מצות כהונה פא

איברא מה שהק' עליו דאם איתא דצריכה לשלם דמי הנייר לא קרי' ונתן דלא הוי נתינה גמורה ע"ש י"ל כיון דקנאתו לגוף הנייר והדמים שהיא חייבת חוזרת ונוטלת אותם מהבעל כדין הלוקח הוי נתינה מעליא שהרי כ' הר"מ בפ"ה מה' אישות דהמקדש האשה בדבר שקנאו ביאוש הוי מקודשת וה"ט דהוי יאוש וש"ר ביד האשה כמ"ש ה"ה אע"פ דלדעת הר"מ חייבת היא בנתינת הדמים כיון דמ"מ חוזרת ונוטלתם מהבעל והשתא נמי קנאתו לגוף הדבר וכאמור ומ"מ נראה עיקר דבשינוי מעשה ליתיה בחזרת הדמים דכ"מ מדברי הפו' שלא הזכירו ד"ז אלא ביאוש וש"ר וכמ"ש הג"פ שם וטעמא הוא משום דבהתירא אתא לידיה וא"כ אי יאוש קני כי הוי נמי ש"ר א"צ נתינת דמים אפי' לדעת הר"מ ושפיר קאמר הגמ' ש"מ יאוש ל"ק אשר עפ"ז ניחא מאי דק"ל לס' הר"מ הלזו דביאוש וש"ר חייב בנתינ' הדמים מדאמרי' בפ' הגוזל בתרא דקט"ו אמר"ח הב"ע בנתיאשו ברשות לוקח וביאוש אחר ש"ר פליגי אי קני ודכ"ע א"ל דר"ח ולמ"ד הדין עם הא' ס"ל יאוש אחר ש"ר קני ולס' הר"מ אמאי אין הדין גם עם הב' ליטול את דמיה דהא מאי דקאמר הדין עם הראשון היינו נמי לענין הדמים דגוף הגניבה קנאה הלוקח וא"כ הא' והב' חיובא רמיא על שניהם בפירעון הדמים ועפי"ה ניחא די"ל דלהך אוקמתא כולהו ס"ל יאוש כדי קני אלא דבעי' נמי ש"ר עם היאוש ליפטר מן הדמים אפי' לסב' הר"מ ובהכי ניחא מ"ש התוס' בר"פ לולב הגזול בד"ה הא קנייה מסוגיא דפרק הגוזל בתרא הלזו ע"ש ומן האמור י"ל עמ"ש הב"ח בסי' שנ"ג בדברי רש"י שם בסוגיא דפרק הגוזל דאע"ג דאין יכולת ביד הבעלים להוציאו מן הלוקח אפי' בדמים מ"מ י"ל דהלוקח חייב הוא בנתינת הדמים ע"ש וי"ל דא"כ אמאי אין הדין גם עם הב' ומ"מ מגמ' דפ' מרובה הלזו אין להוכיח ספקינו מיהו יש להוכיח מדאמרי' התם בדס"ז ע"ב אבל אחר יאוש קנאו גנב א' וגנב ב' משלם תשלומי כפל לגנב א' ע"ש ומדמשלם ת"כ לגנב א' אע"פ שעדין לא נתן הדמים מוכח דחזרת הרמים אינה מעכבת הקניה והתם ליכא ש"ר דלא נתנו לו מדעתו דלא הוי ש"ר עד דנותנו מדעתו כמ"ש הטור בסי' שס"א וכן יש ללמוד מדאמרי' בתר הכי ואי ס"ד יאוש קני אמאי משלם תשלומי ד' וה'. שלו הוא טובח שלו הוא מוכר ע"ש וכן מדאמרי' בר"פ לולב הגזול לית דחש להא דר"ש דאמר סתם גזילה יאוש. בעלים משמע דאי סתם גזילה יאוש בעלים יצא בו י"ח אע"פ שעדיין לא נתן את הדמים וכ"מ מדברי הרב ח"מ סי' כ"ח סק"ה דכל כה"ג נתינת הדמים אינה מעכבת הקנייה וע"ש להב"ש סק"ד

וראיתי להמח"א בה' מכירה סי' ב' שכ' בקנה ך חפץ במשיכה ולא נתן המעות וקדש בו דהוי מקודשת מדאורי' דאע"ג דמדאורי' ל"ק במשיכה מ"מ בעליו נתיאשו ממנו והו"ל יאוש וש"ר ביד האשה וכן בקנה לולב במשיכה ונתנו לאחר יי"ח מ"הת ע"ש ואע"ג דלדעת הר"מ צריך לפרוע את דמיה מ"מ הוי שלו אע"פ שעדיין לא נתן את הדמים דחוב בעלמא הוא דחייב כמו שנתבאר איברא דיש לדון בד"ז דהנה בפרק הגוזל בתרא דקי"ד ע"א תנן נטלו מוכסין את חמורו ונתנו לו חמור אחר הרי אלו שלו מפני שהבעלים מתיאשין מהם ובגמרא תנא אם נטל מחזיר לבעלים הראשונים קסבר יאוש כדי ל"ק וכ' הרשב"א בחי' בשם הראב"ד דל"פ אמתני' דהא דתנן הרי אלו שלו היינו לו' דאינו מחזירו בחנם אלא כשנותנים לו הבעלים דמיו מחוייב להחזירו וכן הדין בכ"ד שקנה ביאוש וש"ר צריך להחזירו לבעליו אם נותנים לו דמיו ותמה ע"ד הרשב"א ז"ל מהא דאמרי' בר"פ לולב הגזול דאמ"ל ר"ה להינהו אוונכרי כי גזזתו אסא לגזו הנהו כי היכי דליהוי יאוש בידייהו וש"ר בידייכו ואי איתא דמחוייב להחזירו בדמיו הא ל"ל בגווה קנין הגוף דלא הוי אלא משכון בעלמא עד דפרע ליה אלא ע"כ דא"ח להחזירו לבעליו אפילו בדמים ע"ש וי"ל מה יענה הראב"ד בההיא אונכרי דודאי מסתברא דבכה"ג לא הוי אלא משכון בעלמא וכמ"ש הרשב"א וכמו דין דשומא הדרא דאי א"צ קנייה אחרת לא מקרי המלוה מוחזק ועיין בסי' ק"ג בסמ"ע והש"ך ע"ש

וי"ל דס"ל לר"ה בההיא דאונכרי דיאוש כדי קני ומ"מ חייב להחזירו בדמיו אבל כי הוי יאוש וש"ר דהשתא כי אתא לידיה בהתירה אתא לידיה א"ח להחזירו אפילו בנתינת הבעלים את הדמים וע"כ לא כתב הראב"ד דחייב להחזירו בנתינת דמים אלא אי יאוש כדי ל"ק דבשעת ש"ר באיסורא אתא לידיה כמבואר שם בדבריו ע"ש ועיין בפירש"י שם בההיא דאנווכרי והשתא לדעת הראב"ד בקנה חפץ ביאוש וקדש בו או בלולב ונתנו לאחר דהוי יאוש וש"ר ובאיסורא אתא לידיה כיון דחייב להחזירו בנתינת הבעלים את הדמים לא חשיב שלו וכמשכון בעלמא חשיב למאי דקי"ל יאוש כדי ל"ק ושאני ההיא דאונכרי דבהתירה אתא לידיה כיון דס"ל יאוש כדי קני והנה הטור כתב בסימן שנ"ז במכיר כליו וספריו ביד אחר בשם הראב"ד דאיירי אפי' לאחר יאוש שגם הוא סובר שאין יאוש וש"ר קונה אלא לענין שא"צ להחזיר הגניבה אלא הדמים וכ"כ עוד בסי' שס"ח בשמו ע"ש והוא תימה דזה סותר למ"ש הרשב"א בשמו דאדרבה ל"ל קנין בגוף האבידה וצריך להחזיר בנתינת הבעלים דמיו ולא שצריך להחזיר את הדמים וצ"ל דט"ס נפל בדברי הטור וכצ"ל שאין. צריך להחזיר הגניבה אלא בדמיה וכן הוא במכיר כליו וכו' דתנן ישבע לוקח כמה נתן ויטול ובהכי. ניחא מה שנתקשה שם מרן בב"י שם בסי' שנ"ז ע"ד הראב"ד ע"ש ובס' באר הגולה בסי' שנ"ג עמ"ש מרן בש"ע קנה גוף הגניבה אבל מחזיר את הדמים כ' שכ"כ הרשב"א בשם הראב"ד בפ' הגוזל ועל מה שנרשם בהגה רשב"א כ' וה"ר מההיא דאונכרי ע"ש והוא תימא דס' הראב"ד היא דמחזיר הגוף בנתינת הדמים וע"ז הוא שדחה הרשב"א והוכיח מהא דאונכרי אבל אי קנה הגוף וא"ח להחזיר אלא הדמים אין ע"ז קו' מאונכרי דאע"ג דחייב בנתינת הדמים לא הוי אלא חוב בעלמא וכמ"ש ומ"מ מדברי הרשב"א בחי' מרהיטת לשונו שכתב קנה הגוף וכו' ע"ש לשונו נר' דא"ח בחזרת הדמים כלל וע"ז הוא שהביא דברי הרשב"א מרן בב"י שם ונרשם בהגה רשב"א וגם ראיתי להג"פ בדף ו' ע"ג שכ' שכ"כ הרשב"א בשם הראב"ד הביאו בב"י בסי' שנ"ג דקנה גוף האבידה וחייב להחזיר את דמיה כס' הר"מ ע"ש גם ראיתי להכנ"הג בסי' שנ"ג בהגהב"י שהביא מהג"ת שהבין כמ"ש בכוונת הראב"ד וחלק עליו בכוונת הראב"ד ע"ש ולע"ד ליתא וכמ"ש: ועתה ראיתי שיש להוכיח ספקנו מדברי רש"י בפ' לולב הגזול דל"א ע"א בד"ה אבל וז"ל ודאמרי' בפ' הישן דמודו רבנן בגזולה לאו בגוזל סוכה המחוברת בקרקע ולא בגוזל עצים ומסכך בהם ע"ש