מר ואהלות יא

דקאמ' הדין דנסוב עיגולא וכו' אתא יותר בדקדוק ודלא כמו שפי' דבריו מרן ב"י וסהדי במרומים שאחר כך ראיתי שבא הדבר מבואר להדיא בדברי ה"ר יונה בפ מברכין שפי' הא דתני ר"ח אין מברכין וכו' כהתו' והרא"ש ופי' נמי דברי ר"ח בר ווה כמו שפירשתי יע"ש וא"כ בודאי מסתמא גם התו' והרא"ש מפרשי הכי וכ"ש לפי מה שנתבא' דמוכרח לפרש הכי

איכו השתא לפי מ"ש מרן הב"י דהאי דינא דבירך על הפירות קודם שבאו לפניו דצריך לחזו' ולברך הוא מדברי ר"ח בר ווה דקאמ' הדין דנסיב עיגולא בידיה וכו' א"כ לפי דעת התו' והרא"ש שמפרשים אותו באנפא אחרינא וכמו דכתיבנא א"כ לפי זה דין זה אין לו מקור מהתלמוד ולכאו' איכא למימר דס"ל דאם בירך על אוכל קודם שיביאוהו לפניו א"צ לחזור ולברך דמנ"ל להוציא דין חדש זה מדעתנו וא"כ יש לתמוה על הטו' דאיך פסק דצריך לחזו' ולברך דלא כהתו' והרא"ש מיהו בהא ודאי איכא למימ' דס"ל דאע"ג דלהתו' והרא"ש דין זה אין לו מקור בתלמוד מ"מ מודו ליה להרמב"ם בהאי דינא מכח סברא דצריך לחזו' ולברך דאפש' שלא יביאו לפניו וכמ"ש הב"י האי סברא

אבל עדיין קשה על הטו' דאיך כתב האי דינא בסתם דמשמע דהוא מוסכם בתלמוד וכיון דלדעת התו' והרא"ש אין לו מקור בתלמוד לפי דברי מרן הב"י שכת' שמזה הירוש' הוציאו הרמב"ם והטו' דין זה א"כ הו"ל להטו' להביא דין זה מהרמב"ם כמנהגו בכ"מ דדין שאינו מבואר בתלמוד מביא אותו משם הפוסקים אלא ודאי מזה יראה דהרמב"ם והטו' לא הוציאו דין זה מהירוש' דקאמ' הדין דנסיב עיגולא וכו' כמ"ש ב"י אלא ממקום אחר ולא ידענו מקומו איו וצ"ע

וממוצא דברים שפירשנו בדעת התו' והרא"ש ז"ל הנך רואה דדברי המג"ד הם תמוהים דהנה מרן ז"ל בסימן ר"ו פסק נטל פרי בידו וכו' והגיה עליו מור"ם רק שלא היה דעתו וכו' וכת' שם עליו הרב מגן דוד בס"ק ח' וז"ל וצ"ל דברי רמ"א שפסק כאן דתליא מלתא בדעתו וכו'. ובאמת הא והא בגוונא חדא דהא נלמד זה מזה עכ"ל וכ"כ אח"ך בפשיטות בס"ק ט' דלר"ת וכו' עש"ב. שיראה מדבריו אלו שהבין דבירוש' פשיט דין פירות שלא היו לפניו מדין נטל פרי לאוכלו ונאבד והיינו לפי שראה דברי התו' והרא"ש שפי' על הא דתני ר"ח אין מברכין וכו' משום שמא תפול הפרוסה מידו ויצטרך לברך פעם אחרת וקאמר בירוש' ע"ז אר"ח בר ווה הרה אמרה הדין דנסיב עיגולא והוא לא אתא בידיה צריך לברך תניינות ופירשו מרן הב"י שבירך עליו קודם שבא לפניו מזה הבין הר' ז"ל דדין זה נלמד מזה ותרוייהו יש להם דין אחד

אמנם כבר נתבאר לעיל דלפי' התו' והרא"ש לא מפרשי הדין דנסיב עיגולא וכו' כפי' מרן ב"י דמה ענין זה לזה אלא הם מפרשים דבא לפשוט דין זה מי שהיו תרמוסים בידו ובירך עליהם ואחר כך נפלו מידו וכו' וכמו שבא הדבר מבואר להדיא בדברי ה"ר יונה וא"כ מוכרח דדין זה דבירך על פירות קודם שבאו לפניו לא הוציאו אותו מזה הירוש' הדין דנסיב עיגולא וכו' אלא ממקום אחר או מסברא דצריך לחזו' ולברך דשמא לא יביאו לפניו ובודאי שאין דינו כדין מי שנטל תורמוס בידו ובירך עליו והיו לפניו תורמוסים אחרים ודעתו לאוכלם דהתם דוקא אליבא דמור"ם אין צריך לברך כיון שהם לפניו דעתו עליהם משא"כ כשלא היו הפירות לפניו דאע"ג שדעתו עליהם אפ"ה צריך לברך דשמא לא יבואו לפניו כמ"ש הב"י וכמ"ש הוא עצמו אח"כ בס"ק ט' האי סברא לחלק בין דין זה שבירך על פירות קודם שבאו לפניו לדין אמת המים

עוד אני מגדיל התימא על הרב ז"ל דאפי' נימא דלהתו' והרא"ש הם מפרשי' הירוש' דפשיט דין פירות שלא היו לפניו מדין נטל בידו פרי כדי לאכלו ונאבד מ"מ לס' ר"ת שפסק מור"ם כוותיה מוכרח לו' דלא מפרש הירוש' הכי שהרי כתב מרן הב"י דמ"ש ר"ת בירך על הכוס ונשפך והביאו לו כוס אחר די לו בברכה הראשונה היינו כשהיה דעתו עליו משעה א' וכתב נמי דר"ת סובר דנקטי' בהאי בעיא דהירוש' לקולא ואם איתא דר"ת מפרש הא דתני ר"ח אין מברכין על הפת אלא בשעה שהוא פורס כפי' התו' והרא"ש ז"ל דשמא תפול הפרוסה ויצטרך לחזו' ג"כ נמי מפרש הא דר"ח בר ווה הדין דנסיב עגולא וכו' היינו שפשיט דין פירות שלא היו לפניו דצריך לחזו' ולברך מדין זה א"כ איך פסק בבעיא דהירוש' לקולא דאע"ג דר' זעירא בעי דין זה ולא פשיט ליה כיון שאח"כ אמרו בירוש' דתני ר"ח אין מברכין על הפת אלא בשעה שהוא פורס מה"ט דשמא תפול הפרוסה ויצטרך לחזו' ולברך א"כ הי"ל לר"ת למפסק כוותייהו דאית להו דצריך לחזו' ולברך ולית להו בעיא דר' זעירא אלא ודאי מזה יראה ברור דר"ת לא מפרש הירוש' כהתו' והרא"ש אלא או כפי' הר' גרשום ואנשי דורו או כמו שפירשנו אותו לעיל לדעת מרן בב"י דלא נכנס ר"ח בדין דבעי ר' זעירא ונשאר בבעיא ומש"ה פסק ר"ת לקולא דא"צ לברך כמ"ש מרן ב"י ודוק שפיר

מעתה נבא לדברי כת"ר שכתב דהש"ל מיירי בנתעכב שלא לצורך אכילה וכגון שבירך על הדבר ואח"כ הביאוהו לפניו דלא עלה בידו לפי שעה ונתעכב זמן מועט ועלתה בידו ומפרש הירוש' כמו שפי' מרן לדעת הרמב"ם והטו' ותמיהא לי מלתיה דמר דאיך פי' דברים אלו בדעת הש"ל שאם בירך על הדבר ואח"כ הביאוהו לפניו בודאי לא קאמ' הש"ל דהא דצריך לחזו' ולברך היינו בנתעכב יותר מכ"ד דהא ודאי דאפילו לאחר שסיים הברכה מיד בתכ"ד הביאו הפירות לפניו צריך לחזור ולברך כיון שעיקר הטעם הוא דשמא לא יביאו הפירות לפניו וכן יראה להדיא מדברי מרן הב"י שהק' על דין זה דבירך ואח"כ הביאוהו לפניו צריך לברך פעם אחרת וז"ל וא"ת מ"ש מדין אמת המים דבסמוך ותי' דאפש' דשאני הכא שאפש' שלא יביאו לו אבל המים סופם לבא והשתא אם איתא דדין זה דבירך ואח"כ הביאו לו דצריך לברך ה"ד שנתעכב לאחר הברכה כ"ד א"כ מאי מקש' מרן מ"ש דין זה מאמת המים שאני התם דלאחר שמסיי' הברכה מיד מרכין ראשו ושותה ואינו שוהה בין הברכה להשתייה כלל אלא ודאי משמע דבדין זה נמי דאע"ג דלאחר שסיים הברכה מיד