מצות כהונה צג

הוא ול"ק כלום ובכולכם ידע להו וע"ז בנה יסודו מהרי"ל דכיון דסתם ולא פירש ל"ל משטה ע"ש ויש להבין לפמ"ש מהרי"ל דבסתם ל"ל משטה אלא בפי' מאי פריך הגמ' אכולכם קני את וחמור הוא הא כולכם סתם הוא ולא פי' וע"כ צ"ל דגבי כולכם כיון שהם לפניו ואמר כולכם מקרי שפיר פירש ופריך שפיר קני. את וחמור הוא וכ"כ מהרי"ל אח"ז ודברים מוכרחים הם והרי מרן בש"ע בא"ה סי' מ"א כ' בסתם דנכריות מקודשות ש"מ דאפילו פי' ל"א משטה דלא כהראב"ד ובכולכם הוי כפי' כמו שנתבאר מדברי הראב"ד ולא מצינו מי שחלק בזה נקטי' דלדעת מרן ליתיה לטעמא דמשטה וכ"מ מדלא חילק בסי' ר"י גבי קני את וחמור בין ידע ללא ידע ואי איתא לטעמא דמשטה הא בידע דאיכא חמור אמרי' משטה ול"ק כלום ואע"פ שכ' שם וי"א דאפילו נכריות ות אינם מקודשות וחשש לדבריהם להצריך גט ע"ש לא חשש אלא לגבי איסורא אבל לגבי ממונא לא וכ"מ דבממונא גרירי אחר מה שסתם מרן ומוציאין ממון אע"פ שכ' ס' החולקים בשם י"א ובגיטין וקדושין מחמירין ולא אזלי' בתר דעת מרן וחיישי' לכל הסברות אע"פ שלא הזכיר דבריהם בש"ע הרי דיש מקום להחמיר באיסורא טפי ממונא אע"ג דקי"ל. המע"ה ועיין להנ"ב חא"ה סי' ד' ועוד דכבר כתבתי דבסי' רמ"ח דמיירי בלא שייר ליורשיו אלא ד' ד דינרים הוי כמו פירש ממש ש"מ דאפילו בפי' ל"א משטה נקטי' דלדעת מרן ליתנהו להני כללי דכללי לן המ"צ ומהרי"ל ולפי ט"ז בנ"ד זכה מקבל מתנה במקרקעי ומטלטלי והספרים אע"פ שלא זכה בשטרות ועיין לה' קול אליהו ח"מ סי' ח' ע"ש ועיין למהרי"ל ז"ל בס' זרע יצחק שנדפסו בס' בני יוסף סי' ג' שכתב בחייב עצמו בדבר שב"ל ודשב"ל בלא קנין דלא קנה אפילו דבר שב"לע משום דקי"ל כהי"א הללו עש"ב והיינו משום דבמטלטלי עסיק מר אבל במקרקעי כבר נתבאר ד"לע קי"ל ומ"מ אפילו במטלט' כבר נת' דעת מרן ומהתימא על ה' שם דאפילו שהביא דברי מרן בש"ע דבחיוב בדשב"ל בעי קנין הוצרך לטעמא דקי"ל ע"ש והרי באתרא דידן דהוא אתריה דמר גרירי אחר דעת מרן

אח"ז ראיתי לה' בעי חיי ס"סי ק"ד שכ' שאע"פ שהסכים בתשו' אחרת שבמטלט' יכו"ל קי"ל אפילו בדבר שפלוגתייהו בקי"ל עצמה מ"מ למעשה נר' דא"י לו' קי"ל אפילו במטלט' גם הביא שם פלוגתא דרבוותא בדבר הבא בשם יש אומרים אי מוכרח שהם שנים או אפילו על סברת יחיד יתכן לו' י"א וכיון שי"ל שהיא ס' יחיד אין לו' קי"ל ע"ש והשתא י"ל דגם המרדכי שהביא ס' הלזו בשם י"א יכול להיות שהוא יחיד ואין לו' קי"ל וגם יש לעמוד ע"ד מהרימ"ט שהביא הכנ"הג אי במתנה מודים הי"א דקנה מחצה ולאפס הפנאי לא עמדתי ע"ז ומ"מ ממ"ש נתבאר דהמתנה קיימת ודי והותר ועיין לה' לחם שלמה די"ז ע"ג ועיין להתוס' בפ' י"נ דקכ"ו ע"ב בר"ה לא שכ' במכר חלק פשיטות ובכורתו דאע"ג דבחלק בכורה לא מהני בחלק פשיטותו מהני וכן הסכימו כל הראשונים זולת רשב"ם ועיין לה' ב"ד ח"מ קי"ז

סימן ס"ח א' כ' התוס' בסוף זבחים דלרבה דס"ל בנשחטה בדרום דירדו אם משלה בהם האור לא ירדו ע"ש וק' דא"כ מאי פריך בריש מעילה לרבה אמאי מועלין בהם כיון דלא קדישי ע"ש נימא כיון דבמשלה בהם האור לא ירדו ע"כ דקדישי ומ"ש מעלו לא ירדו לר"י דניח"ל דמועלין בהם ומ"מ נר' דבשאר פסולין כגון נשתטה בל בלילה. וכיוצא אם משלה בהן האור לא ירדו ול"ד לשחטה בדרום דהוי כמאן דחנקינהו כדאיתא התם וכן ראיתי להמש"ל בפ"ג מה' פס"המ דין ו' שכתב גבי נשחטה בלילה דלא ירדו במשלה ע"ש ואני מסתפק באיסורי מזבח כגון רובע ונרבע ובע"מ ומחוסר זמן אי ירדו אפילו במשלה דודאי הני גריעי כיון דלא היה פיסולן בקדש ועיין בזבחים דפ"ד ע"א בפלוגתא דר"י ור"ש ע"ש ואם אמת הוא דהני ירדו אפילו במשלה ניחא שפיר מ"ש הר"מ שם בה' פס"המ בר"פ ז' ע"ש להלח"מ ונ"ל להוכיח דגם בהני לא ירדו במשלה ממ"ש התוס' בחולין דפ"א ע"א שהק' אמאי אצט' קרא ליום להקרבה ת"ל מביום צותו ותי' דנ"מ לשחט בלילה דאי לאו משום מח"ז הוי דינא דלא ירדו וכ' דלא ניחא בזה אלא לר"ש ע"ש ואי איתא הא גם לר"י ניחא שפיר דאי משום לילה דינא הוא דלא ירדו במשלה אבל משום מח"ז ירדו אפילו במשלה אלא ע"כ דגם במח"ז לא ירדו במשלה וה"ה לשאר א"מ דחד דינא אית להו כדמוכח בר"פ פרת חטאת וע"ש בחידושי' במסכת חולין: ב' כ' התוס' בפ"ק דמציעא ד"י ע"ב בכהן שקדש אשה גרושה ע"י שליח דאי אמרי' אשלד"ע לא הוי שליחות ובטלי הקדושין ע"ש וק"ל מהא דאמרי' בפ' הלוקין די"ו ע"א דמ"ל ביטלו באונס שקבל לה קדושין מאחר ופריך אי שויתיה שליח איהי קמבטלא ליה ע"ש והשתא הא הוי שליחות לד"ע דע"י הקדושין יבטל העשה דולו תהיה לאשה והיכי קרי ליה ביטלו הא הקדושין לא הוו קדושין ן ואע"ג דהיא אינה מוזהרת דהא אי אמרה לא בעינא ליתיה לעשה כלל מ"מ ד"ע הוא לגבי הבעל שהוא השליח ואשלד"ע דהא טעמא הוא משום דברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעין וכיון דלדידיה ד"ע הוא שייך ה"ט ושליחות שעשתה לקדשה לא הוי כמי שאמרה לא בעינא כדמשמע מפשטא דשמעתא שם בפ' הלוקין וטעמא דמצד הבעל הוא ולא מצדה דכיון שהוא גירשה עשתה שליח לקדשה והדק"ל אמאי הוו קדושין ומכח קו' זו היה נ"ל דלא שייך אשלד"ע אלא בל"ת ולא בביטול מ"ע והצ"ת

ג' במאי דקי"ל האנשים מוציאין את הנשים י"ח בב"המז נר' דדוקא אם הזכירו האנשים ברית ותורה אבל אם לא הזכירו ברית ותודה כיון דבכה"ג אין מוציאין את עצמן אין מוציאין את הנשים אע"ג דנשים גופיהו אין אומרים ברית ותורה ויש ללמוד דין זה מהירוש' דפ' הקורא את המגלה דאמרי' התם מי שיודע אשורית ולעז אינו מוציא את מי שא"י אלא לעז כשקרא לו בלעז כיון שהוא גופיה אי בכה"ג דמי למי שאינו מחוייב בדבר דאינו מוציא אחר י"ח ע"ש וה"נ דכוותא דאין. מוציאין את הנשים אלא דוקא אם הזכירו ברית ותורה והנשים יוצאות במה ששומעות ממנו ב"המז ומתכוונות לצאת בזה ואינ' מכוונות לברית ותורה שאמר המברך ויש להוכיח ספיקו של ה' ברכ"י שנסתפק אם א' אכל כסנין וגפן ועץ דמברך ברכה א' מעין ג' על ג' ואחד השומע לא אכל כ"א שנים מהם אם יצא י"ח השומע בזה אי תרתי מתלת אתיא או לא