מר ואהלות קא

משום דהוי ספיקא דאוריית' אבל בנ"ד דהוי ספיק' דרבנן אפשר דכלהו מודו להרא"ש ז"ל וכן כתב מהרח"ש וז' דמי שלא ראה הטביעה וכו' ומ"מ בעקר הדין מסתבר לי דכיון דאשתהי אינו אלא משום ספיקא וחששא דילמא אתפח אם כן בספק אשתהי לא מחמרינן אלא מדרבנן עי"ע בדף נ"א ע"ב הרי שכתב להדיא כמ"ש דלא מחמרינן בד בדרבנן

עוד כתב שם וז"ל ומ"מ לענין מעשה נראה דמי שלא ראה הטביעה והוא ספק אם ראהו לאלתר ואת"ל לא ראהו לאלתר שמא הלכה כהרא"ש ודעימיה דכל שלא ראה הטביעה וגופו שלם לא בעינן לאלתר והוי ס"ס המתהפך עש"ב וא"כ גם בנ"ד איכא ס"ס המתהפך חוץ מהס"ס של הר' ז"ל דהא מכל העדיות שזכרנו חוץ מעדות הא' נראה שהגוי שחזר אחריו ומצאו וקברו היה יודעו מחיים כיון שהוא צארף אצל המושל והלך עם הכזניה עם כמה גוים מהחיל ושל המושל והם עצמם שהחזירם המושל לתור אחריו מסתמא ודאי יודעים אותו בחייו כי הוא מבני חברתם וא"כ הרי נולד לנו קולא אחרת בנ"ד דהרי כתב הרא"ם בתשו' סי' ט"ל דלא אמרו בגמ' דבעינן דחזייה לשעתיה אלא באניש דעלמא דלא היה מכירו בחייו אבל אם היה מכירו בחייו אחר כמה ימי' מעלייתו מן המים מהני עדותו ולמד זה מתשו' מהר"ם שכתב דמאי דקתני מתני' דאין מעידין אלא עד ג' ימים לאו באדם ידוע עש"ב וא"כ הא איכא ס"ס דנהי דהרשב"א והר"ן פליגי עם הרא"ש שמא לא אמרו והחמירו אלא באינו מכירו בחייו אבל מכירו בחייו שפיר דמי דמעידין עליו אפי' אשתהי כמה ימים וכמ"ש הרא"ם ז"ל ואפי' את"ל דלא סביר' ליה כהרא"ם ז"ל בזה שמא הלכתא כהרא"ש ודעימיה דס"ל דבלא ראו הטביעה מעידין עליו אפילו אחר כמה ימים והוי ס"ס המתהפך

ועל פי זה נחה שקטה תמיהת מהרח"ש ז"ל שם בדף מ"ט מעל הרא"ם שהקש' עליו וז"ל וקשה על סברא זו שכתב הרא"ם דאפי' ידוע לנו שכבר עלה מן המים יום או יומים קודם וכו' שזאת הס' היא דוקא להרא"ש והטור ור"ח אבל לכל שאר רבוותא קמאי ובתראי רוב בנין ומניין בכל גוונא בעינן לאלתר ע"ש ולע"ד דלק"מ דודאי הרא"ם ידע כל זה אבל כל כוונת הרא"מ לו' דהם דוקא דהם לא אמרו אלא באינו מכירו בחייו אבל היכא שמכירו בחייו כ"ע מודו להרא"ש ואין לחוש למ"ש מהרח"ש שם בשם מהראנ"ח דכל אלו הס"ס לא חשיבי אלא כחדא ספיקא דילמא בעלה של זו חי וקיים והביא דבריו הר' כנה"ג בסי' י"ז סי' קנ"ד בד"ה אמר המאסף וכו' עש"ב דהא קא חזינן כמה פוסקים אחרונים נשתמשו בס"ס המתהפך בדין עגונא דאתתא ולית מאן דחש לההיא אלא הראנ"ח ואפילו מהרח"ש גופיה התיר בנ"ד משום ס"ס וכן הרב הפוסק שהביא שם מהרח"ש משמו דהתיר בס"ס אף שאינו מתהפך ובלא"ה בנ"ד שהוא ספקא דרבנן אין צורך לס"ס

וראיתי להרב חקרי לב באה"ע סימן י"ב שכתב דהרא"ש ודעימיה דס"ל דבלא ראה הטביעה לא בעינן לאלתר הם מיעוט לגבי רוב הפו' דס"ל דאפ"ה בעינן לאלתר וספק מיעוט כנגד רוב כלא חשיב כיון דמדין תורה אזלינן בתר רובא א"כ אין זה נכנס בסוג ס' וה"נ דכוותה ומה גם אפי' הוי ספק שקול לא מהני לצרפו עם ס' אחר דהוו תרי ותלת ספיקי להחמיר ס' אי קי"ל כהרא"ש ודעמיה ואת"ל דקי"ל כהרא"ש ס' אי הרא"ש מתיר באשתהי כמ"ש מהריב"ל סי'א' והראנ"ח והר' קרבן נתנאל שדעה הרא"ש גם כן דבעינן לאלתר וכו' עכ"ל ולע"ד דאין דבריו מחוורים ודעתו בזה בטלה ברוב נגד מהרח"ש והרב כרם שלמה ורבים עמהם שעשו ס"ס בנדון שלהם אע"ג דראו וידעו דרבים פליגי עליה דהרא"ש ודעמיה ולהם אנו שומעים משום דבעיגונא הקלו גם מ"ש כי שמא דהרא"ש מודה וכו' הנה כבר צווח מהרח"ש עליהם וכתב דא"א בשום פנים שתסבול הבנה זו בדברי הרא"ש ועדות הטור בנו שאין בקי כמוהו בדברי אביו תוכיח וא"כ מה לנו לדחוק ולהעמיס בדברי הרא"ש הפך המובן מדבריו להדיא ולהרבו' דוחקא כדי לאסור העגונא הזאת הפך משחז"ל במקום עגונא הקלו ועוד דל הרא"ש מהכא לדעת הרב ז"ל כי אפשר שמודה הרא"ש ואינו נמנה לא עם המקילים ולא עם המחמירין והרי בלא הרא"ש איכא רבים ועצומים דס"ל דבלא ראה הטביעה לא בעינן לאלתר ועוד הרי כתב בתשו' בני משה בסי' ס"ד שכמה וכמה מהאחרונים סמכו להתיר להלכה ולמעשה כסברת הרא"ש ודעמיה דבלא ראה את הטביעה אפי' אשתהי כמה ימים מעידין עליו וגם הרב משאת בנימין כתב כן וגם הרב גנת ורדים בתשו' אה"ע כלל ג' סימן ו' כתב שרבו כמו רבו מהאחרונים שפסקו כהרא"ש ודעמיה ובפרט לפי מ"ש הרב תה"ד דמשמע מדברי התו' שמנהג הוא להתיר ע"י טביעות עין בלא סימנים וכת' האשרי דלא כתבו התו' שכך המנהג להתיר אלא בלא ראו הטביעה ע"ש וא"כ זל דהא דנחלקו על הרא"ש אינו אלא בעקר דינ' אבל אה"נ אם יש מנהג להתיר אפי' באשתהי אפי' הרשב"א והר"ן מודו דיש להתיר במקום שכך נהגו וא"כ אתמהא על הרב חקרי לב שכתב דהמעוטא דס"ל כהרא"ש כמאן דליתנהו דמי ומי ירד למנין וראה שאלו הרבים ולא אפכ' ומכ"ש דהאחרו' מעידין דהמנהג להתיר כסברת הרא"ש ודעמיה ואיך מלאו לבו להרב לו' דלא אמרי' שמא הלכתא כהרא"ש ולא לצרופי עם ס' אחר דליתא ולהאחרונים אנו שומעים ולא להרב ז"ל גם מ"ש החל"ב בדף כ"ו דלא אמרינן ס"ס בעגונא מטעמא דהאי ס"ס באיתחזק אסורא עש"ב ואחרי המחי"ר מכת"ר דזה דין ברור ופשוט ומוסכם דלא אמרינן ס"ס במקום דאיתחזק איסורא כמבואר בתשובת הרב משאת בנימין וא"כ תמה על עצמך איך כל הגדולים הללו שזכרנו שנשתמשו בס"ס בעגונא לא הרגישו מזה כלל ואמנם מעקרא לק"מ כלל דהכא נמי לא הוי איתחזק איסורא דהלא ידוע ומפורסם מאמרם ז"ל דכל הדרכים בחזקת סכנה ומכ"ש יורדי הים באניות וא"כ י"ל בפשיטות יטות דאוקי חזקה נגד חזקה והרי שור שחוט לפניך באופן דשפיר דשפיר יש לסמוך על הרא"ש ודעמיה בנ"ד ואע"ג דאיכא