מצות כהונה ט

סימן ט' האשה שתבעה כתובתה בתוך ג"ח שהב"ד סימן נ"ב כ' דלא הפסידה מזונות ג"ח כיון שמעוכבת מלינשא מחמתו והפנ"י ח"ב סי' ק' כתב דהפסידה וכבר הביא מו"ה ע"הש שם בסי' צ"ג תשו' הרשב"ץ ח"ב סי' רצ"ב תיקון ז' שכתב דתבעה תוך ג"ח הפסידה מזונותיה אך מה שהוכיח הע"הש ממ"ש הת"הד סי' רי"ז דבתובעת כתובתה בתוך ימי היניקה שהפסידה מזונותיה אע"ג דמעוכבת מלינשא מחמתו. עי"ש כ' הב"ד שם חילק בדבר בין תוך כ"ד חדש לתוך ג"ח ע"ש ומ"מ לדינא ודאי דנקיטי' כדברי הרשב"ץ שהפסידה מזונותיה ועוד בנד"ז שבע"ח הוא שבא להוציא מיד האלמנה אפילו נימא דיש לה מזונות בע"ח מוציא מידה אם תפסה למזונותיה כמ"ש הרדב"ז ח"ב סי' תק"ד ואף דיש חולקים בזה מ"מ סניף מיהא הוי

וע"ע הקנס של שידוכין שהאב עפ"ק בעד בנו ולא קנו מיד הבן אלא מיד העפ"ק ויצאו עוררין דכיון דמהלווה ל"מ גבי גם מן הערב לא גבי ליתא דכ"ז בערב לחוד אבל בערב קבלן מצי גבי כדמוכח בגמ' בפ' יש בכור דמ"ח א' דקאמר מיאי' מידי דמלוה ל"מ גבי ומערב מצי גבי וקי"ל דאין נפרעין מהערב תחילה ע"ש מוכח דטעמא משום דאין נפרעין מהערב תחילה. אבל בעב"ק דמצי מהערב תחילה מהני וכ"מ מדברי בע"הת שי"ד ח"ד ע"ש וזה ימים שהגיעו הדברים לפני מוה"ר מהרי"ב ש"י והיה חוכך בזה ממ"ש מהרשד"ם חח"מ סי' ט"ל דדוקא בקבלן לחוד הוא דגבי מהקבלן תחילה אבל כשכתוב עפ"ק גרע אך אח"כ ראה ראינו להרדב"ז ח"א סי' קי"ו שדחה דברי מהרשד"ם וכתב דאדרבה עדיף עפ"ק מקבלן לחודיה אח"כ בא שטר שידוכין אחר לפני הרב מהרי"ב ודן את הדין והוציא הקנס מהמתחרט וכן עיקר

וע"ע המקוה האמת אתך ואין לזוז מפ' מרן שצריך לעשות מדרגות אבנים רחבה ד' ולעת עתה אין הזמן מוכשר להוציא מעב"ד בחתימת מרן מלכא ש"י עתה ראיתי להרב פנים מאירות ח"ב סי' קל"ה דאין כלי עץ מטמא מדרס אלא אם הוא עב טפח וא"כ יכול לעשות מדרגות של עץ אף לדעת מרן

וע"ע האשה שמכר לה בעלה חנות א' בעד סכי כתובתה וחזר בו מליתן גט אם המכירה קיימת והאריך בזה והעלה דהמכירה קיימת מכמה טעמי תריצי וכ"נ עיקר וגדולה מזו נראה דאפילו לא מכר לה אלא שחייב עצמו לפרוע לה סכי כתובתה וליתן גט וחזר בו מחוייב לפרוע לה סכי כתובתה וכמ"ש הרשב"ץ ח"א סי' צ"ד בתנאי דשעת הנשואין שהתנו שאם ישא אשה אחרת עליה מחוייב לפרוע לה כתובתה וליתן לה גט כתב וז"ל מיהו אם יש לו נכסים לפורעה כדי לקיים תנאו ואינו רוצה לגרשה חייב לכתוב לה כתובה מנה וכו' ותקרע לו כתובה הראשונה ותעמוד עמו בכתו'. האחרונה ויהיה הממון בידה בנכסי מלוג ונ"ל שאין הבעל אוכל פירות כדין הנותן מאנה לאשתו וכדין מוכרת כתובתה בט"ה עיש"ב הרי דכשחייב עצמו לפרוע לה כתובתה וליתן גט כשחוזר בו מן הגט חייב לפרוע לה כתובתה ואין הבעל אוכל פירות כ"ש בנד"ז שפרע לה כתובתה וחזר בו מן הגט בלי שום אונס שבודאי המכירה קיימת וכ"ז בסך היתר על מה שמשכנה אבל בסך המש' א"צ לכ"ז דקי"ל מוכרת למזונות

וע"ד השאלה במי ששכר חצר לחבירו בסך מה ע"מ שיבנה לו המשכיר עלייה ע"ג הבית ולא קיים המשכיר התנאי נראה דאם השוכר נתרצה אח"כ בשכירות ההוא בלא בנין העלייה השכירות קיים דכל תנאי שהוא לטובת השוכר והתנה אותו השוכר ה"ז יכול לומר הריני כאלו התקבלתי אבל אם התנה אותו המשכיר והוא לטובת השוכר יכול לבטל השכירות אפי' המשכיר כשלא קיים התנאי והיינו ההיא דע"מ שתכתבו לו את השטר דאע"פ שהוא לטובת הלוקח מ"מ הרי המוכר הוא שהתנה וכמ"ש כ"ז בדברי הר"ן בפ"ק דקי' ומשם למד רמ"א בתשו' סי' כ"ב לנדונו והוסיף עוד דאם כותב בשטר והתנו ביניהם סתם אמרי' דמסתמא מי שהתנאי לטובתו הוא שהתנה וכן הסכים הרב בני אברהם בחח"מ סי' ס"ח במי שקנה קרקע ע"מ שתסלק אשת המוכר שעבוד כתובתה ולא רצתה ואח"כ נתרצה הלוקח לקיים המקח בלי סילוק כן את הדין שהלוקח זכה במקח והביא דברי הר"ן ותשו' רמ"א הנז' ע"ש ואפילו מחל לתנאו אחר שעמד בדין לית לן בה דמ"מ השתא מיהא רוצה בקיום השכירות ומעולם לא מחל בקיום השכירות אלא דמעיקרא עמד בדין לנכות לו מהשכירות וכשלא זכה בדין מחל התנאי דמסתמא הוא שהתנה כמ"ש רמ"א בתשו' הנז' ובעיקר הדין אם יכול השוכר לנכות לו מהשכירות כנגד העלייה או יכול לומר אם לא תתרצה בכך תחזיר המקח יש ללמוד כן דיכול המשכיר לומר לו תחזיר המקח מתשו' הרדב"ז ח"א סי' קל"ו במי שקנה בגדים מחצירו והתנה שהם צבועים במי קרמ"ז ואח"כ מצא חתיכה מהם שאינה צבועה במי קרמ"ז והשיב. דיכול לומר המוכר או תקח כך הכל בסכום ההוא או תחזיר הכל כיון שהכל מקח א' ע"ש איברא דיש לעמוד בזה מתשו' מהרשד"ם חח"מ סי' ר"ס ויש לחלק ביניהם ומה שהאריך כת"ר בענין קנין דברים אתמהה מה ענין קנין אצל תנאי ומ"מ לעיקר השאלה ששלח כת"ר אם יכול השוכר. לקיים השכירות בסכום ההוא ולמחול התנאי נראה פשוט שזכה השוכר וכאמור

סימן יו"ד

במותב תלתא כחדא הוינא העתיק מעשה ב"ד בקבלו עדות נחנא ב"ד דח"ל כד אתא קדמנא ה' ח"ר יהודה הלוי הי"ו והעיד בפנינו בתע"ג אחר האיום והגיזום ע"ן וע"י וכה היתה עדותו וכה אמר לנו מעשה שהיה כך היה שבחדש אדר של שנה שעברה התרט"ו ליצירה בא אצלינו ליפו ת"ו אחד יהודי מע"הק טבריא ת"ו שמו ח' שלמה אבואלעאפיא הי"ו והביא עמו כלה א' לבן הר' חיים ברוך הי"ו תושב יפו ואחר כמה ימים רצה לחזור לעירו וביום ה' נסע דרך ים בספינה קטנה עם יהודי אשכנזי וכרמי בני אדם ש גוים וערלים והלכו לדרכם בספינה הנז' ללכת לחיפ"ה ת"ו וכיום ש"ק באה השמועה ליפו ת"ו שהספינה הנז' נטבעה בים סמוך לכפר אם כאל"יד רחוק מיפו ת"ו ו' שעות ותכף ליל מש"ק הלכתי אני עם כמה בנ"א לכפר הנז' לראות אם פלט הים לב' היהודים הנז' כדי להתעסק בהם לקוברם כראוי והלכנו לשם ולא מצאנו כלום ברם בהיותינו בכפר הנז' הגידו הגוים בני הכפר הנז' שביום ה' לעת ערב המה ראו בעיניהם איך