מר ואהלות קו

וא"כ בנ"ד רוב הפוס' ס"ל כמו שפסק הרב דרכי נועם דאם הכניסה לו שט"ח בכתובתה וזקפן עליו בנכסי צ"כ דלא הוי ראוי ויורשן הבעל שכן פסק הרב שבות יעקב ח"ב סי' קל"א וגם הרב המורה שהביא שם הרב הכי ס"ל ודחה שם סברת הרב חוות יאיר דס"ל דהוי ראוי והביא ראיה מדברי התו' ע"ש ומדברי הר' תרומת הדשן ז"ל סי' ש"ן שנכסי צ"ב יורשן הבעל דלא הוו ראוי וגם מהריט"ץ בסי' רמ"ט הכי ס"ל וגם הרב חוות יאיר סותר דידיה אדידיה וחזר בו בסי' צ"ז ופסק כהרב דרכי נועם ודחה ונחלק על א' מהרבנים דס"ל דהוי ראוי ע"ש באורך ואף שבסימן קכ"ב ס"ל דהוי ראוי ואם כן חזר בו ממ"ש בסימן צ"ז כבר כתב החק"ל שם דאין המוחזק יוכל לומר קי"ל כהרב חוות יאיר דהוי ראוי כיון דהרב חוות יאיר דבריו סתרי אהדדי עש"ב ומהתימא מהרב שביתת י"ט שהביא ס' הרב דרכי נועם וסברת הרב חוות יאיר דפליג עליה וכתב דהמוחוק יוכל לומר קי"ל כס' הרב חוות יאיר ונעלם ממנו שהרב חוות יאיר דבריו סתרי אהדדי ואין לומר קי"ל כוותיה ועם כי יש לדחות דאכתי יוכל לו' קי"ל כהרב חוות יאיר כיון דהרב עצמו הדר ביה מסימן צ"ז לקכ"ב א"כ ודאי שסברתו עקר כמ"ש בסימן קכ"ב ולמה לא יוכל המוחזק לו' קי"ל כמ"ש בסי' קכ"ב ובשלמא אלו יהיה הדבר בהפך שבסי' צ"ז כתב דהוי ראוי ובסי' קכ"ב כתב דלא הוי ראוי אז שפיר מצינא למימר דאין המוחזק יוכל לומר קי"ל כמ"ש בסי' צ"ז דתשובתו בצידה דבעל השמועה עצמו הדר ביה ולא שייך לומר קי"ל כקודם חזרה אמנם עתה מנ"ל להרב חק"ל דאינו יכול לומר קי"ל כמ"ש אחר חזרתו אמנם איך שיהיה סיים החק"ל דס' חוות יאיר יחידאה לגבי כל הפוס' שהבאנו ואין לו' קי"ל כיחיד נגד הרבים וא"כ בנ"ד אין יכול אפי' המוחזק לומר קי"ל כ"ש דלא יש מוחזק כיון דהשטר הוא ביד שליש ואל השיבני מדברי הרב שביתת י"ט דס"ל דיכול המוחזק לומר קי"ל כהרב חוות יאיר ונמצא עתה לפי האמת שנים הרב חוות יאיר והרב שביתת י"ט דהא ליתא כלל דהרב שביתת י"ט לא גילה דעתו בעקר הדין אם הוי ראוי או מוחזק אלא שכתב כמו הכלל שבידנו דאין להוצא ממון מיד המוחזק כל עוד שיוכל לומ' קי"ל כמאן דמסייעני ואלו שלטא עיניה דהוא יחיד כנגד כל הפוסקים שזכרנו לא היה אומר דיכול המוחזק לומר קי"ל כוותיה דאין לו' קי"ל כיחיד נגד הרבים כידוע

ועוד דבנ"ד לא שייך לומר קי"ל דהא כיון דיש פלוגתא דיש מאן דס"ל דהבעל הוי מוחזק אף דהוו הנכסים ביד שליש ויש מאן דס"ל דיורשי האשה הם המוחז' א"כ אין לומר קי"ל בכה"ג כיון דבהא פליגי אי הוי מוחזק או לאו וכמ"ש הרב כנה"ג בח"א ח"מ סי' ה' וסי' כ"ה עש"ב באופן דהעולה מכל האמור דשטר מלוה זו הכתו' בכתובה בנכסי צאן ברזל הוי מוחזק והוי דינו כשאר נכסי הנדונייא שחולק הבעל עם יורשי האשה אם כתוב בכתובה והירושה לחצאין וכו' אבל אם אינו כתוב תנאי זה כל השטר הזה לבעל כשאר כל נכסי אשתו שהוא יורשם ואין להיתום בנה בהם כלום

ועל דבר שטר המתנה שכתבה האשה לבנה קודם שנשאת הרואה יראה דאין במתנה כלום והשטר פסול וממילא חזר להבעל שיורשו כשאר נכסי מלוג שלה דהא כתוב בשטר שנתנה לו שלשה אלפים גרוש יפים וטובים וקנו מידה ע"ז ונמצא שלא היו לו אותה שעה מעות בעין ואנן בעינן שיהיה הדבר שמתנה ברשותו ואת"ל שהיה לו אז מעות בעין הא קי"ל דאין מטבע נקנה בחליפין איברא שראיתי להרב כרם שלמה דף קצ"ב דאחר שפסל השטר מהני תרי טעמי דכתי' סיים וכתב איברא דממקום אחר יש צד לזכות למקבל המתנה שכתוב בשטר המתנה כתבו בכל לשון של זכות ויפוי כח שבעולם דלשון זה משוי ליה כאלו אמר בלשון חיוב ולשון חיוב נראה לכאורה דלכ"ע מהני אפי' בדבר שאינו ברשותו כמ"ש מרן הב"י שם וכו' ע"ש ולמד זה ממ"ש מהרשד"ם ז"ל עש"ב וסיים וכתב אבל מה אעשה אבטל דעתי מפני דעתם ובודאי שהיורשים מוחזקים יכולין לומר קי"ל והמתנה בטלה עש"ב וא"כ בנ"ד אף שכתוב כתבו וכו' לא נפיק מידי פלוגתא והבעל היורש דאורייתא נקרא מוחזק נגד מקבלי המתנה ויכול לו' קי"ל דהאי שטרא חספא בעלמא ואפילו בנ"ד דהוי הממון ביד שליש מ"מ אין על המקבל המתנה להביא ראיה דהיורש נקרא מוחזק לגבי מקבל מתנה כמבואר כל זה בדברי הרב כנה"ג ח"ב סימן רכ"ו דף רל"ג באורך ואע"ג דכתו' בשטר וקנינא קגו"ש גם נשבעה ש"ח בתכ"ף וכו' ומצד השבועה חייבת לקיים שבועתה אף במטבעות גם מהא לא ארייא כלל דכבר כתב מהריב"ל בכמה מתשובותיו דקנין אין כאן שבועה אין כאן דהויא שבועה בטעות דסבר דהוי קנין ונשבע לחזק הקנין וכיון דקנין אין כאן שבועה אין כאן ואף שמה פליג עליה וס"ל דספק שבועה להחמיר כבר כתב הרב בתשו' עדות ביעקב ז"ל סימן ל' וז"ל דפלוגתא דמהריב"ל ומהרשד"ם בשבועה דאורייתא כגון שנשבע בה' או ככנוי מידי דאית בהו חיוב לאו אך שבועה בתכ"ף דנוהגין לכתוב בשטרות בזמן הזה לכ"ע הויא מדרבנן והרי חזר הדין בספיקא לקולא ככל ס'דרבנן רבנן ואין מוציאין מיד המוחזק ועוד ראיתי חילוק אחר להרב בתי כהונה ח"א שהוא בגוונא דנ"ד דלכ"ע לא אמרי' בפה"ג ס' שבועה להחמיר עש"ב ועוד דבנ"ד אין אנו צריכין לכל זה דנ"ד כבר מתה ואפי' אם נתחייבה מצד השבוע' עכשיו שמתה אין מחוייב הבעל היורש לקיי' שבועתה כי היא נשבעה ולא היורשים וכידוע זה מתשובת הריב"ש ז"ל ושאר פוסקים ז"ל עי"ע באורך

אמנם ראיתי להרב המבי"ט ח"ב סי' טו"ב שכתב דבנדון זה איכא פלוגתא אי הויא מתנה או לאו וכיון דהנכסים הם ביד שליש יחלוקו עכ"ל עש"ב וכן הרב דבר משה בח"ב סי' י"א האריך וזאת התורה אשר שם משה דכיון דלכל הצדדים מידי ספיקא לא נפקא היותר טוב שיחלוקו כמ"ש הרב תה"ד דשייך הכא לומר ממון