מצות כהונה עו

בלאו דכיון דמחיים אסירא. היכי חיילא עלה איסור נבילה הא קי"ל דאין: אחע"א בלא כולל ומוסיף. ונ"ל מקראי בפ' כ"ה דקי"ג וכיון שכן ע"כ מדאמרר נבילה דמסוכנת שריא ולכן נר' דכל הך סוגיא דמסוכנת אזלא למאן דס"ל אחע"א בלא כולל ומוסיף דאיכא כמה תנאי דס"ל כן כמ"ש הרמ"ע סי' קכ"ג ע"ש וניחא הכל שפיר דלהך תנאי לא מיסתבר להו לחלק בכולל ומוסיף כלל אבל למאי דקי"ל אאחע"א בלא כולל ומוסיף וכן לתנאי דל"ל לא. כולל ולא מוסיף וס"ל דבכ"ג אאחע"א נ"ל דמסוכנת שריא מדאסר רחמנא נבילה דאי מסוכנת שריא לא הוה חיילא נבילה וכן הא דאמרה תורה יבא איסור נבילה וטרפה ויחולו האיסור חלב לתנאי דא"ל כולל ומוסיף מסתבר לו' דמטעם כולל ומוסיף הוא ואשמועי' דאפילו קל על חמור חייל אבל למאן דס"ל אאחע"א אפילו בכולל ומוסיף וכן למאן דס"ל אחע"א אפילו בלא כולל ומוסיף מאי דאמ"ר יחולו לאו מטעם כולל ומוסיף דאין לחלק בכך ועפי"ז ניחא מה שהקשה השע"ה בה' א"ב דקכ"א סע"ד מדאמרי' בס"פ ג"ה דר"י ס"ל איסור טרפה חייל אאיסור אמ"ה מדי דהוה אחלב ונימא שאני טריפה אחלב דהוי א"כ ע"ש ועפי"ה ניחא שפיר דהנך אמוראי ס"ל אחע"א אפילו בלא כולל ומוסיף ובלא"ה י"ל דש"ה דאיכא מגו דאמרי' מגו דחל אחלב חל אאבר דהתם בתלש חלב מיירי וכמ"ש הלח"מ בפ"ט מה' מ"א דין ה' ע"ש ומן האמור ניחא גם מ"ש שם לר"ש מנ"ל דשריא מסוכנת ע"ש דלר"ש נ"ל שפיר מדאס"ר נבילה וכאמור וע"ש עוד בהך שמעתא דאיכא ילפותות אחרות דמסוכנת שריא

גרסינן בגמ' בפ' הנשרפין דפ"א אמ"ל ר"א לרבא חמותו ונעשית א"א אמאי אינו נידון כא"א הא מודה ר"י בא"מ אמ"ל אטו בתרי קטלי קטלת ליה ע"ש מתבאר מגמ' הלזו דר"י מודה בא"מ אפילו בקל על חמור ומזה י"ל עמ"ש הת"י בפ' אמ"ל די"ד ע"ב אמתני' דאם עבר זקן ונשאה שכ' דל"ל לר"י אלא בחמור על קל וה"ט דר"י בחמותו ונעשית א"א ע"ש וכ"כ הרמב"ן בחי' בפ' ד"א דל"ג ע"ב ע"ש והוא תימא ועיין בירוש' שם בפ' הנשרפין דבעי אי טעמא דר"י בחמותו ונעשית א"א משום קל על חמור או משום בתרי קטלי ע"ש ודע דרש"י בפרק הלוקין דכ"ב כ' חמותו ונעשית א"א א"כ א"א ונעשית חמותו א"מ ע"ש והוא תימא דאיפכא הוא

כתב הר"מ בפ"ר מה' מ"א אקדשיה איתוסף איסור הנאה נר' דדעתו ז"ל דא"ה הוי איסור מוסף וכ"ד רש"י בפג"ה דק"א ע"א אבל התוס' הוכיחו דלא הוי אלא איסור חמור מדפריך בפ' כ"ה וסבר שמואל אחע"א והלח"מ כ' בפ"ט מה' מ"א דין ז' דאיסור הנאה דבב"א לא הוי א"מ כיון דאינו לוקה על הנאתו אבל איסור הנאה דקדשי' דלוקה על ההנאה הוי א"מ דלעולם ל"א מגו דאיתוסף איסור שאין לוקין עליו איתוסף נמי איסור שלוקין עליו ע"ש וכ"כ ה' שאגת אריה בה' יו"הכ דלא הוי שבת ויו"הכ א"מ מגו דאיתוסף איסור מחמר כיון דאין בו חיוב חטאת כמו איסור הנוסף בגללו אלא שתמה ע"ז מגמ' דפ' אמרו לו דאמרי' מגו דאיתוסף איסורא לגבוה ע"ש ונר' דנהי דלא הוי א"מ איסור חמור מיהא הוי והאי תנא דפ' אמ"ל ס"ל אחע"א באיסור חמור ומ"מ א"מ מקרי כמ"ש התוס' וכי הנאה והמש"ל בה' יסו"הת כ' דלעולם לא הוי א"מ אלא אם איסור הנוסף לוקה עליו וה' קול אליהו ח"א חיו"ד סי' ז' תמה עליו מגמ' דפ' אמ"ל הלזו ע"ש ועפי"ה ניחא דלא הוי מוסף אלא איסור חמור ועפי"ז ניחא מה שי"ל בדברי התוס' שם בפג"ה שהקשו אמאי פליגי רבנן בג"ה ש"נ הא הוי א"מ מגו דאיתוסף איסורא לגבוה ע"ש וממ"ש בפ' ד"א דל"ג בד"ה האר"י מתבאר דנבילה אחלב לא הוי א"מ אע"ג דאיתוסף איסורא לגבוה וכבר עמד ע"ז השע"ה בהל' א"ב ע"ש ועפי"ה ניחא שפיר דלעולם לא הוי א"מ כיון דאין לוקין עליו אלא דאיסור חמור מיהא הוי כמו הנאה שכ' התוס' בפג"ה דא"ח הוא דהוי והתוס' בפ' ד"א קיימי אמ"ד דאאחע"א אלא בכולל ומוסיף אבל התוס' דפג"ה קיימי אליבא דחכמים דמודו בג"ה של עולה משום דא"כ בא"ח דהיינו איסור הנאה א"ל ולכך מקשי' שפיר דגם ג"ה של נבילה א"כ בא"ח הוא מגו דאיתוסף איסורא לגבוה איברא דהר"מ בפ"ז מהלכות שגגות פ' לההיא מתני' דפ' א"ל דנותר חל על חלב ומוקדשי' הרי דס"ל דאמרי' מגו דאיתוסף איסור לגבוה ובהמ"א פ' דאאחע"א אלא בכולל ומוסיף הרי דס"ל דאע"פ שאין בו מלקות הוי איסור מוסיף ממש

כתב הריטב"א בפ' ע"י דע"ז בשם הראב"ד דלעולם אין דנין על החתיכה אלא על האדם ונבילה ויו"הכ נבילה חלה מקודם יו"הכ אע"פ שנתנבלה ביו"הכ מ"מ איסור נבילה חל עליו מקודם משעה שבא לכלל מצות קודם יו"הפ והריטב"א הרבה לתמוה ע"ר ע"ש והשע"ה בה' א"ב דקכ"ב תמה עליו מסוגיא דפ' ע"י גופה דאמרי' אלמנה וגרושה איסור אלמנה קדים וגרושה הוא דאתי וחייל אע"ג דאיסור גרושה קדים על. האדם בהיותו כהן הדיוט משעה שנתחייב במצות ע"ש ונ"ל דודאי הראב"ד ז"ל אזיל ומודה דלעולם אזלי' בתר קדימת האיסור על חתיכה כמבואר בכולי תלמודא וע"כ לא כ' דאזל' בתר האדם אלא באיסורין דלא קדמו ז"לז על החתיכה כגון נתנבלה ביו"הכ דקודם שנתנבלה לא חל יו"הכ דלא חייל אאיסור אמ"ה דאחר שמתה חלו בב"א יו"הכ ואמ"ה וכזה הוא דס"ל דאזלי' בתר חיובא דאדם כיון דלגבי החתיכה חלו בב"א כנ"ל ברור: איתא בירושלמי הביאו הריטב"א באי' לנדרים ד"ך הריני נזיר מיין דערלה לא אמר כלום חבריא אמרי מחלוקת כר"ש ופי' הריטב"א ז"ל פר"ש דאמר אין אחע"א אבל לרבנן דאמרי אחע"א חייל וקש' כיון דלא נזר אלא מיין של ערלה אפילו לרבנן לא חייל דהא ליכא לא כולל ולא מוסיף ולא איפליגו רבנן עליה דר"ש אלא גבי נבילה ביו"הכ דהוי כולל או מוסיף וצ"ל דדעתו ז"ל דכיון דהא נזיר חייל ע"ד מצוה מיתורא דקרא נ"ל כדאי' בריש נזיר לא מוקמי' קרא אלא בחד גוונא הלכך לרבנן דאחע"א בא"כ בכל האיסורין כי אתא קרא דנזיר אשמועי' דבנזיר אפילו בלא כולל חייל אבל לר"ש דס"ל אאחע"א אפילו בכולל מיסתבר לאוקומי קרא דנזיר בכולל ועיין במ"ש הריטב"א שם בראיה שהביא מדאמרי' בסוף מכות וליחשוב דאמר שבועה שלא אחרוש התם מושבע מה"ס ע"ש ועיין במסקנא שה במכות דמסיק האי תנא א"כ ל"ל ודו"ק

כתב מהרימ"ט בחי' בפ' ע"י דע"ח דכ"ג באחותו אלמנה אע"ג דאין איסור אלמנה חל על איסור אחותו מ"מ אי אתרו משום אלמנה לבד או שגג באחותו והזיד באלמנה לקי ע"ש ועפי"ד ניחא מ"ש התוס' בסוף גיטין בשם הירוש' דפריך לכ"ש דלא יגרש