מצות כהונה עח

מתני' דמס' עדיות ע"ש ל"מ דממתני' י"ל. בתרומה דרבנן אבל. ברייתא קתני לכהונה והגמ' דחי דגם הברייתא: איכא לאוקומא בתרומה ע"ש נקטי' דאתתא דא שריא: לאנסובי לכהן זה ול"ח לדעלמא ועיין בסוף מס' מכות דפרכי' גבי יהודה מנא ידע וכו' ומשני כיון דחשיב ירחי דחזי' מחזקי' דלא חזי' לא מחזקי' ע"ש ועיין למהר"ץ בתשו' סי' מ"ד ולבנו הרב שאלת יעב"ץ ח"ב סי' קי"ב עש"ב

וראיתי להרשב"ץ ח"ב סי' י"ט שכתב בפנויה שנמצאת מעוברת ואמרה מפ' אם מחזקי' ליה בבנו דאפילו לרב לא אמר אלא בבא על ארוסתו בבית חמיו ולענין ממזרות אבל באונס אשה ומפתה אותה כיון דלא דיימא מעלמא דבר ברור הוא דבתריה דידיה שרינן ליה דהא תנן התם ילדה תאכל בתרומה אע"כ שיש בתרומה חיוב מיתה עש"ב ודבריו תמוהים דא"כ מאי מייתי רבא ראיה ממתני' דתרומה ואביי דחיק לאוקומה בשהיו חבושין וצ"ע ודע דאם אינו מודה לדבריה וכופר שלא בא עליה מעולם והיא טוענת שבנו הוא וחייב לזונו וליתן לה שכר יניקתה כ' הרשב"ץ שם דתביעת ממון הוא וחייב שבועה ואם מודה שבא עליה אלא דאומר שמא בא עליה גם איניש אחרינא חייב לזונו וחלק על הריב"ש סי' מ"א דפוטר מן השבועה ע"ש ומרן בב"י א"הע סי' ע"א לא הביא אלא תשו' הריב"ש ע"ש

וראיתי למהרי"ו בתשו' סי' ע"ג שכ' אפי' שניהם מודים א"י לישא אותה בתוך ימי עיבורה משום דחיישי' דאמרי קמו בה רבנן במילתא דבנו הוא ואתי למשרי אשתו כשימות בלא חליצה וכדחישי' כה"ג ביבמות ד"ל ע"ש וצ"ל לפ"ד הא דכתב הר"מ אוכלת בתרומה בשביל בנה ולא חיישי' דאתו למשרי אשתו בלא חליצה משום דבלא נשאת לו מיירי ואף דאוכלת בתרומה אמרי דקמו בה רבנן דמאיש כהן אחר הוא ואינו מוכרח שהוא מכהן זה ומ"מ כבר כתבתי דמדברי הרשב"א מוכח דשרי לישא אותה בתוך ימי עיבורה ועיין בס' עבודת הגרשוני סי' א' שחילק בדבר דבמודה שבא עליה לבד א"י לישאנה אבל באומר שהיא מעוברת ממנו יכול לישאנה בתוך ימר עיבורה כיון שהוא חייב במזונות העובר וכמ"ש הריב"ש ע"ש ואפי' לפ"ד לדעת הרשב"ץ שכתבתי דחייב במזונות הבן אפילו מודה שבא עליה לכך יכול לישא אותה

סימן מ"ח

הראני ש"דר א' חכם מ"ש הרדב"ז ח"א סי' ר' אהא דקי"ל בפוגם שטרו וע"א מעיד שהוא פרוע אדם מוריש לבניו ונשבעין שבו' היורשין ונוטלין וז"ל אלא דק"ל בשלמא פוגם שטרו הוי דרבנן אבל ע"א מעיד שהוא פרוע הוי מחוייב שבועה דאורייתא ואין היורשין יכולין לישבע שבועתו ואמאי נוטלין אפילו מלוה וכ"ש מיורשין לוה ע"ש ותמ'ה יקרא דבפ' הכותב דפ"ז אמתני' דהפוגמת כתובתה לא תפרע אלא בשבועה סבר רמ"ח למי' שבועה דאורייתא אמ"ל רבא ב' תשובות בדבר חדא דכל הנשבעין נשבעין ולא משלמין ועוד דאין נשבעין על כפירת שעבוד קרקעות וכן אמרי התם כה"ג אעד א' מעידה שהיא פרועה הרי דפוגמת וע"א מדרבנן היא ואיך כ' הרדב"ז דפוגמת מדרבנן וע"א מדאורייתא והשבתי לו דמשכחת לה במחל על השעבוד או שאין לו קרקע וכה"ג. כתבו התוס' בפ"ק דמציעא בשמעתא דהילך דבכה"ג לא הוי כפירת שעבוד קרקעות ואפילו נשבע ונוטל כה"ג דאורייתא משום דאיכא שטרא ושטר העומד ליגבות כגבוי דמי ואע"ג דקי"ל כב"ה דלאו כגבוי כבר כתבו התוס' בסוטה בפ' ארוסה דכ"ה ע"ב בד"ה וב"ה דדוקא בכתובה דספק היא הוא שאמרו לאו כגבוי אבל בשט"ח דשעבוד ודאי הוא כגבוי דמי ע"ש וא"כ י"ל דלא אמ"ר בפ' הכותב חדא דכל הנשבעין וכו' אלא גבר כתובה דס' הוא ולאו כגבוי אבל בשט"ח כגבוי דמי ולא מקרי נשבע ונוטל וכה"ג כ' התוס' בפ' חזקת דל"א ע"ב דאע"ג דמגו להוציא ל"א היכא דאיכא שטרא אמרי' מגו דלא הוי להוציא אלא לאוקומי כיון דכגבוי דמי ואע"ג דמחל שעבוד הקרקע הוי שטרא כיון דמשתעבדין בו המטלטלי דמדאורייתא מטלטלי משתעבדי לב"ח כיון דשעבודא דאורייתא כמ"ש הרשב"א וא"כ משכחת לה ע"א מעיד שהוא פרוע מחוייב לישבע מן התורה היכא דאיכא שטר ומחל שעבוד הקרקע ומ"מ בפוגם שטרו אפילו כה"ג ל"א כגבוי דמי כיון דאיכא ריעותא בשטר דהיכא דאיכא ריעותא בשטר גבי מגו ל"א מגו להוציא כמ"ש הכנ"הג בסי' פ"ב בכללי מגו אות נ"ו ע"ש

מיהו אי קשיא הא ק' מ"ש הרדב"ז ח"א סי' קפ"ב בנאמנות סתם וע"א. מעיד שפרעו כ' דנאמנות סתם לא מהני נגד ע"א ומחוייב לישבע ש"ד נגד העד ואת"ל שהדבר שקול אי נאמנות סתם מהני נגד ע"א דפלוגתא דרבוותא היא כמ"ש הרא"ש בפ' הכותב) לא מפקי' ממונא אלא ע"י שבועה מן התורה והאומר בכי האי דאוקומי ממונא הוא כיון שהשטר קיים וכו' אין שומעין לו דקי"ל שטר העומד ליגבות לאו כגבוי דמי ע"ש הרי דכ' דגם בשט"ח לאו כגבוי וחייב שבועה מ"הת והוא תימא דנשבע ונוטל מדרבנן הוא וכדפריך הגמ' שם וצ"ע ועמ"ש בחי' שם בפרק הכותב ע"ש

סימן מ"ט

מי שמכר הכמפיאל בעד סך מה והוציא הכמפיאל על הפאטור שלו במ"ה וחתם בו הפאטור לפורעו לזמן הקצוב כמנהג ובהגיע זמן הפרעון נשברו המוכר והחותם ואח"ז עלה המטבע הכתוב בכמפיאל ביוקר הרבה ממה שהיה בשעת קנייתו ואז עמד הקונה ותבע שיתפרע הכמפיאל לפי ערך היוקר של שעת התביעה

נראה דאם בא לתבוע ממי שמכר הכמפיאל ודאי הוא שאינו פורע אלא לפי ערך שוויו בעת הקניה כיון שהוא הנותן מעות כשחוזר וגובה מעות יותר ממה שנתן מחזי כרבית וכמ"ש רשב"ם גבי פיסוק ופ' מרן בש"ע ביו"ד סי' קע"ה בסתם וע"ש למהרש"א ז"ל בס' מש"דר אמנם אם בא לתבוע מהפאטור טור שחתם אין כאן חשש ריבית דהוי כמי שלוה גרושוש בגרושוש והוקר דיפרע בזמן היוקר ויוצא בדיינין כמ"ש מהר"ש חיון סי' מ"ט ע"ש איברא דלכאורה יש לפוטרו דכיון דע"פ דרך התגרים רצה גובה מהמוכר רצה גובה מהפאטור הו"ל הפאטור כמו ערבן דעיקר החוב על המוכר הוא וכיון דלא מצי גובה מהלוה בשער הגבוה ל"מ גבי מהערב וכדאמרי' בפ' יש בכור דמ"ח