מר ואהלות קב

מאן דס"ל דהיכא דידע ושמע מהטביעה דינו כראה הטביעה כבר כתב מהר"א ששון ז"ל דסברא זו מהריב"ש ז"ל נדחה קראו לה שכל הבאים אחריו לא חששו לדבריו כלל ואדרבא הסכימו דהוי דינו כלא ראה הטביעה ומכ"ש לפי מ"ש הרב בני משה בסי' קס"ד

עוד נ"ל טעם אחר בשריותא דהאי אתתא דנ"ד והוא במה שראיתי להרב גו"ר בכלל ג' סי' ו' שיצא לידון בנ"ד להתיר וכתב דמה שאז"ל בגמ' דבעינן דאחזיה לשעתיה אבל אי אשתהי אין מעידין עליו לאו משום דאי אשתהי שוב אינו ניכר כלל אפי' ע"י הכרה מעליא אלא ה"ט דאי אשתהי משום ס' דיתכן דהוא מעיד בדדמי ע"ש מה שהביא ראייה לזה וסיים וכתב דיותר טוב' עדות גוי מסל"ת שהכירו יותר מעד ישראל והטעם משום דגוי לא אכפת ליה בהאי עגונא אבל ישראל דדעתו קרובה להתיר משום שחס עליה חיישינן שמא יאמר בדדמי יותר מהגוי וסיים וכתב דאם ישראל שליח מב"ד לכפר זה הנהרג לדע' מי הוא הא ודאי דמכירו היטב ואפי' אשתהי יכול להעיד עליו עכ"ל עש"ב וא"כ גם הכא בנ"ד שעקר שריותא דהאי אתתא הוא עפ"י דברי הגוי המסל"ת וזה הגוי אשר אנו חיים מפי עדותו הוא נשלח מהמושל יר"ה לחפש אחר הצארף שלו ולברר מה נעשה בו וא"כ ודאי זה הגוי שהכירו ואמר שזהו הצארף אשר שלחו המושל ורוצה לאמת זה להמושל הא מיראתו מהמושל מכירו ביותר ויותר מפחד לשקר מישראל ששלחוהו ב"ד כנלע"ד נכון באופן בנ"ד כמה וכמה ספיקי איכא להקל דבעדות הא' נראה מדברי הנשים שנהרג ולא מת ע"י טביעה ומעדות האחרונה מוכח דמיתתו היתה ע"י שנחנק במים ואם כן הוי ספק במיתתו כיצד היתה והשתא איכא ס"ס אחריתי דספק שמא נהרג ובנהרג תלינן להקל לרוב הפוסקים המפורסמים דס"ל דעד מפי עד תלינן להקל דאם גופו שלם מעידין עליו אפי' אחר כמה ימים ואת"ל שהיתה מיתתו ע"י טביעה שמא הלכתא כמ"ד דאפי' אשתהי תהי הם יכולין להעיד עליו ואת"ל דלית הלכת' כהרא"ש ודעמיה אלא כהחולקים עליו הרשב"א והר"ן שמא אפי' החולקים מודים להרא"ש ז"ל בהכירו בחייו דיכול להעיד אפי' אשתהי כמה ימים וכמ"ש הרא"ם ז"ל ועוד שמא הלכתא כמ"ד דצרוף סימנים דכליו עם סימנים דגופו הוי סימן מובהק ואת"ל דלית הלכתא כוותייהו שמא אף החולקים מודים בפנקסו וטלתו ותפלין וסדור שלו דדמו לכיס וארנקי דלא עבידי למשאל ועוד שמא הוי נ"ד כנדון גו"ר דלא חיישינן לגוי הזה לו' בדדמי אפי' אשתהי כמה ימים ועוד כי שמא כל הפוסקים מודים בנ"ד דהוי עד מפי עד דשפיר תלינן להקל ועיין בתשו' בני משה ותשו' גו"ר שכתבנו ומשם תראה שכל מה שכתבנו בשריותא דהאי אתתא הוא אמת וצדק ומכל שכן בנ"ד דהוי ספיקא דרבנן דאין אנו צריכין לכל זה ובודאי דאסור להחמיר עליה ולהניחה עגונה ופוק חזי מ"ש הב"ח בתשו' וז"ל דאם אתה רוצה להחמיר בעדויות אלו א"כ לא תמצא עוד התר לעגונה הלזו ותתעגן לעולם הוי כשעת סכנה דקי"ל דלא מחמרי' כ"כ בעדיות עי"ע באורך וא"כ הרי נתן לנו רשות הרב"ח לתפוס קולות של הפוסקים המדברי' בענין זה כאשר כתבנו שמותם לעיל דאם באנו לחוש כאן לס' המחמירים אם כן ישתקע הדבר וישתכח ולא ימצא עוד עדים להתירה ודמי לשעת סכנה ולדעתי לפחות דמיא בפשיטות לשעת הדחק דקי"ל בכל דוכתא דיש לסמוך על המקילים אף שהם מיעוטא בשעת הדחק ואין לך שעת הדחק כזו שאנו נועלים מפניה דרכים המתירים אותה ולהניחה בצער כל ימי חייה ובכה"ג כ"ע מודו דיש לסמוך אמתירים בנ"ד אשר רבו כמו רבו ומכל שכן אם נצרף כל העדויות ביחד אף כי לדעתי שכל עדות מהנז' בפ"ע יש בה בשופי כדי להתיר כ"ש בהצטרפם יחד ולע"ד דאין מי שמחמיר בנ"ד והם אמרו ולא אני ומי שרוצה להחמיר בענין כזה אינו אלא מחוסר ידיעתו ובקיאותו וקולר האשה תלוי בצוארו ואני את נפשי הצלתי וצור ישראל יצילני משגיאות ולא יארע תקלה על ידי כי אתה ה' עמדי הוא אלהי אבי נאום הצעיר

אברהם בכמהר"ר יצחק ענתיבי זלה"ה ס"ט כיו

שאלה יו"ד

נשאלתי על ראובן שנשא אשה ואחר שנה נעשה לו חולי הכפייה ובכל שבוע לא יעבור עד שנופל ובעת שנופל אפי' האנשים שהיו עומדים עמו בורחים ונתיישן החולי הזה בו וכמה תרופות עשה ולא עלו לו וטוענת אשתו שאינה יכולה לסבול לישב עמו כ"ז שחולי זה אדוק בו שהיא מתפחדת ונבעתת וכ"ש לישן עמו ולקח כל תכשיטיה והוציאם בתרופות ולא הועיל ועוד שע"י חולי זה נשתעמם ונטרפה דעתו ואין בו יכולת עוד להרויח אפי' פק"ט לזון אותה אם כופין אותו להוציא בע"כ או לאו

תשובה הא ודאי דכל זמן שלא גרש אותה אין כופין אותה לישב תחתיו כמבו' באה"ע סי' קנ"ד וז"ל מי שהוא נכפה י"א שאינו מום וי"א דהוי מום וכופין לגרש הרא"ש ז"ל ולכ"ע אין כופין אותה לישב עמו עש"ב וא"כ כיון דהוי פלוגתא אם כופין לגרש שב ואל תעשה עדיף ואין בנו בנו לכפותו להוציא בע"כ כיון דיכול לו' קי"ל כראבי"ה ז"ל דלא הוי מום זה הוא הנראה לכאורה אמנם אחר העיון והדקדוק יראה שכפי הדין הגמו' מו' יכולין הב"ד לכופו לגרש בע"כ והוא שכלל מוסכם בידנו מהפוסקים ז"ל דלענין איסורא כ כשיש פלוגת' אזלינן לחומרא דדוקא לענין ממונא אזלינן בתר המוחזק וגם ידוע מהגמ' והפו' דחמירא סכ נהא מאסורא וכיון דבהא פליגי ראבי"ה והרא"ש ז"ל