מצות כהונה פט

הרשב"א שהבאתי אין נר' כן אלא דבכל ענין חל להבא משעה שהוברר וכיון דבדבר שאנו באים לקיימו מכאן ולהבא לא נכנס בגדר הברירה בנ"ד אחר שבירר לו הסופר הוא קיומו ש"ד דלא בעי' מסירה לשמה אלא כתיבה הוא דבעי' לשמה ועיין למור"ם בהגהה בסי' קכ"ב שכתב שצריך הבעל לחזור ולצוות וכו' ולהקנות לו הקלף והדיו והכלים אם אין נשאר מהקלף והדיו והכלים הראשונים ע"ש ונ"ל ראיה דכ"ד שבאין לקיימו מכאן ולהבא ולא למפרע לא נכנס בגדר הברירה מגמ' בפ' התקבל דס"ו ע"א דאמרי' ההוא גברא דעל לבי כנישתא אשכח מקרי ינוקי ובריה דיתבי ויתיב איניש אחרינא גבייהו אמ"ל בי תרי מינייכו נכתבו גיטא לדביתהו לסוף שכיב מקרי ינוקא מי משוי איניש ברא שליחא במקום אבא או לא ואסיקנא הילכתא דמשוי וכ"פ כל הפו' ואי איתא דבכל גוונא הוי ברירה היכי מתכשר הא בדאורייתא א"ב ולא אמרי' הוברר דלאלו הנשארים שוינהו שלוחים אלא ע"כ דכיון דא"צ לברירה דלמפרע י"ב לכ"ע והכא כי מת מקרי ינוקא הוברר דלהני הנשארים שוינהו שלוחים וקודם הכתיבה הובררו ושפיר בשעת הכתיבה כבר מבורר ועומד ואפילו לא מת מקרי ינוקא השנים שהוזמנו ליכתוב הובררו מאותה שעה והוי בשעת הכתיבה מבורר ועומד וכ"נ מדברי הר"מ בפ"ט מה"ג דין ל' שהעתיק ד"ז ולא כתב דמת מקרי ינוקא ע"ש והטור סי' קמ"א כתב ד"ז בשלוחי הולכה ולא לענין הכתיבה ותמה מרן הב"י למה שינה מרין הגמ' ע"ש ונ"ל דיפה עשה דשינה מדינא דגמ' דכיון דאמר ב' מכם כתבו ע"כ א' כותב וחותם עם הב' והוי חתם סופר ועד והטור בסי' ק"ל הביא דעת התוס' לפסול חתם סופר ועד ובע"כ הגמ' דפ' התקבל אזיל כמ"ד חתם סופר ועד כשר אבל לפי מה שפ' התוס' דהלכה כמ"ד חתם סופר ועד פסול לא שייך ד"ז בשנים כלשון הגמ' אלא בשליחות דהולכה וכנ"ל מגמ' דס"פ התקבל דאמרי' כולכם כתובו כל חד מנכון וכו' ע"ש וכ"פ כל הפו' ולדעת ר"י דס"ל י"ב בעלמא ודוקא גבי גט דכתיב וכתב לה ניחא דדוקא לענין כתיבה לשמה הוא דבעי' מבורר אבל לדעת הר"מ ודעימיה דגם בעלמא קי"ל א"ב בדאורייתא ק' אלא ע"כ דלענין קיומו ש"ד מכאן ולהבא ליתיה בדין ברירה ומצאתי להרשב"א ח"ד סי' קנ"ג שכ' וז"ל אם עשתה שליח וחזרה ועשתה שליח ואפילו עשרה זאח"ז או שעשתה עשרה בב"א כל שהגיע הגט ליד א' מהם מגורשת דלא שייך בכי האי ברירה ותדע לך דהא בכתיבת הגט נמי לשם מי כתבו איכא ברירה כדאמרי' בר"פ כ"ה אמר ללבלר כתוב גט לאיזו שתצא מפתח תחי' וכו' ואלו בשליחות הולכתו וכתיבתו לא אמרי' י"ב כדאמרי' בפ' האומר בגיטא דכולכם כתובו כל חד מנכון וכו' הא יש ברירה מי הוא צוה לכתוב מי הוא צוה לחתום אבל אפשר שאם אמרה על מי מכם שירצה הבעל ליתנו לו יהא שלוחי לקבלה נאמר בזה א"ב כענין לאיזה שירצה אגרש בו דא"ב עכ"ד ותמהני דדבריו סתראי נינהו דלפמ"ש בח"ב דקיומו ש"ד מכאן ולהבא ליתיה בדין ברירה אפילו אפרה למי שירצה הבעל ליתנו לו יהא שלוחי ליתכשר דהא לא בעי' אלא לקיום השליחות משעה שנתרצה הבעל ליתנו לו וממילא גם דין דכולכם כתובו ל"ד כלל לדין כתוב למי שארצה אגרש בו וכו' ולא קשיין אהדדי דרב המרחק ביניהם כאן למפרע כאן להבא וצ"ע ומדברי התוס' במנחות דף פ' ע"א בד"ה הפריש נר' דלא שני להו בין למפרע ללהבא ע"ש בחידושי'

וראיתי להמח"א סוף ה'. ערב שהק' על. תשו' הרשב"א שהביא הב"י בא"ה סי' קמ"א והיא תשו' דח"ד שהבאתי מדאמרי' בפ' המדיר כל השומע קולי יזון או יכתוב גט לאשתי דהוי שליחות אע"פ שאינו מבורר השליח ומ"ש ד"ז ממי שירצה הבעל ליתנו וכו' ע"ש ולע"ד ל"ד כלל דכל השומע וכו' מבורר ועומד הוא השומע אלא דהוא לא ידע ליה ודמי לדאמרי' בפ' בכל מערבין וכבר בא חכם דלא שייך ביה ברירה ע"ש משא"כ בכל מי שירצה הבעל דתלוי ברצוי ובדעת הבעל ואף דעכשיו נתרצה אפשר שקודם לא היה מתרצה וכמ"ש הר"ן בפ"ג דגיטין בשם הרמב"ן בההיא דע"מ שירצה אבא ע"ש והא דאמרי' בפ' אין בין המודר דל"ו באומר כל הרוצה לתרום וכו' ומהני גבי תרומה דמשמע דהוי שליחות בכה"ג. אע"ג דע"י ברירה הוא הא דמהני גבי תרומה לאו דבעי' שליחות אלא דבגלוי דעת סגי וכמ"ש הר"ן שם אבל התוס' בפ' התקבל דס"ו ע"א כ' בתי' קמא. דכל הרוצה שליחות מעליא כמו כל השומע ע"ש והא דלא מפסיל מטעם ברירה צ"ל משום דהוי שלוחו משעה שהוברר וכדכתי' לעיל ועיין להרדב"ז ח"ג סי' תקצ"ח ע"ש וראיתי להרב נו"ב ח"א חא"א סי' צ"א שכ' באומר כל מי שיבחר פ' יהיה שלוחי דלא שייך ברירה כיון שהוא מכאן ולהבא וע"ש דאין ולאו ורפיא בידיה וכבר נתבאר דהדין דין אמת דכה"ג ל"ש ברירה ודלא כהט"ז א"ח סי' ת"מ סק"ב ועיין למהרימ"ט חח"מ סי' כ"ג שהק' דמתשו' הרשב"א שהביא מרן בב"י בסי' קמ"א נר' דדעתו דא"ב בדאורייתא ואלו ממ"ש רי"ו בשמו הביאו מרן בב"י בח"מ סי' ן' נר' דיש ברירה ע"ש וראיתי לה' דברי אמת בקו' דס"ה ע"ב שכ' דדעת הרשב"א בר"י דבגט א"ב ע"ש ולפמ"ש לעיל דדוקא בתולה בדעת עצמו הוא דס"ל לר"י דבגט א"ב ליתא וע"ע שם מ"ש בקושית המח"א דמ"מ צ"ל כמש"ל דדמי לכבר בא חכם עוד ראיתי שם שתמה מתשו' הרשב"א הובאה בב"י בס"סי קמ"א דמשם בא'רה דכל הרוצה. להוליך יוליך הוי שליחות ואמרי' י"ב והיא בח"ד סי' פ"ד הפך מתשו' שהביא שם בסי' ההוא דלמי שירצה הבעל אפשר דל"מ ע"ש ובאותה תשו' דס"סי קמ"א סיים עלה אלא שראני להחמיר ועיין להרב תורת חסד סי' קי"ד ועיין לה' חקת הפסח הנ"מ בסי' קנ"ד ע"ש סק"ב:

סימן ס' עיסקא דקי"ל דנאמן לומר החזרתים לך במגו דנאנסו כ' מהרימ"מט סי' ס' דוקא באמ"ל החזרתי לך החצי אבל אמר החזרתי לך הכל אינו נאמן דליכא מגו דאי אמר נאנסו הוה מפסיד מחצה ולכך אמר החזרתי לך הכל ואינו נאמן אפילו נגד החצי דכיון דהטענות אינם שוות אזדא ליה המגו והוכיח כן מדברי התוס' בפ"ק דכתובות בד"ט ע"ד בד"ה לא שהקשו אמאי אינה נאמנת לומר בתולה אני מגו דאי בעיא אמרה מוכת עץ אני ואפי' לרבנן דמ"מ כתובתה מנה וליכא מגו דיכולה לו' מ"ע אני תחתך הרי דלרבנן דכתובתה מנה ליכא מגו ומפסדת כל כתובתה ע"ש ומדברי התוס' בפ' י"נ דקל"ד ע"ב בד"ה הואיל אין נר כן שכ' אע"ג דאי מגרשה איפסלה מכהונה מ"מ חשיב