מצות כהונה צד

ע"ש והרי הכא גבי ב"המז דיוצאין במה ששומעין אפי' דהמברך הזכיר ברית ותורה ויש לחלק: ד נכרי אדעתא דנפשיה עביד אי ספיקא הוא או ודאי

הנה מרן בכ"מ בפ"ג מה' גירושין דין ט"ו כתב דאיכא לספוקי שמא עביד לשמה וכ"כ הת"הד סי' רכ"ח ע"ש: ונ"ל מדברי התוס' דליכא שום ספיקא בדבר דודאי לא עביד לשמה והוא ממה שהקשו במנחות דמ"ב בד"ה אל ימול אמאי אצט' וקשרתם ת"ל דנכרי אדעתא דנפשיה עביד ע"ש ואי איתא מאי קושיא נימא דאתא קרא למפסליה בודאי ונ"מ לנמצא ביד גוי דאי ספיקא הוא הו"ל ס"ס שמא כ' ישראל: ואת"ל כ' הגוי שמא. כ' לשמה וכי פסיל ליה מוקשרתם ליכא אלא חד ספיקא מיהו לפמ"ש התוס' בפ' השולח דמ"ה ע"ב דלמ"ד נמצא ביד גוי קורין בו דמסתמא ישראל כתבו ליכא שום נפקותא ומדברי רש"י שם בפ' השולח שגתב דטעמא דקורין בו משום דהוי ס"ס ע"ש אין להוכיח דאיכא לספוקי דילמא עביד לשמה די"ל דס"ל דס"ת סתמא. לשמה קאי כמו שנר' מדברי התוס' שם בד"ה עיבור אבל בגירושין דסתם לאו לגרושין קיימא י"ל דודאי לא עביד לשמה ועיין למהריק"ש בהגהותיו בא"ה סי' קכ"ג ע"ש והפר"ח שם הסכים דס' הוא שמא אינו עושה לשמה והוכיח כן מדברי רש"י בפ"ב דגיטין ע"ש ובזה י"ל מה שהק' הפר"ח בה' פסח סי' ת"ס דין א' עמ"ש הב"ח דמי שאין לו בלילה א' אלא מצה שנעשית ע"י גוי אוכל ממנה דאיך יניח מ"ע דאורייתא: מפני איסור דרבנן והק' הפר"ח הא שימור לשם מצה דאוריי' ונכרי אדעתא דנפשיה עביד ע"ש ומן האמור י"ל כיון דגוי ס' הוא אי עושה לשמה א"כ לדעת הר"מ דחומר הספיקות מדבריהם לא הוי אלא איסורא דרבנן ושפיר כתב הב"ח דלא יניח מ"ע דאוריי' מפני איסו' דרבנן ואפי' להסו' דחומר הס' מדאוריי' מ"מ מספיקא מחוייב לאכול דשמא מקיים בכך מ"ע דאורייתא

ה' ראיתי לה' קדושת יו"ט סי' שהק' עמ"ש הר"מ בספק מעילות אינו חייב בתשלומין דממ"ש בהלכות ערכין האומר הרי עלי זהב חייב ליתן עד שיאמר לא לכך נתכוונתי הרי דספיקא לחומרא ותי' דשאני גבי ערכין דמ"מ ברי שחייב מקצת אבל ס' מעילות ספק אם חייב כלום ע"ש וק' דא"כ מאי פריך הגמ' ס"פ הזרוע דקל"ד מתני' דחורי הנמלים אמתני' דגר שנתגייר ועיין בהר"ן בפ"ק דנדרים ד"ז גבי יד לצדקה

ו' ביו"ד סי' ש"ה כתבתי בגדל הבן ורוצה לפדות עצמו והאב רוצה הוא לעשות המצוה ע"ש עתה ראיתי בתשו' הרשב"א ח"ד סי' שכ"א שהאריך. בזה ומסיק דאב עדיף ומצוה דידיה היא ע"ש

ז' ב' התוס' בפ"ק דחולין די"ד דבפעם א' לא הוי מומר ועיין תשו' מהר"ם מלובלין סי' ט"ו וק' דמהגמ' במס' ע"א דכ"ו ע"ב מוכח דבפ"א הוי מומר דמוקמי' לברייתא דאכל פרעוש א' במומר לתיאבון דבעי לטעום טעמא דאיסורא משמע דבפ"א מיירי ע"ש בתוס' וקרי ליה מומר ולפמ"ש הט"ז בי"ד סימן רנ"א יתיישב שפיר

ח' כתב מהריק"ש בס' אהלי יעקב סי' ן' דאין ביד האשה למחות מלדור עם חמותה אלא דוקא אם גורמת קטטה וכיוצא והוכיח כן מדברי. הר"מ בפי"ג מה"א איברא דשם מיירי בדירה בחצר א' אבל בלדור עם חמותה בבית א' אין משם ראיה אלא דמהריק"ש השוה את מדותיו דאפילו בבית א' א"י למחות אלא אם אם גורמת קטטה וכיוצא ע"ש ומהרימ"ט בסי' קי"ג כ' דיכולה למחות מלדור בבית א' ואפילו אינה גורמת כלום כיון דחמותה היא מה' נשים דשונאות אותה אינה מחוייבת לדור עמה בבית א' ע"ש הרי ך הדבר במחלוקת הוא שנוי: ט' הרב אדמת קדש ח"ב בראשו מסתפק במאי דאמרו לא תנשא ואם נשאת לא תצא אם גירש אי מותר להחזירה לכתחי' ולא השיב ע"ז כלל ע"ש והדבר מבואר בירוש' ספ"ב דיבמות בנטען וכיוצא דאם כינס לא יצא גירש מהו שיחזיר והשיב דאם לא יחזיר מוצא אתה לעז על בניו משמע דאם אין לו בנים אסור להחזירה וכ"פ כל הפו' בא"הע סי' יו"ד ע"ש וקצת משמע כן ממתני' שם בסוף הפ' דלא קתני אלא אם נשאו לאחרים ונתגרשו מותרות. לינשא לזה ע"ש וכ"מ בגמ' בס"פ חזקת דאמרי' איסורא שאני דגבי איסורא דכיון דאינו בונה לכתחילה אם נפל אסור לחזור ולבנות ע"ש מיהו לפמ"ש התוס' שם אין משם ראיה ויש לכוין דבריהם בפירשב"ם שם ע"ש ולפי"ז גם מה שהביא ראיה משם מהרימ"ט סי' קי"ד גבי היזק ראיה בפלוגתא דרבוותא דספיקא הוא אם נפל חוזר ובונה אותו ע"ש אין משם ראיה ועיין להמש"ל בהלכות עדות שנסתפק אי בספיקא דדינא אמרינן אוקי אחזקתיה ועיין מ"ש בחידושי' בנדרים ד"ז ע"ש

י' כתב הרא"ם בתשו' סי' י"ו כשהאחד מוחזק מן הדין והאחד ממנהג הזוכה מהדין חשיב מוחזק וה"ד ה' אהלי יעקב סי' ן' ע"ש וכיוצא לזה מצינו בבן המצר. דהלוקח מקרי מוחזק משום דמדינא היא של הלוקח ומשום ועשית הטוב והישר הוא דמחזיר לבן המצר כדאיתא בדברי הראשונים וכמ"ש בב"י סי' קע"ה ע"ש

י"א כתב הרדב"ע ח"ב סי' קל"ב שותפין שמת אחד מהם בטלה השותפות אפילו לנשארים ע"ש טעמו ודבריו סתראי למ"ש שם בסימן ק"ך דחד טעמא שכ' בסי' קל"ב משום מזלא דבי תרי עדיף שייך גם בנדון דסימן ק"ך ע"ש וכן הסכים מהריק"ש בתשו' סי' ע"ד דבטלה גם לגבי הנשארים דלא כמהרשד"ם סי' קנ"ג ע"ש להכנ"הג סימן קע"ו אות קצ"ד וקצ"ז ע"ש

י"ב יש לחקור בהא דאמרי' כל דתיקון רבנן כעין דאורייתא תיקון אי אמרי' כן אפילו במילתא דבדאורייתא גופה אינה. אלא מדרבנן או דילמא דוקא כעין דאורייתא בדינין שהם מדאורייתא ובענין ח"ש כתבתי בפשיטות דאי ח"ש דרבנן לא הוו גזרי רבנן ח"ש אפילו במילתא דרבנן ע"ש וכ"נ מדברי התוס' בפ' ע"פ דקי"ד ע"ב בד"ה אכלן ע"ש במהרש"א ועיין להשע"ה בה' תרומות דכ"ג ע"ב ע"ש

י"ג בשר וחלב אי הוו ב' מינין עיין להפר"ח ביו"ד סי' צ"ח ונ"ל ראיה מדאמרי' בזבחים דק"י המקריב קדשים ואימורין בחוץ חייב ופריך בגמ' והא איכא חציצה ומשני רבא מב"מ אינו חוצץ הרי להדיא דבשר וחלב מב"מ קרי להו וי"ל: י"ד נשבע ע"ד רבים אין לו הפרה כמו נדר ץ כ"נ מדלא חשיב לה בשבועות דכ"ה בהדי חומר דנדרים משבועות ובדכ"ט אמרי' לא ע"ד אני משביע אלא ע"ד וע"ד המקום וי"ל מדאמרי'