מר ואהלות קיד

אם לא הניחה ולד חי ולשון זה אפי' בזמן הזה בלשון בני אדם לא בעי שיחיה ל' יום א"כ דל מהכא טעמא דלשון בני אדם וליכא ספיקא שמא נפל דשמא לא כלו לו חדשיו א"כ חזר הדין לדין תור' דהמע"ה וכמו שפסק מהר"י בירב על דמשק עצמה וכן ג"כ כתובות שלנו שכותבין כמנהג ק"ק דמשק יוצא הדין עפ"י דברי מהר"י בירב ולב שלמה דהמע"ה

עוד כת' הרב לב שלמה דודאי מוכרח שנשתנה המנהג מזמן מהר"י בירב לזמן מהרמ"ג וחזרו להיות מפרשים להדיא בכתובות שיחיה ל' יום וכו' ולמה כתבו דהיינו אלא ודאי שבלשון בני אדם סתם זש"ק היינו שיחיה ל' יום עכ"ל ואני אומר אחרי המחילה מכת"ר דכמה מן הדוחק לו' שבזמן מועט בין זמנו של מהר"י בירב לזמן מהרמ"ג דנעשה חזרה העמידו ותקנו הפך ממה שפסק מהר"י בי רב דודאי מ"ש בשאלה ד דהיינו שיחיה ל' יום לאו שכתו' בכתובה כן אלא דברי השואל הם שהוסיף מדיליה וס"ל דזש"ק סתמו שיחיה ל' יום ואעפ"י שלא פי' ל' יום כמפורש דמי והר' מהרמ"ג הסכים עמו בזה וכבר כתבנו לעיל שדברי מהרמ"ג תמוהים וכמו שתמהו עליו רבני אשכנז וכמש"ל בשמם וגם שלחתי לרבני דמשק להודיעני מה שכותבין היום בנוסחת כתובות שלהם והשיבו לי שאינם כותבין כי אם זש"ק סתם ואינם כותבין שיחיה ל' יום ומזמן קרוב באתה אשה אחת מדמשק ובידה שטר כתובתה וראיתי שכתו' בה כמו שאנו כותבין באר"ץ יע"א מחדש וכך היו כותבין בדמשק והירושה לחצאין כמנהג ק"ק דמשק וכן אנחנו פצ' מזה זמן ששים שנה היו כותבין אם לא הניח' אחריה זש"ק סתם ואח"כ מחדש נהגו הסופרים לכתוב והירושה לחצאין כמנהג ק"ק דמשק ושמעתי הטעם שכותבין כן משום דלא מסמנא מלתא לכתו' בכתוב' אם מתה ולא הניחה אחריה זש"ק באופן שאפי' לפי דעת הר' לב שלמה שבזמן מהרמ"ג חזרו להיות מפרשים להדיא וכו' הרי אח"כ חזרו לכתו' בזמן מהר"י בירב זש"ק סתם ובודאי דה"ט שהשמיטו שיחיה ל' יום משום שחזרו להעמיד הדבר על דין תורה דעל האומר שהוא נפל עליו להביא ראיה ומכ"ש היכא שנולד לט' בגמר סימניו דאז יורש מדינא ואפי' יורשי האשה מוחזקים מוציאין מידם כיון דאף בלשון בני אדם בזמן הזה אם הוא בגמר סימנים שפיר יקרא בפומייהו דאינשי זש"ק וכמו ששאלתי לכמה זקנים אשר בדור הזה והשיבו לי אם נגמרו סימניו וראוי לימול הא ודאי זהו זש"ק דאם הוא נפל לא היו מוהלין אותו ומ"ש עוד הר' לב שלמה דבדור הרשב"א היו חכמים ודנין בחכמה שכיון שסומכין על גמר הסימנים למול בשבת שפיר מקרי זש"ק אבל בדורנו זה שנתמעטו הלבבות והמון העם ההדיוטות כיון שרואים שכל שלא שהה ל' יום אין מתאבלים עליו אין נקרא אצלם זש"ק אלא א"כ שהה ל' יום וכבר עשו לו המילה אין שמים לב עליה דסברי דכיון שעברו ח' ימים נתחייב במילה ולא מחכמה ואין שם על לב מלתא בטעמא א"כ בזמן הזה כיון שנכת' זש"ק צריך שיחיה ל' יום והכריחם לזה הר' המבי"ט שראה מן המוחש שכתו' בשאלה ששאלו לזקני המקום ואמרו שלדעתם כל שלא חי ל' יום הוי נפל עכ"ל מה מאד דבריו תמוהים שהרי המבי"ט עצמו סיים וכתב בתשו' הרמ"תה דאין אנו דנין לפי דעתם של הזקנים וכוונתו מבוארת דכיון דבלשון בני אדם אם נולד לט' עם גמר סי' שהוא בן קיימא וקורין אותו זש"ק אפי' שלא חיה ל' יום א"כ אין אנו אחראין לאלו הזקנים הטועים בדעתם דבתר רובא אזלינן ורוב העולם לזה שנולד לט' בגמר סי' קרו ליה זש"ק ואין כוונת המבי"ט כמו שהבין הוא חוץ מכבודו אלא כמש"ל בכוונתו ועוד מאן שם ליה לחלק מדעתו מזמן הרשב"א לזמן המבי"ט כדי להוציא ממון ועוד שהרי עינינו הרואות שאפי' בזמן הזה שרבו ההדיוטות יוטות לא יש שום אדם שמל את בנו עד שיביא המוהל קודם ב' ימים למילה לבדוק התנוק אם נגמרו סימניו בשערו ובצפרניו ואם רואה שלא נגמרו אין מלין אותו אפי' בחול משום ס' שכנה שהוא בעיניהם כמו נפל ועוד דמה לנו בהדיוטות כיון דאפי' לפי דעתו שהם טועין מטעם האבלות ומזה פושטים בדעתם דזש"ק לא מקרי עד שיחיה ל' יום אבל החכמים וכל מי שיש בו שכל ודעת מבין שכל שנולד בט' בגמר סימניו שמקרי זש"ק אפי' שלא חיה ל' יום א"כ זה האיש שחייב עצמו וקנו ממנו בקגו"ש בחיוב זה וגם נשבע בודאי אדעתא דרבנן שקנו ממנו נתחייב וזה דומה למשז"ל כל המקדש אדעתא דרבנן מקדש וכל שכן השתא שמתחיי' סתם והירושה לחצאין כמנהג ק"ק דמשק ואינו מזכיר לו תנאי זה בפי' אם לא הניחה זש"ק ודאי שדעתו שעפ"י הדין הוא דמחיי' עצמו וכמ"ש מהריב"ל בח"ג סימן קי"ד עיין שם באורך וההיא דהריב"ש שאני שהוא ברור שכך לשון בני אדם בפי כל הבריות לא כן זה שאינו ברור בפי הכל אלא דיש ויש באופן דכל דבריו הם תמוהי' מראשם ועד סופם ובטלים לגבי הפוס' אשר זכרנו לעיל מהריק"ש ושו" עבודת הגרשוני ושו"ת יד אליהו ושו"ת נחלת שבעה שכולם מכחישים דברי הר' לב שלמה וס"ל דלא דמי האי נדון לנדון הריב"ש שהביא ז"ל ופוק חזי מ"ש הפוסק שהביא מהרש"ך ז"ל ס"ג סי' מ"ז וז"ל כי משמעות פשט זש"ק משמע זש"ק ודאי בלי שום ספק נפל כלל ומסכים אל התקנה ולכן היה רוצ' מהריב"ל לחייב לבעל מחמ' מנהגם כי מנהגם התקנה בעצמה וכו' עכ"ל והרואה יראה שדבריו תמוהים דהיכי כת' כי משמעות פשט זש"ק סתם משמע זש"ק ודאי בלי שום ספק נפל וזה הפך דברי הרשב"א ז"ל שהבאנו לעיל ששם בנדונו כתו' בכתובה זש"ק ועל כל זה פסק דאין להוציא מהבעל ועל יורשי האשה להביא ראיה וכפי דברי הר' למה להו להביא ראיה מאחר דהכי משמעות לשון זש"ק שהוא ודאי זש"ק ולא ספק נפל ועוד דא"כ משמעות לשון זש"ק למה הוצרך הריב"ל לזכות יורשי האשה מחמת מנהג בלי טעם מנהג ג"כ הדין עם יורשי האשה אלא מוכרחים אנו לומר דס"ל להרב ז"ל דנהי דמשמעות לישנא רזש"ק ודאי בלי שום ספק מ"מ היכא דנולד לל' בגמר. סימנים ושפיר יקרא בלשון בני אדם זש"ק כיון דעליהם אנו סומכין למול אפילו בשבת וכדכתב