מצות כהונה צא

ובעו עדים שאנס אשה דהשתא לא מהימן לו' שלא אנס אשה זו דהוחזק כפרן ותי' דכיון דמכח דהוחזק כפרן הוא הוי כהודאתו ול"מ קנס ע"פ עצמו ע"ש וא"כ כ"ש בשתיקה דאמרי' שתיקה כהודאה דמיא ועיין להר"מ בפ"ב מה' שבועות די"ח ולהש"ך ביו"ד סי' רל"ב סקכ"ז ע"ש: סימן ס"ד

אם האשה נוטלת כתובתה מדמי הנהרג שלקחו מן הגוי ההורג כיין דאפילו מלוה מקרי ראוי לגבי כתובת אשה

כתב הר"מ בפי"א מה' נ"מ הכופר של אשה ליורשיה ואין לבעל חלק בו משום דאינו משתלם אלא לאח"מ והוי ראוי אף דלדעתו הבעל יורש מלוות אשתו וה"נ דכוותא כיון דאין נוטלין דמי הנהרג אלא לאח"מ והתוס' בפ' ד' וה' רמ"ו כ' דכופר הוה דס' דלא הוי ראוי כיון דהתחיל מחיים ואשמועי' קרא דבכה"ג נמי ראוי הוא וה"נ דכוותא וראיתי למהרימ"ט חא"ה סי' ד' שכתב כיון דהסברא מבחוץ כיון דהתחיל מחיים לא הוי ראוי דוקא בכופר הוא דגלי ולא ילפי' מיניה בעלמא ע"ש ותמהני דא"כ מאי פריך הגמ' אכופר מברייתא דהבעל יורש את אשתו נימא דבכופר דוקא גלי קרא דהא למסקנא נמי שני לן בין כופר לדעלמא ומ"ש עוד דדוקא לר"עק דס"ל דמי מזיק והמזיק אינו חייב מיתה אלא עד שימות הנהרג ולכך הוי אין משתלם אלא לאח"מ אבל למ"ד דמי ניזק משעה שאמדוהו למיתה נתחייב אפילו עדין לא. מת וחל שעבודו מחיים ע"ש תמהני דבגמ' בפ' השולח מוקי להברייתא דקתני נותן חצי כופר ליורשיו בשעשאו טריפה ומאי יורשיו נפשיה ופריך הא אין כופר משתלם אלא לאח"מ ומאי פריך נוקמא לברייתא כמ"ד דמי ניזק דאז משתלם מחיים ואע"ג דמוקמי' בפ' ד' וה' דמ"א דכ"ע כופרא כפרה אלא דפליגי אי שמינן בדניזק היינו להנך תנאי אבל איכא תנא דס"ל כופרא ממונא וכמ"ש הריטב"א בחי' ריש מכות דתנא דמתני' דלא חשיב אין משלמין את הכופר משום דקסבר כופרא ממונא ע"ש ולמ"ד ממונא ע"כ דמי ניזק ס"ל כדמוכח שם וע"ש בחי' הריטב"א והשת' לפ"ד מהרימ"ט נוקמא לברייתא דפ' השולח דס"ל כופרא ממונא כתנא דריש מכות דס"ל דמי ניזק וחל מחיים ומ"מ גם מהרימ"ט מסיק שם דבנ"ד אין האשה נוטלת ע"ש: סימן ס"ה מתנת בריא שכתוב בה נתתי חצי החצר ליורשי פ' והחצי הנשאר הנחתיו לשאר יורשי לבדם ויש על המוריש חובות

הנה לשון הנחתי ל"מ אלא בש"מ ולא בבריא וא"כ ץ החובות נפרעין מהחצי של הירושה ולא ממתנה אך יש לספק דכיון דכתב לא' בלשון מתנה ולא' בלשון ירושה בחר שיטרא בלא הפסק בע"א בנתיים מהני ל' מתנה ל"ל ירושה וכדתנן בפ' י"נ כ' בין בתחי' באמצע בין בסוף ל' מתנה מהני ומתבאר בגמ' שם דאפילו ב' שדות לב' ב"א מהני לשון מתנה דחד ללשון ירושה דאידך אם הוא תכ"ד וכ"פ כל הפו' ואפילו בל' הנחה דעת רוב האחרונים דמהני כה"ג זולת מהרי"ל ויחיד הוא בסברא זו וכמ"ש הכנ"הג סי' רנ"ג הגהב"י אות ח' ע"ש א"ד דוקא בש"מ הוא דמהני לשון מתנה דחד לאידך אבל כבריא ל"מ ונר' להוכיח מתשו' הרא"ש סוף כלל פ"ד שכתב דמה שקנה מהני דאע"ג דכ' לשון ירושה כיון דכתב אח"ז ותחזיק וכו' מהני וכדתנן וכו' ואפילו למה שקנה אח"ז מהני ע"ש וע"כ דמאי דמהני למה שקנה אח"כ הוא משום דל' מתנה דחד מהני לדאידך אע"ג דדמי לב' שדות דהיינו מה שקנה ומה שיקנה דאל"ה קש' הא מ"ש ותחזיק ביאר להדיא מה שיש לו בעולם וכ"כ הגד"ת דקצ"ד ע"ג ע"ש הרי דס"ל דאפילו בבריא מהני לשון מתנה דחד ל"ל ירושה דחד וכ"נ להדיא מתשו' מהרשד"ם סי' שי"ג שכ' דאפי' לדברי מהרי"ק דמתנת בריא היא מהני בב' שדות וב' ב"א ע"ש וכ"מ מהגמ' בפ' י"נ דקל"א ע"א במאי דאיתא התם הו"ל זה בירושה וזה במתנה לפירשב"ם והתוס' שם ע"ש אבל בש"מ שם כתב דמסתברא דבבריא ל"מ לשון מתנה דחד ל"ל ירושה דחד ובגמ' שם משום תנאי ב"ד הוא דמהני וכ"כ הרמ"ה בחי' שם ע"ש נקטי' דפלוגתא דרבוותא היא וא"כ הנכסים בחזקת ירושה דמקבל מתנה מקרי מוציא כנודע מפי ספרים וסופרים החובות נפרעין מהחצי הב' שהניח לשאר היורשין וכ"ש דבנ"ד כ' בשטר אח"ז ומעו"מ ילך בעל המתנה ויחזיק וכו' דכיון שלא סיים דבריו אלא בחד ל"מ לישנא דחד לאידך דדמי למ"ש הגד"ת שם ע"ש בדין שחידש מסברתו

סימן ס"ו

ע"ע מ"ש הע"כש חח"מ סי' ל"ד אין י"ב דק"ק פורטוגיזיס עוברין בל"ע כשמוכרין הבשר לא' מבני עמנו ובס' די השב סי' י"ג חלקו עליו אשר לא ך כדת

ראיתי את השאלה ואת אשר נגזר עליה מאת ה' הפוסק עליון למעלה וכל דבריו נכונים ומוצדקים מימיו מים. חיים ממעיני הישועה ומלבד מ"ש ה' הפוסק נר"ו נ"ל דמ"ש הני זוגא דרבנן דאפשר ע"י קטן וגוי ליתא דקטן גם הוא עבד איסורא אלא דלאו בר עונשין ומה"ט ב"ד מ"ל למ"ד ולספות לו איסורא לכ"ע אסור מדאורייתא באיסורי דאוריית' וכ"פ מדברי התוס' בפ"ב דחגיגה די"ג ע"א בד"ה אין מוסרין שהק' ת"ל דעבר אלפני עור ותי' כגון שהיה מוצא גוי אחר שרוצה ללמדו ע"ש ומדנקטו גוי דלא שכיח ולא נקטו קטן משמע דקטן מ"מ עביד איסורא מקרי וג"כ שמעי' מדבריהם דלא כס' הפ"מ מדנקטו גוי וגם מ"ש הני זוגא דרבנן ע"י גוי ועומד ורואהו דליכא משו' בשמ"ה וחשבו דליכא אלא משום בשמ"ה ליתא דבמקום שאין מכריזין כשנמצאת טריפה אפי' עומד ורואהו כשלקח הבשר מישראל אסור לישראל אחר לקנות ממנו דחיישי' שמא מכר לו טריפה ע"י שיאמר לו ישראל המוכר כשר הוא דאי טרפה היא אסור משום גניבת דעת כדע' ר"ת בפג"ה דצ"ד ע"א דלא כרש"י שם דשרי ליקח ממנו כשמכר לו בסתם ובס' ר"ת פ' מרן בש"ע סי' ס"ה די"א והלבוש בסי' ס"ג הביא פלוגת' בזה ובסי' ס"ה סתם דבעי' שיאמר לו המוכר כשר הוא דאי בסתם שמא כשרואה שהקונה הגוי מוכר לו טריפה או בלי ניקור ועיין להט"ז שם בסי' ס"ה באופן דאפי' רואה שלקחו מישראל אסור ליש' אחר ליקחו ממנו עד שיאמר לו ישראל המוכר כשר הוא ועד שלא יסיח דעתו ממנו ישראל הרואה משום בשמ"ה דתרי