מר ואהלות קז

המוטל בספק חולקין כיון דבממון זה נפל הספק עכ"ל עש"ב

וכדי שלא נאמר שהם חולקים עמ"ש הרב כנה"ג בשם הרשב"א והראנ"ח בסימן רמ"ו שעל המקבל להביא ראיה כיון דהנכסי' בחזק' היורשים מוכרחים אנו לומר דהיכא דהוו הנכסים ביד שליש וכנ"ד כולהו מודו להרב המבי"ט שיחלוקו וא"כ בנ"ד יוצא ג"כ שצריך שיחלוקו אמנם אחר העיון יראה דלא דמי נ"ד לההיא דהמבי"ט ז"ל ובנ"ד יודה המבי"ט דעל המקבל להביא ראייה והיורש הוא הבעל מוחזק ואין להוציא מידו כלום דהתם בנדון המבי"ט שאני דכשבאו הנכסים ביד שליש וקודם שנמסרו בידו היה ספק אם ממון האשה הוא ויכולה ליתנו במתנה או ממון היורשים הוא ואינה יכולה ליתנו במתנה וכיון דספק הוא וכשבא ליד שליש בחזקת שניהם וכיון דאין א' מהם מוחזק דין הוא שיחלוקו כדין כל ממון המוטל בס' אבל הכא בנ"ד מעקרא כשבא הממון ליד שליש הוא ניהו אחיה שמסרה לו הממון כדי להרויח לה בהם נמצא כשבאו לידו הוא בחזקתה וליכא ערעור מידי עליה שהוא ממונה ומסרתו לאחיה כדי להרויח לה ואח"ך כשרצתה לינשא נתנה מתנה לבנה מהמעות שתחת יד אחיה ועתה נפל הספק אם זכה בנה במתנה זו או לאו וחזרו הנכסים לחזקתה ועכשיו שמתה בעלה דיורשה עומד במקומה והרי זה דומה ממש לההיא דהרשב"א והראנ"ח שהבאנו שכתבו דעל המקבל להבי' ראיה להוציא מהיורשין גם בנ"ד על המקבל להביא ראיה ולא דמי ל לההיא דהמבי"ט ז"ל אכן נלע"ד כיון דאליבא דהמבי"ט זכה הבעל בחצי וחצי האחר נכנס לגדר הספק אם דומה נ"ד להמבי"ט או לא א"כ ראוי לפשר ששלשה חלקים יקח הבעל היורש וחלק א' להמקבל מתנה גם מטעם אחר ראוי לפשר כמ"ש ולהעדיף כחו של הבעל היורש משו' דבנ"ד אפשר דלכ"ע השטר הזה בטל אפילו להרב כרם שלמה שהביא משם מהרשד"ם די"ל דעד כאן לא אמרינן דהסופר השמיט מלת מנכסיו או השמיט לשון חיוב דכיון דאמר להו כתבו בלשון המועיל מהני והו"ל כאלו אמר להו שאני נותן כו"ך זהובים מנכסי אלא היכא דאין העדים בפנינו והסופר ג"כ אינו לפנינו אז אמרינן מסתמא כך היה אבל בנ"ד שהעדים והסופר לפנינו והנותנת היא האשה ואינה יודעת ביפוי לשון השטרות וגם העדים הללו לא בקיאי מהו לשון המועיל שהרי הם לפנינו ושאלנו אותם כיצד קניתם מיד האשה על המתנה הזאת והשיבו שאיך קנו מידה שנתנה לבנה שלשה אלפים גרוש יפים וטובים כמ"ש בשטר לא פחות ולא יותר דבכה"ג לכ"ע אין הקנין מועיל מטעמא דמטבע אינו נקנה בחליפין ועוד שלא היו אותה שעה המעות ברשות הנותן ואפילו תימא דאפילו בכה"ג לא נפקא מידי פלוגתא הא קי"ל דעל המקבל להביא ראיה וכבר כתבנו דעל צד היותר טוב לפשר כדכתיב' כתיב' לעיל

ומה שטען עוד האפטרופוס דכשכותב סך אלף גרוש זה אינו בכלל מטבע שאינו נקנה בחליפין דלא הוי זה אלא דוקא כשמתנה לו אלף ריאליס או אלף זהובים או אלף רוב פייה וכיוצא אבל כשאומר אלף גרוש ודאי שיוכל ליתן לו מטבע אחר דהיינו ריאליס או זהובים וכיוצא שיעור אלף גרוש קאמר ומביא ראיה ממ"ש הרב בתשובות כנסת יחזקאל ח"מ סי' צ"א וז"ל דבאמת דשם מנה אינו מטבע וכו' ידוע כמו מנהג היום שכותבין מאה ר"ט וכו' עש"ב ובאמת דאין בטענה זו כלום דמה ענין שם מנה ושם נ"ט לנ"ד שכותבין גרוש דאיכא מטבע ממנו ידוע ויש ממנו חצי גרוש ורביע גרוש והוא מטבע חריף ואדרבא משם ראייה להפך דהא כתב דהמנה והר"ט אינם מטבע אלא שמא בעלמא אבל הגרוש הוי מטבע גמור וכ"ש שכותבים גרוש יפים וטובים דודאי דהם מטבע גמור ומה שלוקחים בשיעור הסך ריאליס או זהובים זה מחמת דלא קפדי ולוקחין איזה מטבע שיהיה וליכא פסידא להו בדבר ובודאי שאם נותן לו ממטבע הגרוש אינו יכול לעכב מלקחתו ומה שנותנין מטבע אחר הוא מסבה גם כן דלא שכיח כ"כ שימצא אז גרוש כמו שכתב לו וצריך טורח להמציאם ולכך לא קפדי ומטעם זה לא יצא הגרוש משם מטבע ולא נקרא מטבע אלא הוי מטבע גמור ואינו דומה כלל לשם מנה ושם ר"ט שכתב הרב ז"ל: ועוד דאף לפי שטתו וטעותו של האפוטרופוס על כל פנים צריך שיהיה לו אותה שעה שהקנה ריאליס וכיוצא ובנ"ד לא יש לו כי אם סחורות דוקא והוא לא נתן לו סחורה כי אם מעות והא ליכא ועוד אפי' את"ל דכוונת הקנין על שוה אלף גרוש היינו מהריאליס או מזהובים ולא על שום סחורה וא"כ חזר הדין דאין מטבע נקנה בחליפין

ועוד דגם לפי שטתו של האפטרופוס ליכא ראייה דהן לו יהי דהכי ס"ל הרב כנסת יחזקאל קאל הא פוסק הראשון שהביא הוא לא ס"ל דאפי' בכה"ג דנדון דידיה פליג וס"ל דגם בזה אין מטבע נקנה בחליפין וחזר הדין דעל המקבל מתנה להביא ראיה וגם בתשו' האחרונים הביאו דין זה דאין מטבע נעשה חליפין על נדונות שלהם שכתוב בשטר גרושוש באופן דהגרוש הזה הטבוע בפנינו מהמלך אין לך מטבע חריף כמוהו ואינו נקנה בחליפין

ומה שטען עוד האפטרופוס דאפילו את"ל דהמתנה בטלה מהני טעמי דכתיב' עתה שמתה האם חוזרת המתנה הזאת לבנה מכח ירושה שה והוא היורש ולא הבעל וממ"נ זוכה הבן היורש ולא הבעל יען דכיון דכל זמן שהיתה האם קיימת ואינה יכולה לחזור בה מהמתנה מחמת שבועה א"כ הוי דומה למברחת שכתב הטור בסי' צ' דנכסים דאינם ידועים לבעל ומתה הוי האי שטר מתנה ראוי ואין הבעל יורש בראוי כמוחזק ואם כן ממ"נ זכה בנה היורש בשטר מתנה זו עכ"ל

והרואה יראה דהיסוד שהניח הוא יסוד רעוע וכיון שנפל היסוד נפל כל בניינו ארצה שהרי עקר היסוד שכתב דכיון דכל זמן שהיתה האם קיימת ואינה יכולה לחזור בה