מצות כהונה עד

והשיב דבתרא קני ליה שהרי קמא ל"ק לו חצירו דכיון דאיהו ל"מ למקני דהו"ל צידה ולדידיה אסור כיון שקיבל שבת גם חצירו ל"ק כדאמרי' מרי' דק"ב דכיון דאסור לזכות בביצים כ"ז שהאם רובצת עליהן ל"ק חצירו דכל היכא דאיהו ל"מ למקני ל"ק חצירו עכ"ד ולע"ד לא דמיא דסתם ל"מ למקני לא הוא ולא שלוחו אבל היכא דמצי למקני ולזכות בו ע"י שלוחו הוי שלוחו כמותו וקניא ליה חצירו והכא בקיבל עליו שבת אע"ג דאיהו אסור לעשות מלאכה מצי משוי שליח לעשות לו מלאכה וכמ"ש מרן בש"ע א"ח סי' רס"ג ע"ש ואין לו' כל היכא דאיהו ל"מ עביד ל"מ משוי שליח ואע"ג דמותר לו' לו לעשות מלאכה מ"מ לא. אמרי' בכה"ג שלוחו ש"א כמותו הא ליתא דכבר נת' דבכה"ג דהשליח יכול לעשות ל"א כ"מ דאיהו ל"מ עביד וכו' ובההיא דמציעא א"י לעשות אפילו ע"י גוי דאמירה לגוי שבות גם בשאר איסורין היא לדעת קצת מן הראשונים ואפילו להסו' דשרי מ"מ כיון דאין שליחות לגוי לא הוי כאלו עשאו הוא בעצמו ואיהו ל"מ למקני מקרי וכיון דאיהו ל"מ גם חצירו ל"ק והרא"ש בפ"ק דגיטין כ' בשם הרמב"ן דמעמד ג' ליתיה ע"י שליח דאם שלח הנותן שלוחו והמחה הנפקד אצל המקבל ל"מ והוכיח ד"ז מעובדא דאיסור גיורא בפ' מ"ש דאמרי' במאי ליקני ר"מ אי במעמד ג' אי שלח לי לא אזילנא ואי ע"י שליח מהני הא יכול להקנותם במע"ג ע"י שליח ע"ש וקשה מאי הוכחה היא זו הא התם איסור גיורא חולה וא"י לעשות וכל דלא מ"ע ל"מ משוי שליח וע"פ מה שנתבאר ניחא שפיר

ודע דבמאי דקי"ל דהסרסור א"י לקנות לעצמו ואפילו בשומא שא"ל בעל החפץ למוכרו דאין כאן הוצאה מרשות לרשות כ' המח"א בה' שלוחין סימן כ' בשם חד מרבוותא דיכול לו' לאדם אחר לזכות לו והביא ראיה מדאמרי' בספ"ב דגיטין דאמ"ל הוי שליח להולכה עד דמטית למקום פ' וכי מטית להתם שוי שליח לקבלה ע"ש והרב קול אליהו חח"מ סי' י"ט תמה ע"ז דהרי. אמרי' בפ"ק דנזיר כ"מ דאיהו ל"מ עביד ל"מ משוי שליח ותמה גם ע"ד הגמ' דגיטין ונתעצם הרבה בתמיה זו ע"ש וע"פ מ"ש לק"מ דדוקא במילתא דל"מ עביד לא הוא ולא שלוחו הוא דאמרי' כ"מ דל"מ עביד ל"מ משוי שליח: אחד חכם שלח לי במכתב בא' שיש לו בן לפדות ובתוך ל"י נחפז ללכת למ"א אי משוי שליח שיפדנו בזמנו כיון דאיהו מצי ליתן הכסף לכהן שיהיה פדוי אחר ל"י ואע"ג דמפסיד הברכות כמ"ש הת"הד מ"מ מצי עביד מקרי א"ד כיון דל"מ לפדותו עכשיו דלא חל הפדיון אלא אחר ל"י ל"מ משוי שליח והשבתי לו דודאי מצי משוי שליח וממקומו הוא מוכרע מגמ' דנזיר בפ"ק דלר"א דס"ל יכול לומר לאשתו כל נדרים שתדורי עד שאבוא מופרין דמהני יכול לעשות שליח אע"ג דלא חל ההפרה אלא לאחר זמן ואין לו' דשאני דלר"א לא חלין כלל דבנדרים בעי הגמ' לר"א לא חלין כלל או חלין ומופרין וקאמר דנ"מ למתפיס בה ולא קאמר דנ"מ אי משוי שליח משמע דאפילו אי חלין ומופרין מצי משוי שליח: סימן מ"ו פלפלת ב"ש בדיני איסור הע"א כתב ה"ה בפ"ד מהלכות מ"א גבי כל הנבילות מצטרפין דר"מ ס"ל אחע"א והרמ"ע מפאנו ר"סי קכ"ג תמה ע"ד דבפ"ג דכריתות די"ד ובפ' ד"א דל"ד מבואר דר"מ ס"ל אין אחע"א אלא באיסור כולל או מוסיף ע"ש ולא על ה"ה תלונתו אלא על התוס' שכ' בזבחים ד"ע ע"א בד"ה וחד דהא דלא נ"ל לר"מ עוף טמא מקרא דר"י משום דס"ל אחע"א ע"ש ונ"ל דהנה במעילה די"ו אפליגו רב ולוי באיסור נבילה אי חל על טמאה דרב ס"ל לא חייל וללוי חייל וכ' התוס' שם דלוי ס"ל חייל נבילה אטמאה כי היכי דחייל נבילה. אחלב מקרא דוחלב נבילה ורב ס"ל דלא. ילפי' מחלב ע"ש ועיין בפ' ג"ה דק"ג סע"א דאיפליגו אמוראי אי חייל טריפה אאבר מגו דחייל אחלב ואיכא מ"ד דשאני חלב דקיל דהותר מכללו ועיין למהרש"א בפרק הלוקין די"ו ע"ב בד"ה ריסק שנעלם ממנו גמרא דפג"ה הלזו ע"ש ויש להבין ללוי דס"ל דחל נבילה אטמאה קשיא ברייתא דמייתי הגמרא בזבחים שם דיליף ר"י דעוף טמא אינו מטמא בבית הבליעה משום מי שאיסורו משום בל תאכל נבילה יצא זה שאין איסורו משום ל"ת נבילה וללוי הרי איסורו. בבל תאכל נבילה וצ"ל דלוי מפרש מי שאיסורו בבל תאכל נבילה בלבד וכה"ג משני רבינא בפ' כ"ש דל"ו ולא חייש למאי דפריך הגמ' שם מידי בלבד כתיב וע"ש בפירש"י בדל"ה ע"א במתני' ע"ש ומעתה ר"מ דנ"ל מקרא אחר הא דלא נ"ל מקרא דר"י משום דס"ל איסור נבילה חל אטמאה מידי דהוה דחלב ולא משמע ליה למדרש מי שאסורו בבל תאכל נבילה בלבד כדדריש ר"י אבל לרב דס"ל דלא ילפי' מחלב אתי דרשת ר"י כפשטא ולר"מ דאייתר קרא לעוף טמא ע"כ דס"ל אחע"א בעלמא בלא כולל ומוסיף ולפ"ז הגמ' בכריתות ובפ' ד"א אזיל בשי' לוי ולדידיה אינו מוכרח דר"מ ס"ל אחע"א די"ל דוקא נבילה משום דחל אחלב אבל לרב בהכרח דר"מ ס"ל אחע"א דהא לדידיה לא ילפי' מחלב וניחא הכל שפיר

ועפ"ז איתנח לן מ"ש הר"ש בריש טהרות שכתב דלמ"ד אחע"א דריש הכי מי שאיסורו בב"ת נבילה בלבד ע"ש ולכאו' דבריו תמוהים דמלבד דהגמ' בפ' כ"ש פריך מידי בלבד כתיב עוד בה דבפג"ה דק"א פריך הגמ' מברייתא הלזו אמאי דס"ל לר"י שם אחע"א ולדברי הר"ש מאי פריך נפרש בפ"ת נבילה בלבד שהרי הגמרא בפ' כ"ש לא פריך אלא מידי בלבד כתיב ולא אברייתא ועוד מאי ק"ל להר"ש למ"ד אחע"א הרי נ"ל שפיר מקרא דנ"ל לר"מ שם בזבחים ועפ"ה ניחא שפיר דקושייתו היא ללוי מה יענה לבריי' הלזו דר"י וכדאקשי' ומשני שפיר והגמ' דפג"ה אזיל אליבא דרב ומהרש"ל ז"ל שם הק' מהא דפ' הלוקין דריסק ט' נמלים וע"ש מה שתי' דלפי תירוצו א"צ למ"ש התוס' בפרק הלוקין דטעמ' הוא משום מידי דהוה החלב וזה כוונת מהרש"א שם בפג"ה ודלא כהשע"ה בה' א"ב דקכ"א ע"ד ע"ש איברא פסקי הר"מ קשיין להולמן דבה' מ"א בפ"ב פ' לההיא דריסק ובפ"ד פ' כרב וע"ש לה"ה ועיין להרדב"ז ח"ה סי' ב' אלפים ק"ט: והנה התוס' בפ"ב דחולין דל"ב ע"א בד"ה ורמינהי כתב דכי נתנבלה לא פקע ממנה איסור