מצות כהונה ח

כמ"ש הב"ש וכ"כ מהראנ"ח ח"א סי' ל"ז דא' אין בידו להכחיש את הב' מיהו כתב מהראנ"ח שם דאם מודה שא"ל כן אלא שבפני ב"ד אמר שכל מה שאמר להם הוא שקר שאינו יודע לה שום עדות נאמן שכיון שדבריו הראשו' היו חוץ לב"ד חוזר ומגיד בב"ד ואפי' בעדות אשה דמהנו דבריו שאמר חוץ לב"ד להתירה אפ"ה חוזר ומגיד בב"ד כמו שהוא הדין כן בד"מ כמ"ש הר"ן בתשו' סי' מ"ז ע"ש וראיתי להרדב"ז ח"א סי' רמ"ב שכתב בעד מפי עד והכחישו העד הא' שיכולה האשה לילך לב"ד אחר ולו' שמת בעלה והוציא כן ע"פ גירסתו בפרש"י בפ' שה"ע ע"ש נראה מדבריו דבעדות אשה אף שאמר דבריו חוץ לב"ד א"ח ומגיד דאי איתא דיכול לחזור היאך תוכל לסמוך ע"ד הראשונים כיון שחזר בו בפניה אלא ע"כ דא"ח ומגיד ובאותו ב"ד ששמעו כפירת העד א"י להתירה שלא ידעו בבירור שהעד א"ל מתחילה שמת בעלה שהרי העד הראשון מכחישה אבל ב"ד אחר שלא ידעו הכחשת העד יכול להתירה ונעלם ממנו תשובת הר"ן הנז'

וראיתי להרב אליה רבא וזוטא דע"ח שדחה דברי מהראנ"ח מהלכה ומסיק דאפילו בשנים יכול הא' שאמרו בשמו להכחישם ועיקר הוכחתו היא מדאמרי' ברפ"ג דכריתות בא"ל ב' אכלת חלב והוא אומר לא אכלתי דרבנן ס"ל דפטור ומבע"ל בגמ' אי טעמייהו דרבנן משום מגו דאי בעי אמר מזיד הייתי וכתבו התוס' דלא הוי מגו במקום עדים משום דמיתרצי דיבוריה דא"ל לא אכלתי שוגג אלא מזיד ע"ש וה"נ נתרץ דיבוריה דמ"ש לא אמרתי לכם היינו ר"ל לא אמרתי לכם אמת אלא שקר דברתי כיון דאי אמר שקר דברתי מהימן אפילו בעדות אשה כיון דמ"ש להם תחילה היה חוץ לב"ד וחוזר ומגיד ע"ש ונראה דאין משם הוכחה כלל דהרי התוס' שם הקשו ונשייליה ותי' דשיילי' ליה והוא בעצמו מתרץ דיבוריה ואפ"ה ר"מ מחייב כדתני' בתוס' ע"ש וא"כ לעולם אינן לא מתירצי' ליה לדיבוריה אלא הוא. דמתי' דיבוריה ובכה"ג לא מיירי מהראנ"ח ועוד דהת"י שם כ' דלא הוי מיגו במ"ע אלא כשהעדים גמרו עדותן אבל א"ל אכלת חלב לא גמרו עדותן בהם באים לחייבו קרבן ואינם יודעים אם אכל שוגג או מזיד ובכה"ג דלא גמרו עדותן הוא דא דאמרי' מיגו במ"ע ע"ש וא"כ הכא בב' מעידין שא"ל מת בעלה הרי גמרו עדותן ולא אמרי' מיגו במ"ע בכה"ג דגמרו עדותן אפילו ע"י תי' דיבוריה כמו ההיא דשל אבותי שהביאהו שם ועוד לפמ"ש שם בשם ריב"א דדוקא בדבר דנפשיה ליפטר מקרבן הוא דמתרץ דיבוריה אבל להפסיד חבירו לא מהימן ע"ש וה"נ לאו דנפשיה הוא אלא להפסיד האשה ובכה"ג לא מתרצי' דיבוריה וראיתי להרב משאת משה ח"א חא"ה דק"ץ שדחה הוכחת ה' מההיא דכריתות דאין לחי' דיבוריה שאמר שקר דאפילו משוי נפשיה רשיעא ע"ש ונראה דאין ענין למשוי נפשיה רשיעא לכאן דעביד איניש לאשתעוי הכי שהרי בעלמא קי"ל כל שלא אמר עדותו בב"ד. חוזר ומגיד וגם לפ"ד מאי מקשה שם ממיגו במ"ע גם דברי התוס' שכ' שם משום דלא לייתי חולין בעזרה שייכי כאן דגם כאן כי היכי דלא לאשתרויי א"א לדעלמא ומ"מ כבר כתבתי דאין משם שום הוכחה לדחות דברי מסדאנ"ח גם מ"ש עוד הא"ר וזוטא כבר יתיב שפיר ה' מ"מ שם ברם מ"ש המ"מ שם ראיה לדברי מהראנ"ח מתשו' הרא"ש צלל צ"ד ומדברי ת"הד סי' רכ"ב ומתשו' מהרימ"ט אינו ענין לכאן דכל הנהו השומעים מפיו מעידין עליו ובאין לחייבו ולפוסלו וכה"ג ודאי דאינו נאמן להכחישם אבל בעדות דלא שייכא לדידיה אה"ן דיכול להכחישם נקיטי' דהעיקר הוא דבשנים א"י להכחישה כדברי מהראנ"ח והב"ש והח"מ וכן מחי' להלכה המ"מ שם ואי אמר שקר אמרתי לכם נאמן דחוזר ומגיד אפילו בעדות אשה כמ"ש הר"ן בתשו' ודברי מרן בתשו' סי' ד' שכ' כה"ג א"ח ומגיד לא יסתרו לזה דהתם בגוי דלאו בר הבאה לבד וכמ"ש מהריב"ל ח"ה סי' ח' דלא כ"כ הר"ן בתשו' אלא בישראל ץ דבר הבאה לבד הוא

ואכתי נשאר לנו לספק בשריותא דהך איתתא דכיון דלא הז' שם הגוים אפילו דע"י קול הברה שיצא שמת הוא דאמרו כן כמ"ש מהריב"ל ח"ב סי' פ"ט וכן חשש מהר"י סמוט הובאו דבריו בתשו' מרן סי' ג' אך מרן שם בתשו' פ' דלא חיישי' להכי אע"פ שלא הזכיר שם הגוים ששמע מהם וכן הסכים הרב פני משה ח"ג סי' י"ב ועוד דהכא שמע שהרוצחים עצמן כמו שמבואר בדברי העד הא' וגם דברי העד הב' יש לכוונם לזה ואין ביניהם הכחשה כלל וברוצחים לא שייך למי' ע"י הקול אמרו ואין לומר כיון דברוצחים מיירי א"כ צ"ל וקברתיו אפילו להחולקים על הר"מ כמ"ש המ"ב סי' דכבר מהר"ם מלובלין בתשו' סי' ק"י הוכיח במישור דאפילו שמע מן הרוצחים אצ"ל וקברתיו ופן הוכחתי במ"א מגמ' סוף יבמות מההיא דא"ל קטול אספסתא דאדרבה אפילו לדעת הר"מ ברוצח לא בעינן קברתיו דהרוצח קיל טפי כמ"ש מהרח"ש בקו' עיגונא ועוד דכבר כתב מהר"י סאג'יס הביאו מרן הב"י דדוקא בגוי המעיד והוא נמצא בעת ההריגה הוא דבעי' קברתיו אבל כשהמעיד לפנינו לא נמצא בעת ההריגה לא בעי' קברתיו ע"ש

ואכתי נשאר לנו לברר ולספק בנ"ד דלא אמר הישראל שהגוי שא"ל היה מסל"ת וכבר נודע דפלוגתא דרבוותא אך מהריב"ל ומהרשד"ם בתשו' כתב דפשטה הוראה בכל ישראל כדברי הת"הד דגוי המעיד משם גוי אחר אצ"ל שהגוי הא' מסל"ת איברא דהת"הד שם סי' רל"ט כתב ב' טעמים מאי דלא חיישי' שמא ע"י שאלה אמר הגוי הא' ולא הוי מסל"ת הטעם הא' דדוקא בישראל השואל לא חשיב מסל"ת משום דמרגיש הגוי שיש להם נפקותא בדבר ומשקה אבל אם שואל אותו גוי שלא בפני ישראל חשיב מסל"ת והטעם הב' דכיון דהגוי הב' לא אמר שע"י שאלה היה לא תלי' להחמיר ע"ש ונר' דנ"מ בין הטעמים ליש' האומר משם גוי דלטעם הא' חיישי' ולטעם הב' ל"ח והמ"ב סי' כתב דלכ"ע בישראל משם גוי צ"ל שהגוי הא' מסל"ת והביאו הכנ"הג ע"ש אמנם הט"ז ומהראנ"ח ח"א סי' כ' ומהר"ם אלשיך סי' מ"ד ומהרימ"ט חא"ה סי' כ"ה הסכימו דעדים ישראל המעיד ולכ"ע ל"ח שמא הגוי הא' מסל"ת ועוד יש לצרף ט"א דכיון שעברו יב"ח משאבד הרי אבד זכרו ויצאה מאיסו' דאורייתא כמ"ש מהר"ם כח' הובאו דבריו בגו"ר כלל סימן ז' וסי' י"ו והוכיח כן מדברי הר"ם בפ"ז מה' נחלות ע"ש ובמ"א הארכתי בזה והוכחתי כן מדברי הרשב"ש והריב"ש מכל הני טעמי נראה דאתתא דא שריא ויוצאת מכבלי העיגון: