מצות כהונה פז

שום פוסק לומר דהיכא שאין לו בנים שיכול לו' אדעתא דהכי לא נשבעתי והטעם דאונס בנים מילתא דשכיחא שיש כמה נשים שאינן יולדות והו"ל לאתנויי ועיין למהרא"ש סי' ס"ד ע"ש הרי דהתם ודאי דאיכא אומדנא טובה דאדעתא שיהיה בל"ב לא נשבע ואפי"ה אמרי' דהו"ל לאתנויי כיון דמידי דשכיח הוא היפך ממ"ש בתשו' דח"ג הנ"ל ועיין בס' חוט המשולש ח"א סי' כ"ח שכ' באונסא דשכיח הו"ל לאתנויי אע"ג דאיכא אומדנא דמוכח ע"ש שכ"כ משם הריב"ש ומ"מ איך מזה ראיה דהתם בנחית לתנאה מיירי ובכה"ג גם מהריב"ל בתשו' דח"ג מודה וכמ"ש בס' חיים שאל

אחר כ"ז מצאתי הדבר במחלוקת שנוי דהרשב"א בחי' לחולין דנ"א ע"א כתב בשם רבינו אפרים ז"ל דבטרפיות דסירכות כיון דמישכח שכיחי הו"ל לאסוקי אדעתיה ולאתנויי וכיון דלא התנה מחל ואינו חוזר על המוכר והרמב"ן חולק דל"א הו"ל לאתנויי אפילו בשכיח וה"ר מדאמרי' בריש המוכר פירות המוכר שור לחבירו ונמצא נגחן אי לאו דמצי אמר לשחיטה מכרתיו לך הוי מק"ט אע"ג דרובא. נגחנין הם וכן ממוכר עבד ונמצא גנב ול"א הו"ל לאתנויי ומדלא התנה מחל עכ"ד ולהרמב"ן ע"כ דמשום דאיכא אומדנא הוא דבלא אומדנא מבואר בגמ' דנדרים דאמרי' הו"ל לאתנויי במילתא דשכיחא אע"כ משום אומדנא הוא וכס' מהריב"ל ורבינו אפרים חולק דאפי' איכא אומדנא הו"ל לאתנויי דבודאי אומדנא טובא איכא דאין אדם קונה טריפה: וראיתי להרב ברכי יוסף ז"ל חח"מ ס"סי ר"א שכתב בשם הרב מהרי"ך ז"ל שנסתפק להסו' דבאונסא דשכיח הו"ל לאתנויי אם יש חילוק בין היכא שמתחייב ע"ת להיכא שכבר היה מחוייב איזה דבר ובא לפטור עצמו מחמת אונס דאפשר דכה"ג לא הו"ל לאתנויי שהרי החיוב לא היה ע"ת עכ"ד ומן האמור נראה ברור דבכל גוונא הו"ל לאתנויי באונסא דשכיח שהרי ההיא דטרפיות הסירכות לא היה חיוב ע"ת וסברת רבינו אפרים דאמרי' הו"ל לאתנויי וכ"כ הרא"ש שם בפא"ט ומייתי עלה ההיא דנדרים ואפילו להחולקים אינו אלא משום אומדנא כדכתי' הא היכא דליכא אומדנא לכ"ע אמרי' דהו"ל לאתנויי עוד ראיתי להרב שם שהביא משם תשו' פ"מ ח"א סי' ס"ב והרב בני חיי סי' ר"ז דאפילו באונסא דשכיח אנוס מקרי ולעת עתה אין מצויין בידי לראות שורשן של דברים נקטי' דבנחית לתנאה אמרי' הו"ל לאתנויי באונסא דשכיח אפילו איכא אומדנא והיכא דלא נחית לתנאה ואיכא אומדנא נר' עיקר דמהניא אומדנא וכמ"ש מהריב"ל בח"ג וכס' הרמב"ן גבי טרפיות הסירכות וכן היא סברת הרמב"ם וכמ"ש מרן בב"י בסימן רל"ב מדסתם דבריו ע"ש וכ"פ בש"ע שם ומדברי הרא"ש בס"פ נערה שנפתתה נר' דאפילו א איכא אומדנא אמרי' אבע"ל לאתנויי באונסא דשכיח ש"כ בשכיר לזמן ועשה לו בע"הב בגדים וכשנשלם זמנו יצא מבע"הב דנוטל השכיר אותם הבגדים דכיון דשכיח לצאת בנשלם זמנו הו"ל לבע"הב לאתנויי ע"ש והתם איכא אומדנא דלא עשה לו הבגדים אלא אדעתא למיקם קמיה כדאיתא בגמ' שם ע"ש: סתם נתינה אי בב"ש אי אית ביה שיעורא הנה התוס' בפ"ב דגיטין ד"כ כת' דסתם נתינה בכ"ש כמו גט דכתבו על איסורי הנאה כשר ובתרומה חטה א' פוטרת הכרי והקשו מתשלומי תרומה לאבא שאול דבעי שו"פ משום דכתיב נתינה ותי' דש"ה דילפי' מתשלומי מעילה ע"ש ותשלומי מעילה גופייהו משום דכתיב ישלם ואין תשלומין פחות מש"פ וכ"כ ס' התרומה בריש ה' גיטין ע"ש ומהריט"א ז"ל בספר גט מקושר בראש הס' נעלם ממנו זה ע"ש מיהו ק' דבס"פ הזהב אמרי' ואת אשר חטא מן הקדש ישלם לרבות פחות משו"פ לתשלומין ע"ש הרי דקרא מיירי גם בפחות מש"פ וכתיב ישלם וי"ל. עוד כ' התוס' שם בגיטין ולמ"ד בכריתות ואשר יתן ממנו על זר דנתינה בכזית משום דסיכה היא ואפקה רחמנא בלשון נתינה ע"ש וצ"ל לפ"ז דמאי דאמרי' התם דטעמא דר"מ משום דיליף נתינה מסיכה אצט' להך ילפותא לאפוקי מהך סברא דסיכה היא ואפקה רחמנא בל' נתינה ומ"ש ר"י שם אבל נתינה דעלמא ד"ה בכזית היינו נתינה דכה"ג דאפקה רחמנא כמו לא יתן עליה לבונה והתוס' בפ' כ"ש דל"ב כ' ג"כ דסתם נתינה בכ"ש והק' מנתינה דשמן המשחה ולא תירצו משום דאפקה רחמנא וכס"ד כ' ולמ"ד נתינה כ"ש ניחא ע"ש וק' מאי ניחותא הא טעמא דמ"ד בכ"ש משום דילפי' מסיכה ולאו משום סתם נתינה בכ"ש גם ר"י קאמר התם אבל נתינה דעלמא ד"ה בכזית וצ"ע ועוד קשה דשם בדל"ג ע"א בד"ה תנן כ' דגבי תרומה בעי' בר נתינה ע"ש ואי סתם נתינה בכ"ש אפי' איסורי הנאה נמי כמו גט דכ' על איסורי הנאה כשר מיהו לזה י"ל דשאני תרומה התרומה דקפיד קרא אהנאת כהן ולכך ממעטי' איסורי הנאה ול"ד לגט אשר עפ"ז ניחא מאי דק"ל על סברא הלזו דסתם נתינה בכ"ש מדאבע"ל בגמ' בס"פ הגוזל קמא כהנים בגזל הגר יורשין הוו או מקבלי מתנה הוו למנ"מ לגזל חמץ וע"ע הפסח אי יורשין הוו היינו האי דקמורית אלא אי מתנה הוא דקאמ"ר אבל האי עפרא בעלמא ע"ש ואי איתא מתנה נמי מקרי כמו גט שכתבו על א"ה כשר ועפי"ה ניחא שפיר דשאני מתנות כהונה ואכתי י"ל מדתנן בר"פ ראשית הגז וכמה נותנים לו כדי מתנה שנאמר תתן לו הרי דלשון נתינה לאו כ"ש וי"ל דסמוך אלעמוד לשרת כדאי' התם בסוף הפרק ע"ש נקטי' התוס' בגיטין ובפ' כ"ש דסתם נתינה בכ"ש וכ"כ ס"הת בה' גיטין אך התוס' במנחות ד"ס כ' דסתם נתינה בכזית ע"ש

סימן נ"ט ראיתי לעמוד באם מסר הבעל לסופר ב' או ג' ראית ניידות לכתוב לו גט בא' מהם ואחר שנטלם הסופר מידו בירר לו א' מהם וכתב בו הגט אם יש לחוש לדין ברירה דקי"ל בדאורייתא אין ברירה כדעת הרמב"ם ז"ל ודעימיה וגם לדעת ר"י דפ' דמ"ד יש ברירה אפי בדאורי' כמ"ש התוס' משמו בנדרים ר"פ השותפין ע"ש מ"מ יש לחוש בגיטין כמ"ש התוס' ברפ"ג דגיטין אמתני' לאיזה שירצה אגרש בשם ר"י דאפילו למ"ד י"ב גבי גט אין