מצות כהונה ז

שמהרשד"ם סי' י"א כתב דפשי' דכל כה"ג הוי הכחשה בין העדים ותינשא לכתחילה מ"מ היה נראה להחמיר להצריכה גט כדברי מהריב"ל ומרי"א מ"מ נר' עיקר דבנ"ד דאיכא ריעותא דלא אמר לי תנשא לכתחילה דהנה הכנ"הג בסי' כ"ז הביא פלוגתא דרבוותא בא' אומר אמר לי וא' אומר דלא אמר לי אי תנשא לכתחי' ע"ש והוו תרתי פלוגתא דרבוותא והוי כעין ס"ס דשריא לכתחילה וכמ"ש מהרשד"ם סי' י"א ע"ש גם מהריב"ל כא"א בתשו' שהבאתי כתב בהדיא אע"פ שא' אומר בשעת מתן מעות וא' אומר לאחר מתן מעות ודמי לא' אומר קרוב לו וא' אומ' קרוב לה לא תינשא לכתחי' מ"מ כיון דאיכא ריעותא דא' אומר דלא אמר לי שריא לכתחי' ואע"ג דבנדון מהריב"ל בכל עד יש ריעותא א' אבל בנ"ד הב' ריעותות בעד א' אין נראה לחלק בכך ועוד מט"א כיון דהעד הב' אמר אפ' דלא שמעה אין כאן עדות כלל. כמ"ש מרן בתשו' סי' ב' דכיון דע"א אומר אפ' דלא שמעה הו"ל הוכחשו בחקירות ואין כאן עדות ע"ש שכ"כ בפשיטות תורה יוצאה דאשה זו שרייא לאנסובי לכתחילה סימן ז'

כתובה שכתוב בה ומזונייכי ובסוף כ' בקש"ם עכמ"ד ומפ"ל דהקנין קאי גם על המזונות אי טרפה ממשעבדי למזונותיה

הנה בע"הת ש"א כ' בשם הרי"ף דמלוה בשטר קודמת למזונו' אשה והטעם משום דשעבודיה דמלוה דאורייתא דש"ד אבל חיוב המזונות אינו אלא מדרבנן ובס"ד כ' אבל מלוה ע"פ ומזונות אשה כי הדדי נינהו וחולקין שהרי אשה במזונותיה בע"ח היא אי משום תנאי ב"ד אי משום דכתוב בכתובה ומזוניכי ע"ש והב"י ח"מ סי' צ"ז סמ"ג תמה ע"ז כיון דמיירי ככתוב בכתובה מזוניכי א"כ שעבודה דאורייתא ואמאי מלוה בשטר קודמת לה וכ' דאפ' דטעמא דמזונות משום דחיוב מזונות דמכאן ולהבא עדיין לא הגיע זמנו ודלשעבר דלוותה ואכלה אפילו לוותה בשטר אין שעבוד השטר על הבעל אלא עליה ע"ש ובודאי דמרן הב"י טעמא דנפשיה קאמר ולא ליישב דברי הרי"ף דא"כ אמאי כתב הרי"ף טעמא דשעבוד מזונות דרבנן הלא אפילו הוי דאורייתא מ"מ לא הגיע זמנה וליישב דברי הרי"ף נ"ל במאי דאמרי' בפ' הניזקין דנ"א ע"א דטעמא דמזונות הבנות לא גבי ממשעבדי אפילו קנו מידו משום דכיון דאיתיה בתנאי ב"ד מתפיס לה צררי ומש' מדברי התוס' שם ד"ה אימור דבמזונות אשה נמי אפילו קנו מידו לא גבי ממשעבדי דחיישי' לצררי אבל לגבות מבני חרי לא חששו לצררי גם מדברי התוס' שם ד"ן ע"ב בד"ה כתובים דל"ח לצררי אלא בקנו מידו ע"ש והשתא א"ש דברי הרי"ף דבקנו מידו או כתוב מזוניכי חיישי' לצררי אבל היכא דלא כתוב מזוניכי ולא קנו מידו דליכא חששא דצררי ע"כ מטעמא דשעבוד מזונות מדרבנן ושעבוד דמלוה מדאורייתא והסמ"ע שם כתב דטעמא דמלוה בשטר קודמת למזונות משום דלא מחייב מדאורייתא אלא אם יש לו ואפילו קנו מידו ומדרבנן הוא דמחייב אפילו אין לו וכ"כ הכנ"הג בהגב"י אות ט"ל וראיתי שהק' שם ע"ד מרן הב"י מדתנן ר"פ הנושא בקבל עליו לזון בת אשתו הניזונת מנכסים משועבדי' ואמאי הא עדיין לא הגיע זמנן גם מתשו' הרשב"א שהביא הב"י סי' ק"ד מחו' ח' ע"ש ונראה דלא ק' דשאני מזונות אשה דאפ' שלא יתחייב אי ספקה במע"י וא"כ אינו מתחייב מעכשיו אלא בהגעת הזמן ולא ספקה משא"כ בבת אשתו דלעולם חיובא רמיא עליה וכן תשו' הרשב"א שהביא הב"י סימן ק"ר דכה"ג מיירי ע"ש וכה"ג כתב הרשב"א בחי' בפ' הניזקין שם במזונות אשה ל"ח לצדדי משום דאפשר שלא יתחייב בספקה במע"י ולא דמי למזונות הבנות ע"ש ובהכי ניחא דל"ק ע"ד מרן הב"י מאי איכפת לן אם לא הגיע זמנן הלא קי"ל בסימן ק"ד דמלוה בשטר מוקדמת אפילו לא הגיע זמנה קודמת לב"ח מאוחר אפילו הגיע זמן המאוחר ועפ"ה ניחא דשאני מזונות אשה דלא חל החייוב מעכשיו דאפ' דספקה במע"י נקיטי' דלכל הטעמים שנאמרו בדינו של הרי"ף שייכי גם בקנו מידו דמלוה בשטר קודמת למזונות אשה אפי' קנו מידו וא"כ לא גביא ממשעבדי אפילו קנו מידו אבל הרשב"א בחי' בפ' הנזקין שם ובתשו' הביאה מרן בב"י בא"ה ס"ס צ"ג והמ"מ בפי"ח מה"א דין י"ג כתב דהיכא דקנו מידו על המזונות גובה ממשעבדי ודמי לבת אשתו ע"ש הרי פלוגתא דרבוותא בקנו מידו אבל בכתיבה לחוד יש להסתפק בדעת הרשב"א דהנה רש"י שם פי' הנזקין במאי דאוקים בגמ' בקנו מידו כ' דסתם קנין לכתיבה עומד והק' התוס' הא כתיבה ל"מ גבי בנות כדאמרי' בגמ' לעיל דכמאן דכתיבה דמי ע"ש ולדעת רש"י צ"ל דאע"ג דאמרי' כמאן דכתיבי מ"מ בכתיבה ממש מהני וא"כ אפשר דהרשב"א מודה להרי"ף בכתיבה וס"ל כדעת התוס' דלא מהני כתיבה בכה"ג וראיתי לה' ב"ד ח"מ סימן כ"ח שכתב דאפשר והרי"ף ל"פ דהרי"ף מודה בקנין דמהני והרשב"א מודה בכתב לחוד ע"ש ולע"ד דהרי"ף אפילו בקנו ל"מ דלכל הטעמים איתנהו גם בקנו גם ראיתי לו שהוכיח מדברי רש"י גבי מאי דאמרי' כמאן דכתי' דכתיבה ל"מ ע"ש ונעלם ממנו דברי רש"י גבי מאי דאוקי' בקנו מידו דנראה משם דכתיבה מהניא וכדכתי' נקיטי' דלדעת הרשב"א מהני הקנין ובכתיבה לחוד יש לספק בדעתו ודעת הרי"ף אפילו בקנו וכתב ל"ג ממשעבדי ולפ"ז מלוה בשטר קודמת למזונות אשתו וכל מה שירויח יתנו לב"ח ולא תזון מהם אשתו אפילו לדידן דכתוב בכתו' מזוניכי וקנו מידו גם על המזונות וכן דנין מימי קדם ועיין בתשו' זרע יצחק שבס' בני יוסף סי' ו' ע"ש: סימן ח'

שאלה יהודי. א' שהעיד שא"ל פלוני שהר' יוסף חצ'רייה נלב"ע ששמע מהגוים שהרגוהו והפ' ההוא שהעיד בשמו הכחישו שלהד"מ ולא אמר לו מעולם ואח"כ בא עד אחר והעיד שא"ל אותו פ' הנז' שיוסף חצ'רייה הנז' בעו"הר הרגוהו הגוים וגם לזה העד הכחישו בפניו שלהר"מ ולא אמרתי לו מזה הענין כלל ועיקר אם יש להתיר אשתו של יוסף הנז' ושכמ"ה

תשובה כבר נודע דפלוגתא דרבוותא היא בעד מפי עד והכחישו עד הא' אי מהימן וכמ"ש הרא"ש בפ' המדיר גבי פ' חכם תיקן את הכרי ושיילו ואשתכח שקרא ובפ' שבועת העדות המ' בע"א שאמר לאשה ולא אמר בב"ד ע"ש אך אם העידו ב' מפי ע"א לכ"ע אין יכול העד ההוא להכחיש את הב'