מצות כהונה פב

וע"ש בפ' הישן דאקרא קאי וא"כ בודאי שמ"ש רש"י דלא מיתקמא בגזל עצים היינו משום דקני להו בשינוי השם ושינוי מעשה כמ"ש בתחילת הדיבור וע"ש בתוס' ואי איתא דכיון דמחוייב בדמים ל"ק עד שיתן הדמים הא מיתוקמא שפיר ההיא דפ' הישן בגוזל עצים וקרא ממעט לה כ"ז שלא נתן את הדמים כיון דשינוי השם ושינוי מעשה אתו בהדדי ובאיסורא אתא לידיה אלא ע"כ בכ"ד דקני נתינת הדמים אינה אלא חוב בעלמא וראיתי להטור בא"ח סי' תרנ"ז שכ' משם בע"הע דאם גזל עצים ואינו רוצה ליתן דמיהן הוי סוכה גזולה ע"ש נר' שחולק על סברת רש"י אך י"ל דדוקא בגזל עצים דאינו קונה אלא מתקנתא דרבנן משום ת"ה בהא הוא דס"ל לבע"הע דלא תיקנו לו קנייה אלא ע"י נתינת הדמים דס"ל דלא הוי שינוי מעשה ושינוי השם דחוזר לברייתו כמ"ש התוס' אבל בדבר שקונה מדאורייתא אה"נ דנתינת הדמים אינה מעכבת הקנייה ואינה אלא חוב בעלמא כס' רש"י ז"ל

וראיתי להרב משאת משה חא"ח סי' ד' שנסתפק בגזל אתרוג ויצא בו ואחר המועד נתן דמיו לבעליו אי קונה למפרע ויצא בו או לא ופשיט לה דקונה למפרע ממ"ש מהרשד"ם סי' כ"א במי שמכר לולב לחבירו ע"מ שלא יצאו בו הצבור ועבר הקונה על. תנאו ואחר המועד פייסו בדמים ומחל לתנאו קנה למפרע ע"ש ולא היא דיש לחלק בין מחילת התנאי לקנייה דדוקא כשהדבר קנוי לו אלא שהיה התנאי מעכב כשמחל התנאי מהני כמו שמצינו במגרש ע"ת כשמוחל התנאי מתגרשת למפרע כמו שמבואר בדברי הראשונים אבל בדבר שלא היה לו בו קנין לא מהני נתינת המעות לאחשוביה קנין למפרע גם מה שהביא מהא דאמרי' בפ' לולב הגזול בההיא סבתא דצווחא ארבנן דיתבי בסוכה גזולה וא"ל ר"נ פעיתא היא ואין לה אלא דמי עצים ע"ש כבר נתבאר דלדעת רש"י איכא קנין גמור ונתינת דמים חוב בעלמא ואפילו לדעת התוס' ובע"הע אין משם ראיה מכרחת כמו שתראה ע"ש בדבריו

ונ"ל להוכיח דלא מהני נתינת הדמים לאחשביה למה שגזל כשלו למפרע והוא מדאמרי' בפ' כל האסורין דכ"ט ובע"ז דס"ג גבי אתנן נתן לה ואח"כ בא עליה אתננה מותר ומוקי לה שקדמה והקריבתו דאל"ה חייל אתנן למפרע ופריך ה"ד אי אקניה נהליה לאלתר פשיטא דמתנה בעלמא הוא דיהיב לה ואלא דא"ל לא לקני לך עד שעת ביאה מי מצית מקרבה ליה איש כי יקדיש את ביתו אמ"ר מה ביתו ברשותו וכו' והשתא נוקמה בנתן לה טלה סתמא בשביל הביאה וכשבא עליה אח"כ קנתה למפרע ואגלאי מילתא. למפרע דשפיר אקדשה ושפיר אקרבה אי איתא דאפילו בגזל אמרי' אגלאי מילתא למפרע שהרי הביאה היא כמו נתינת הדמים ומ"מ אתננה מותר דליתיה לחול עליה שם אתנן כדפירש"י שם אלא ע"כ דל"ק אלא לאחר נתינת הדמים ודלא כהרב משאת משה ועיין להריטב"א בחי' שם: סימן נ"ב

כתב הריטב"א ז"ל בפ"ק דקדושין דכ"ו ע"א אהא דאמרי' דנ"ל קנין אגב מקרא דויתן להם אביהם מתנות עם ערי וכו' וז"ל ול"ל דהתם מדין חצרם זכו בהם שהיתה חצר המשתמרת דלישנא דעם ערים משמע שזכו בקרקע ומטלטלי כאחד בלא קדימה כלל ולא מ"ל אלא באגב ולא מדין חצר ע"ש מתבאר מדבריו דאין חצירו קונה אלא כשהיתה חצרו קודם קניית המטלטלי ומלבד שדבריו תמוהים מגמ' דפ"ב דגיטין דכ"א דאמרי' כ' לה גט ונתנו ביד עבדו וכ' לה שטר מתנה עליו קנאתו ומתגרשת חצרה וידה באו כ"א ועיין להרב דברי אמת בקו' ז' ע"ש עוד תמהני ע"ד דשם בגמ' דקדושין בסמוך בעי בגמ' אי בעי' צבורין וכתב הריטב"א גופיה וז"ל וכ"ת תפשוט ממתני' דלא בעי' צבורין דאי בעי' צבורין למ"ל מדין אגב ליקני מדין חצר הא ליתא דמאן לימא לן דמתני' בקרקע המשתמרת וכו' ע"ש ולפמ"ש דדוקא בהי"ל החצר מקודם הוא דקני' לו חצרו אין מקום לפשוט ממתני' דהא מתני' בבאו לו כ"א מיירי ול"ק לו חצרו בכה"ג ונ"ל דאע"ג דבבאין כ"א קני מדין חצר מ"מ חלות הקנין בזאח"ז הוא דבתחי' חל קנין דחצר ואחר דהוי חצרו קניה ליה המטלטלין שבתוכה ולישנא דעם ערים משמע דתרוויהו חיילי כאחת ולכך ק"ל שפיר לפשוט ממתני' אך עדיין קשה מגמ' ר"פ הזורק דפריך חצרה מה שקנתה אשה קנה בעלה ומשני גיטה וחצרה באין כ"א והשתא א"א דבתחילה חל קנין דחצר אע"ג דבאין כ"א אכתי קשה מ"ש אשה קנה בעלה ולכאורה היה אפ"ל דהריטב"א מפ"ל מדין קנין אגב וכדפירש"י שם בסמוך בההיא עובדא בההוא ש"מ דהוה תקיף ליה עלמא וכו' ע"ש מיהו הריטב"א שם בחי' דחה פירש"י ומפ"ל כפשוטו מדין חצר אשה ע"כ נראה דסובר הריטב"א דלשינויא קמא דמשני לה בכותב לה ועודה ארוסה ל"ל האי דחצרה וידה באין כאחד מדלא מוקי לה בהכי וכ"נ מפשטא דגמ' שם וס"ל לשינויא קמא דאין חצרו קונה אלא בהיה לו חצרו מקודם קניית המטלטלין וחזקיה דמפיק ליה לקנין אגב מקרא דעם ערים וכו' ס"ל כההוא שינוייא ושפיר כ' הריטב"א דל"ל מדין חצרם וכו' מיהו במאי דבעי סתמא דגמ' אי בעי' צבורין הוק"ל להריטב"א תיפשוט ממתני' למאי דקי"ל כשינויא בתרא דפ' הזורק דחצרה וידה באין כאחד ולפי"ז לא נ"ל קנין אגב מקרא דעם ערים די"ל מדין חצר וע"כ קנין אגב תקנתא דרבנן הוא דהשתא ליכא קרא דאשמועי' קנין זה דאגב ועפי"ז מקום יש ליישב הסתירה שיש בדברי התוס' דבפ"ק דקמא די"ב כ' דקנין אגב דרבנן ומדבריהם בפ"ק דקדושין ד"ה ובפ' הזהב דמ"ו מתבאר דקנין אגב דאורייתא וכבר עמדו בזה ומן האמור ניח"ל דברי רש"י בפ' הגוזל בתרא דקי"ח רע"א בד"ה פרה שכ' דמטלטלי נקנין אגב וכו' ולא פי' בפשי' מדין חצר

סימן נ"ג

תנן בר"פ האשה רבה האשה שהלך בעלה למ"הי ובאו ואמ"ל מת בעלך ונשאת ואח"כ בא בעלה תצא מזה ומזה וכו' ע"ש ופשיטא לי דהאי דינא אפילו כנשואין דרבנן כגון גירשה בגט פסול וכיוצא כמו שהוכיח מהר"ם מינץ סי' ט' ע"ש ועיין לה' חיים שאל ח"א סי' ע"ג מיהו מספקא לי אי האי דינא בקטנה שהשיאה אביה או דוקא בגדולה דבגמ' שם דצ"ד ע"ב אמרי' דה"ט דתצא מזה ומזה וכו' משום דכיון דבמזיד נאסרת בשוגג גזרו בה רבנן ע"ש וא"כ י"ל דבקטנה