מצות כהונה פו

ביניהם מ"מ ל"ע איסורא כיון שבשעת הגניבה לא זכה בהם דאע"ג דאמרי' בר"פ הגוזל בתרא גנב ולא נתיאשו הבעלים רצה מזה גובה וה"ט דחשיבי כאלו הב' גזלו כפירש"י ה"ד גנב מישראל אבל גנב מכותי הגונב הוא דעביד איסורא ע"ש ודלא כהרב בני אברהם חח"מ סי' ע"ט שכתב דמ"ש הרשב"א אע"פ שנהנה היינו שחלקו בסתם ולא הודיעו שהגניבה בכלל ע"ש אלא אע"פ שהודיעו ל"ע איסורא כיון שלא זכה לו הגונב בשעה שגנב וכמו שנראה מדברי הסמ"ע ס"סי קע"ז ודוקא שגנב מכותי אבל בגנב מישראל כיון דמ"מ עביד איסורא כיון שחלק עמו הגניבה אמרי' דגם משעה שגנב זכה לו ואם אירע הפסד חייב לשלם עם שותפו ובפ' אלו מציאות דכ"ו כתב הרא"ש דחצרו אינה קונה לו שלא מדעתו. באבידה לפני יאוש דלא עדיף מידו ע"ש וק' כיון דאיסורא לא ניח"ל דליקני ודאי דעדיפא מידו דשאני ידו דמדעתו היא אבל חצרו שלא מדעת אמרי' מסתמא לא ניחא ליה באיסורא ונ"ל דזהו דעת התוס' שם בד"ה דשתיך שהביאו ראיה מחנות דס"ל דחצרו עדיפא משום דשלא מדעתו היא ולא קנתה חצרו אלא אחר יאוש ודלא כמ"ש מהרש"ל שם לחלק בין אדם לחצר ע"ש במהרש"א ועיין להש"ך סימן רס"ח סק"ב

ודע דמדברי הר"מ בפ"ט מה' זכיה דין יו"ד הנז' שכתב ש"מ שנתן מתנה לגוי ל"ק דמתנת ש"מ דרבנן ולא תיקנו במקום איסורא מוכח דאי לאו דאיסורא הוא מהני אפילו בגוי אע"ג דתקנתא דרבנן היא תיקנו אפילו בגוי ודלא כדמשמע מתשו' הריטב"א הביאה מרן בב"י ח"מ סי' ס"ו מחודש' ל"ד שכ' מכירת שטרות לגוי מהניא שאין מכירת שטרות מדרבנן כדי שנאמר לא תיקנו אלא בישראל ע"ש מוכח דלדעת הר"מ דמכירת שטרות דרבנן לא תיקנו אלא בישראל ודברי הר"מ הללו תיובתיה ועיין למהרש"ח בתשו' סימן י"ב שתמה ממעמד שלשתן דהוא מדרבנן וכ' הרי"ף דמהני בגוי ע"ש ועיין בחידושי' בפ' השולח דט"ל ע"ב ע"ש: סימן נ"ז אונסא דשכיח ואיכא אומדנא

הנה דין אונסא דשכיח מבואר בגמ' במס' נדרים דכ"ז דאמרי' שאני מברא דאונסא דמגליא וכו' ע"ש אשר מבואר להדיא דבאונסא דשכיח לא מקרי אנוס דהו"ל לאתנויי ובשגם דהריטב"א בחי' לקדושין ד"ן כתב להדיא דבהנודר הוי אנוס אפילו באונסא דשכיח ע"ש ה"ד בנודר דאדעתא דידיה נשבע אבל בדברים שבין אדם לחבירו בין נשבע בין לא נשבע אמרי' דהו"ל לאתנויי וכמ"ש המח"א בה' שבועות סי' י"ב ע"ש ודלא כמהרש"ך ח"ב סי' מ"ה והובאה גם במהר"א ששון סי' ס' ע"ש

איברא דהיכא דאיכא אומדנא דאדעתא דהכי. לא עביד מהני אפילו באונסא דשכיח וכמ"ש מהריב"ל ח"ג סי' קכ"ב ועפי"ז מיישב מ"ש הרא"ם בתשו' דמי שיצא מקהל אחד אפי' ע"י אונסא דשכיח יכול להוציא הס"ת שלו מב"הכ שהיה מתפלל בו לב"הכ אחר אשר רוצה עכשיו להתפלל בו מכח האומדנא ע"ש ומה שקשה לזה מגמ' דנדרים דהו"ל לשנויי שאני מתפיס זכותיה דאיכא אומדנא כבר יישב שפיר ה' חיים שאל ח"א סי' י"א דש"ה דנחית לתנאה והו"ל לאתנויי משא"כ בנדון הרא"ם דלא נחית לתנאה עש"ב ברם מדברי הת"ח בחי' לקמא דק"י סע"ב נר' דפשיט"ל דלא מהניא אומדנא באונסא דשכיח אפילו לא נחית לתנאה ע"ש ונ"ל ראיה לדברי מהריב"ל מגמ' בפ' אלמנה נזונת דצ"ז דאבע"ל זבין ולא אצט' ליה זוזי הדדי זביני או לא הדרי ופשטא מההיא בצורתא דהוה בנהרדעא זבנינהו כ"ע לאפדניהו לסוף אתו חיטי אמ"ל ר"נ דינא הוא דהדרו אפדניהו למרייהו ודחי ש"ה דזביני בטעות דהוו בעקולי ומבואר התם דההוא דעקולי שכיח טובא ומסיק הגמ' הילכתא זבין ולא אצט"ל זוזי הדרי זביני ע"ש ומשמע דבאונסא דאתי בתר הכי אפי' הוא שכיח הוי אנוס ואמרי' דאדעתא דהכי לא זבין ולא אמרי' הו"ל לאתנויי וביותר משמע כן לפי' התוס' שם בד"ה א"ה ע"ש וע"כ משום אומדנא הוא הן אמת שלפמ"ש התוס' שם דאיירי בגילה דעתו בשעת המכר ע"ש אין ראיה מהתם אך מדברי רש"י שם משמע דאיירי בלא גילה דעתו כלל והוא ממ"ש בד"ה זבין ע"ש וכמו שדקדק כן מדבריו הריטב"א בחי' שם ע"ש והובאו דבריו גם בש"מ להר"ב שם ע"ש וא"כ ע"כ דמהניא אומדנא אפילו במילתא דשכיח וכ"נ דמפ"ל כן מהר"ם ז"ל בתשו' הקצרות סי' רנ"ח שכתב במי שמכר חפץ זהב לחבירו ומצא בו אבר דמקח טעות הוא דכיון דמבחוץ נראה שהוא זהב וגם הדמים מודיעים אנן סהדי דבתורת זהב קנאו מדי דהוה איזבין ולא אצט"ל זוזי דאע"ג דזבין סתם אמרי' מק"ט ע"ש

איברא דלכאורה נר' בתשו' מהר"ם הלזו סותרת למ"ש שם בסי' שט"ו בראובן ושמעון חתנו שהיו שותפין בבית א' והשכיר ראובן לשמעון חותנו חלקו ועתה רוצה שמעון למכור זכותו שיש לו בבית לאחר וטען ראובן דאדעתא דהכי לא השכרתי לך בדמים מועטין והשיב דלא שייכא אומדנא וכו' ועוד אטו אם ראובן מכר לשמעון חפץ ונתקלקל מי נימא דאדעתא דהכי לא קנאו שמעון אלא כמו שפי' ר"י בפ' הגוזל דבדעתא דשניהם תליא ע"ש הרי דבדבר שבין אדם לחבירו לא אזלי' בתר אומדנא וצ"ל דשאני ההיא דסי' רנ"ח דאומדנא דמוכח דלא היה נכנס בס' כי האי וכמו שחילקו התוס' בכתובות דמ"ז ע"ב בד"ה שלא וז"ל וי"ל דהתם אנן סהדי דבאותו ס' היה רוצה ליכנס וכו' ע"ש ואף למ"ש בתר הכי בשם ר"י דבדבר התלוי בדעת שניהם לא אזלי' בתר אומדנא אכתי לא חזרו ממ"ש בתחי' דבריהם דהיכא דאנן סהדי דלא היה נכנס בס' אזלי' בתר אומדנא וכ"כ מהראנ"ח בחי' שם והוכיח כן מלוה ולא אצט"ל זוזי ע"ש ומ"ש ע"ד הרב עדות ביעקב סי' ל"ד דש"ה דגילה דעתו בשעת המכר כמ"ש התוס' ע"ש ליתא דא"כ מה הוכיחו התוס' שם לתי' דאנן סהדי וכו' מההיא דלוה ולא אצט"ל זוזי אלא ע"כ דהתוס' שם אזלי בשי' רש"י דפ' אלמנה נזונת דבלא גילה דעתו מיירי ומעתה התוס' דפ' הגוזל שכ' דברי ר"י לבד ולא הזכירו החילוק דאנן סהדי אזלי לשיטתייהו דפ' אלמנה דבגילה דעתו בשעת המכר איירי וע"ע לה' עדות ביעקב בסי' נ"ט ע"ש איך שיהיה. נר' דדברי מהריב"ל עיקר דמהניא אומדנא אפילו במילתא דשכיח ולא אמרי' אבע"ל לאתנויי איברא די"ל בזה ממ"ש מהריב"ל בח"ב סי' כ"ב במי שנשבע שלא ישא אחרת על אשתו ואירע לאשתו סתימת פתחה שלא יוכל לומר אדעתא דהכי לא נשבעתי דלא אשתמיט