רופף בידך הלך אחר ההלכה

וכ"ת דנדון דידן לא נכנס מעקרא בהאי שקלא וטריא כלל דהכא כתו' בכתובה והירו' לחצאין כמנהג ק"ק דמשק וא"כ הרי תנאי מפורש שכאן נוהגין כמנהג ק"ק דמשק ואם כן ניחזי אנן כיצד הוא המנהג בדמשק וממילא כאן אנו נמשכין אחריו מסתמא כל עוד שלא ראינו שנהגו הפך זה

והנה ראה ראינו להר' פרי הארץ ח"ב סימן ה' דע"ב וז"ל מצאתי בכ"י למהר"א מונסון שחקר ודרש על ענין הירושה בירוש' תוב"ב וקבל עדות זה מזקן וח' וז"ל. נדרשתי אם וכו' מה שכותבין כמנהג ק"ק דמשק ולכן באתי להודיע מ"ש הרלב"ח וז"ל כאשר באתי לירוש' תוב"ב וחקרתי ודרשתי על מנהג ירוש' ונודע אלי שהוא כמנהג דמשק וכו' וכך הוא המנהג שכל אשה שתמות בחיי בעלה ולא הניחה זש"ק דהיינו שיחיה ל' יום יחלוקו וכו' עש"ב וכן הר' אדמת קדש ח"ב הביא כלשון הזה ע"ש וכיון שנודע לנו מעדות הרבנים הנז' שבדמשק נוהגין שכל עוד שלא חיה הולד ל' יום שחולקים ואנו כותבין כמנהג חו"ק דמשק ודאי דצריך לעשות כמותם כמו שהם חולקים עד שיחיה ל' יום גם אנו כן דזה התנה וקבל על עצמו כמנהג דמשק ומה. מקום עוד להסתפק בדבר הזה

אמנם שוב. ראיתי בתשובת מהר"י בי רב בסי' מ"ו שנשאל. על כתובה שכתוב בה כמנהג ק"ק דמשק וחפש ודקדק בכתובות של דמשק ובנוסחאות שלהם וראה כתוב בהם אם לא הניחה ולד חי ופסק הדין להם דהבעל יורש הכל ולית ביה דין חלוקה מההיא דהרשב"א שהבאנו לעיל דמספיקא לא מפקינן ממונא מהבעל כ"ש המע"ה ועל יורשי האשה להביא ראיה שזה אינו בכלל בר קיימא עש"ב והרי ידוע שהרב ז"ל היה אב"ד בדמשק כמה שנים ובודאי שהיה בקי טפי מכ"ע במנהג מקומו דמשק ובשעת מעשה הביא הנוסחא לראות אם כתוב בה. כמו שכותבין בטוליטולא שיחיה ל' יום ולא ראה: כתוב כן וזיכה לבעל וס"ל ודאי דבכוונה מכוונת אשמיטו מן תקנת טוליטולא תי' שיחיה ל' יום וכתבו זרע חי או זש"ק משום דלא נראה להם מתקני התקנה הזאה לתקן כן אלא הניחו הדבר הזה על דין תור' דהוי זש"ק אפי'. לא חיה ל' יום כמ"ש הח' דבר משה סי' מ"ו ע"ש ואם איתא דיש מנהג ברור: בדמשק דנהגי לגמרי. כמו טוליטולא. דבעי שיחיה הולד ל' יום א"כ איך זיכה הרב לבעל הפך המנהג הברור הזה אלא ודאי משום שודאי. חקר. ודרש יראה שאין מנהג בדמשק ברור ולכך העמיד הדבר על דין תורה וא"כ אין עדותו: של אותו זקן. שהביא הרב פרי הארץ והרב אדמת קדש עומדים בפני הלכה למעשה של הרב מהר"י בירב שפסק. כן במקומו ולא חשש כלל בעבור המנהג ולא הויא ההיא דהרלב"ח שהיה בזמנו של מהר"י. בירב. כידוע נגד דברי מהר"י בירב דמהרלב"ח עיקר חקירתו משום ירושלים היושב בה הוא בא ונודע לו אחר החקירה והדרישה שחקר ודרש הירוש' על הכתובות ראה שהם מתנהגים כמנהג דמשק עפ"י מה שהגידו לו שכך היו נוהגין בדמשק ולא על זו בלבד אלא על דברים רבים הנוגעים לתנאי. זה שמתנין והירושה לחצאין אבל הוא: לא נשאל על דמשק עד שיצטרך לברר מנהג דמשק. אלא כל עצמו בא משום ירוש' והשמיט דמן נוסח כתובות שלהם תיבות כמנהג ק"ק דמשק שלא לתלות הגביר' וכו' אלא שמועה שמע שכך נוהגין בדמשק ואלו