מר ואהלות קה

שם מעט ירחים שאז יתכן שבעת הליכתו התפיסה צררי משא"כ בנ"ד כל יומא ויומא זמניה שכל חדש וחדש פעמים הרבה הולך ובא שמה בעבור משאו ומתנו מהיכן תיתי ותסק אדעתין לו' שבעת הליכתו התפיסה צררי הא ודאי בכה"ג דנ"ד אפי' הרדב"ז מודה דאינה צריכה שבועה וכ"ת נהי דאין עליה שבועה זו שלא התפיסה צררי וכמ"ש אכתי הא יש עליה שבועה שלא תפסה היא מעצמה וכמו שפסק מרן בש"ע הא ל"ק כלל שכבר כתבו הב"ח והרב ב"ש והרב חלקת מחוקק שם דשבועה זו שלא תפסה מעצמה היא באה ע"י גלגול דעיקר השבועה היא שלא התפיסה בעלה צררי ואגב מגלגלין עליה שלא תפסה מעצמה והחביאה ואם כן כיון דבנ"ד עיקר השבועה ליתא מהיכא תיתי להשביעה שלא תפסה מעצמה ומוכרח דגם מרן הש"ע הכי ס"ל דכל שבועה זו שמשביעין אותה שלא תפסה היא באה ע"י גלגול דאי ס"ל למרן ז"ל דשבועה זו גם בלא גלגול משביעינן לה ופרעת מי שסובר כן א"כ קשה דהיכי כתב בסי' צ' בדין אם נפל עליו הבית וכו' דחולקין דאכתי קשה קושיית ר"י בעל התו' דכיון דמחוייבת שבועה שלא תפסה ואין מוריש שבו' לבניו ואמאי חולקין וכמ"ש שם הרב ב"ש והרב חלקת מחוקק ודברים מוכרחים לדעת מרן שפסק בההיא דנפל עליו כו' דחולקין וכדכתי' אלא ודאי מזה מוכח ומוכרח דס"ל למרן דשבועה זו אינה אלא ע"י גלגול וכיון דליכא שבועה משום שמא התפיסה צררי וכעין נ"ד גם שבועה זו ממילא אזלא ועוד דהרי הרמב"ם ז"ל לא הביא שבועה זו בדבריו כלל משמע דלא ס"ל כר"י בעל התו' אלא כמהר"ש והטור אע"ג שהבי' שבועה עה זו אין הכרע בדבריו אם היא באה ע"י גלגול או אפי' שלא ע"י גלגול ולפ"ז יש לדקדק אדברי הב"י ז"ל עמ"ש בספר בדק הבית שם הבאנו לשונו לעיל שכתב אבל להרא"ש אין צריך לדחוק בכך וכו' ע"ש דמאי קא קשיא ליה על הטור די"ל דס"ל להטור דשבועה זו באה אפילו שלא ע"י גלגול וא"כ אכתי נהי דליכא למיחש לשמא התפיסה צררי אכתי איכא למיחש לשמא תפסה מעצמה וכס' ר"י ומשום הכי הוכרח לאוקמה הטור בייחד לה גם יתכן גם כן דלא ס"ל להטור כההיא דהר"ש וכמ"ש הב"ח ע"ש ומש"ה הוכרח הטור לאוקומי בייחד לה והנראה ליישב בפשי' דמש"ה בכוונה מכוונת כתב הב"י בבדק הבית לכאורה וכו' משום דעכ"פ יש לדחות כדכתיבנא אבל איך שיהיה דעת מרן שהשמיט מיט ההיא דהטור שכתב והוא שייחד לה ש"מ דס"ל כהר"ש ומהר"ם שעשה הלכה למעשה כהר"ש וממילא גם כן דס"ל דשבועה זו שלא תפסה מעצמה היא ע"י גלגול דוקא וכדכתי'

ואל תשיבני ממ"ש הרב נתיבות משפט בדף ה' ש"א וז"ל והרב מהרי"ק כתב וכו' ודבריו סתרי אהדדי דמתחלת דבריו שכתב וזה פשוט נראה שהבין בדברי הטור ששבועה זו שלא תפסה היא באה ע"י גלגול ואלו מסוף דבריו שכת' שכן נראה מדברי התו' נראה שדעתו כדעת ר"י ששבועה זו משביעין אותה אף שלא ע"י גלגול וכו' ע"ש דמשמע דס"ל בדעת מרן דשבועה זו אף בלי גלגול דהא ליתא דהתם שקיל וטרי הר' בכוונת מרן בדברי הטור אבל דעת עצמו לא גילה שם מה היא דעתו אם כדעת ר"י או כדעת הר"ש ואדרבה מתוך מה שהשמיט בש"ע ההיא דכתב הטור והוא שייחד לה וכו' ש"מ דדעתו של מרן בש"ע דשבועה זו היא באה ע' גלגול ומכ"ש דהרי הרמב"ם ס"ל כן ובכל חבורו על הרוב נמשך אחר הרמב"ם אם לא במקום שכותב להדייא דלא כהרמב"ם וא"כ בודאי כאן שכתב הש"ע שבועה זו שלא תפסה היינו ע"י גלגול וכמ"ש שם הרב ב"ש והרב חלקת מחוקק ע"ש ולעיקר קושייתו אדברי מרן שסתרן אהדדי בתכ"ד י"ל דמ"ש מרן וכ"ן מדברי התו' ר"ל דממ"נ דינו של הטור שכתב ומשביעין אותה שלא תפסה הוא מוסכם ופשוט דאם כוונת הטור דשבועה זו ע"י גלגול שפיר מייתי מדברי החו' דמשביעין אותה שבוע' זו דהא לר"י אפי' שלא בגלגול משביעין אותה כ"ש ע"י גלגול ומאי דקאמר וזה פשוט ר"ל דזה פשוט לדעת הטור דס"ל בסימן צ' שהוכרח לאוקמה בייחד לה א"כ מוכרח דס"ל דשבוע' זו היא שלא ע"י גלגול גם כן משביעין אותה דאי ס"ל דשבועה זו ע"י גלגול למה הוצרך לדחות לעיל ולאוקמה בייחד לה הא בלא"ה כיון דליכא טענת צררי ממילא ג"כ לא נשאר עליה שבועה זו דלא תפסה מעצמה אלא דס"ל להטור דשבועה זו אף בלי גלגול משביעין אותה ומש"ה הוכרח לאוקמ' ביחד ולא ס"ל למרן ז"ל כהב"ח דהטור לא ס"ל כהר"ש ז"ל והיותר נראה תי' הא' דהסברא נותנת דמ"ש הטור שבועה זו היינו ע"י גלגול וכמו שהכריח אח"ך הרב בעצמו בדברי הטור בסימן צ' בדין נפל עליו וכו' שכתב וז"ל אחר שכתבתי כל זה ראיתי להטור וכו' אלא ודאי דמשום חששא זו, דשמא תפסה מעצמ' אין להשביעה שבועה זו בפני' עצמ' עש"ב באופן דשפיר דשפיר עבידי הב"ד הי"ו שהגבוה בלא שבועה ואין בדברי האפטרופוס כלום

ועל מה שטען האפטרופוס שהכניסה לבעלה בנדונייא שט"ח שיש לה על אחרים וכיון שמתה ועדיין לא גבתה אותו א"כ הו"ל ראוי ואינו יורשו הבעל אלא היתום בנה עכ"ל. והנה האפטרופוס הזה קרא והטה מדרך האמת ולא. סלקא ליה שמעתתא אליבא דהלכתא יען שראה לקצת מהפו' דהכי ס"ל דהוי ראוי כנראה שלא עיין בספרי הפוס' האחרונים שפיר שהרי כתב החק"ל בחלק אה"ע דצ"ט וז"ל גם בעקר הטעם שכתב כשהנכסים ביד שליש כיון שהם יורשין ודאין שהרי יורשין כראוי וכו' והבעל ספק אין ס' מוציא. מידי ודאי גם אני לא אדע שאיך חשיבי יורשי האשה ודאי וכו' הרי נפל הספק אי חשיבי ראוי או מוחזק שקולים הם ספק וספק חשיבי וע"ק וכו' דאם כן. אפילו הוי הבעל מוחזק מוציאים מידו וכו' גם ראיתי בתשו' להר"ש דכתב להפך מדבריו דכל ספק בירושת הבעל והנכסים ביד שליש דזכה הבעל אף דירושת הבעל מדבריהם וכו' וכ"ש למרן דס"ל. דירושת הבעל מדאורייתא וכו' וסיים וכתב וכן עקר דכל ס' בירושה ונכסים ביד שליש אזלינן אחר. רוב הפוס' עכ"ל: