מצות כהונה פח

ברירה דכתיב וכתב לה לשמה משמע שיהיה מבורר בשעת כתיבה וכו' ע"ש

ונ"ל דאין לחוש כלל דנר' פשוט דלא כ' ר"ן דבגט א"ב לכ"ע אלא דוקא בתולה בדעת עצמו דהבעל גופיה מסופק בדעתו אבל בתולה בדעת אחרים חשיב מבורר לגבי הבעל דכיון שבעלמא קי"ל דיש ברירה די לנו לאוקומי קרא דוכתב במסתבר וראיה לזה ממ"ש הגה"מר. במס' גטין על מה שתקנו שיצוה הבעל לסופר שיחזור ויכתוב עד שיהיה כשר לדעת הר' המסדר דתקון זה לא מהני אלא לדעת ר"י דיש ברירה אבל לדעת ר"ת דפ' דא"ב בדאוריי' לא מהני ע"ש הרי דלדעת ר"י מהני גם בגט וע"כ משום דתולה בדעת אחרים הוא ועפ"ז ניחא מה שמקשי' לדעת ר"י דבגט לכ"ע א"ב מדפריך שם ברפ"ג דגיטין ממתני' דפסחים אגיטין ומאי פריך שאני גט דכתיב וכתב לה ועפי"ה ניחא דבלאיזו שתצא וכו' דהיא תולה בדעת אחרים לא שני לן בין גט לדעלמא וכיון דפשיט לה א"ב פריך שפיר ממתני' דפסחים ואם שייך כאן דין ברירה לדעת הר"מ ודעימיה הוא דיש לחוש אמנם נר' דלא שייכא בנ"ד חששא דברירה כלל דלא שייך ברירה אלא בדבר שבאנו לקיימו למפרע כמו כתיבת גט דלא מתכשר אלא בכתוב לשמה אבל בדבר שדי לנו לקיימו להבא משעה שהוברר לית ביה לתא דברירה וכמו שיתבאר דהנה בפ' בכל מערבין דל"ז ע"ב אמרי' דר"י אית ליה ברירה מדתנן מע"ב מחולל על סלע שתעלה בידי מן הכיס רי"א חלל וכ' הריטב"א בחי' וז"ל פי' חלל מעכשיו קודם שתעלה סלע מן הכיס לכשתעלה והיינו דאיכא דין ברירה ע"ש הרי מבואר דאם לא יחול החילול עד שתעלה לית כאן דין ברירה ואי קשי' הגמ' גופא אמאי לא מוקי לה דלא חל החילול עד אחר שתעלה ומהיכא מוכת לה דר"י א"ל ברירה י"ל דא"כ מ"ט דרבנן דפליגי עליה גבי חילול וכ"מ מדברי הריטב"א עוד בחי' בפ"ק דגיטין בשמעתא דמעמד ג' גבי מאי דאמרי' משתעבדנא לך ולכל דאתי מחמתך ע"ש בדבריו והרמב"ם בפ"ד מה' מע"ב דין ט"ו כ' וז"ל האומר מע"ב מחולל על סלע שתעלה בידי מהכיס וכו' ה"ז חילל והוא תימה דהא פ' בכ"מ דבדאורייתא א"ב וכבר עמד בזה מהרי"קו והביאו מרן בכ"מ ומה שתי' לזה דהמעשר מחולל מעכשיו בלא דין ברירה והוו כולהו סלעים בה' מעשר וכשהעלה הסלע מהכיס הותרו האחרים דאמרי' זהו הסלע שאמר דהא אמר כשתעלה והגמ' דלא משני לה הכי עדיפא מינה משני משום דמסייעא ליה סיפא תמהני דמ"מ לפום מאי דאיפכא בגמרא ור"י אמר לא חילל ע"כ דשייכא בכי האי גוונא ברירה דאי לאו הכי מ"ט דר"י דלא חילל ומתני' גופא יש להוכיח דבכהאי גוונא שייכא ברירה דא"א מ"ט דרבנן דע"כ בדין ברירה הוא דפליגי ע"כ נראה עיקר בישוב דברי הר"מ במ"ש מהר"י קורקוס בריש אמי'ר דמה שכתב הר"מ ה"ז חילל היינו מכאן ולהבא משעה שתעלה ואין כאן ברירה ע"ש והרי הוא מבואר כדכתי' ועפי"ז ניח"ל מ"ש התוס' שם בפ' בכ"מ בד"ה אלא וכו' אמאי לא פריך הגמ' לטעמא דברירה מב' רמונים ומברייתא דתרומת הכרי בתוכו וכו' ע"ש ועפי"ה ניחא דמאי דפשיט"ל להגמ' בב' רימונים דמהני היינו מכאן ולהבא ולכך לטעמא דברירה ניחא אבל לטעמא דשיריה ניכרים ל"מ דמ"מ בשעת קריאת שם אין שיריה ניכרים וכן ברייתא דתרומת הכרי דתוכו לענין חיובא דמפריש מינה ולא ממ"א הוא דמקניא אבל מ"מ מכאן ולהבא הוא דמהניא וכ"נ מדברי. הר"מ בפ"ג מח' תרומות דין ח' ע"ש ומצאתי להרשב"א. ח"ב סי' פ"ב שנשאל במכר א' מקרקעותיו דקי"ל נותן לו איזה שירצה היכי קונה הא קי"ל א"ב והשיב וז"ל אין דין ברירה אלא במה שאנו צריכין לומר הוברר הדבר כבר אז חל מעיקרא שאלו לא נאמר דוברר הדבר אין לו קיום לפי שאנו צריכין לקדימתו לקיומו של דבר כמו ההיא דהלוקח יין מבין הכותים וכו' דנמצא שותה טבלים למפרע וכמו ה"ז גיטיך אם מתי דאין גט לאח"מ וכן באומר הבעל כתוב גט לאיזו שארצה אגרש בו שאנו צריכין לעיקרו בשעת הכתיבה דבעי' כתיבה לשמה וכו' וכן בא חכם מן המזרח שאנו צריכין שיחול העירוב מתחי' וכו' אבל במוכר ונותן למה אנו צריכים לברירה כל שנותן לו מחמת מכר ומתנה ה"ז קנוי לו ואפי' לא נתן לו עכשיו וא"צ לקיום המכר והמתנה דמעיקרא עש"ב ואי ק' מדאמרי' בפ"ג דגיטין הריני בועליך ע"מ שירצה אבא רש"א רצה האב מקודשת ומוכחי' מינה דר"ש א"ל ברירה והרי התם א"צ לקיומו. של דבר לדמעיקרא אלא שתתקדש מכאן ולהבא וי"ל דמשמע ליה להגמ' רצה האב דמקודשת. דקתני סתמא אפי' ריצוי האב אחר מיתת הבן ולענין ליזקק ליבום והס"ג צריך לקיומו ש"ד לדמעיקרא ועפי"ז ניח"ל מ"ש הרמב"ם ברפ"ז מה"א דבע"מ שירצה אבא ויאמר הן רצה האב מקודשת והר"מ פ' דא"ב ובגמ' מוכח דבהא תליא והר"ן שם בפ"ב דגטין כ' בשם הרמב"ן דלפום מאי דקי"ל א"ב ההיא ע"מ שירצה אבא ע"מ שלא ימחה היא ע"ש ולדברי הר"מ דבאומר אין קאמר קש' ועפי"ה ניחא דבחיי הבן איירי הר"מ וכדמוכח מדבריו שם ע"ש: וראיתי להר' שאגת אריה סי' צ"ג שחידש דין זה דבקיומו ש"ד מכאן ולהבא לא נכנס בגדר הברירה מסברא דנפשיה וכתב דההיא דהריני בועליך ע"מ שירצה אבא משום דהבעילה כבר הלכה לה ולכך צריכי לקיומו ש"ד לדמעיקרא דדוקא בקידושי כסף הוא דמקודשת אע"פ שנתאכלו המעות ושוב תמה עפ"ז בגמרא בפ"ק דיומא די"ג דמוקי בגמרא דמגרש לתרוייהו וכו' דאמאי לא מוקי לה בפשי' במקדש לה ע"מ שתמות חברתה שתתקדש משעת מיתת חברתה אבל אי שייך ברירה גם בכה"ג ניחא דלא מוקי לה בהכי. משום דר"י ל"ל ברירה ובגירושין דמוקי לה במגרש ע"ת שאני תנאי דשב וא"ת כמ"ש הר"ן בשם הרמב"ן בע"מ שלא ימחה וכו' עש"ב ותמהני דביו"הכ בקידושין לבד לא מהני דבעי' דכניס לה כדאיתא התם בגמ' דיומא והשתא בעת חלות הקדושין בשעת מיתת חברתה כבר הלכה לה הביאה ואפי' כינסה לחופה כבר הלכה לה ול"ד לכסף ועוד דחופה מדין ביאה גם מה שהבין בדברי. הרמב"ן בע"מ שלא ימחה דמשום שוא"ת הוא תימא דא"כ אפי' בע"מ שישתוק נמי ואמאי לא ניחא ליה להרמב"ן אלא לאוקומתא דע"מ שלא ימחה אפילו לאוקמתא קמייתא נמי ניחא דהרמב"ן גופיה מפ"ל בע"מ שישתוק כמ"ש ה"ה ברפ"ז מה"א וכוונת הרמב"ן פשוטה לפניה עש"ב אבל ד"ז שחידש אמת הוא כמו שנתבאר מתורת' של הרא' ועיין למהרי"מט ח"א סו' כ"ב ובח"ב חח"מ סי' כ"ג שהוכיח כן מההיא דהמבשרני שילד' אשתי בן יטול מנה וממעשה דגולית אלא שנר' מדבריו דדוקא אי אין כוונת המתנה אלא על להבא כמו ההיא דהמבשרני דיכול לחזור כ"ז שלא בישר ע"ש ומתשובת