מצות כהונה עג

דר"א מסתברא מדעבדי' ב' ימים וקשה כיון דר"א מספק"ל אי חק הוא שהטילו חכמים בין יודע בין א"י או דוקא לשאינו יודע א"כ אנן דידעי' בקבועא דירחא הוי ס' דרבנן ולקולא ואין לו' דמשום דמנהג אבותיהם כמ"ש בגמ' אח"ז דא"כ מאי קאמר כוותיה דר"א מסתברא ובשלמא מאי דאסר הביצה י"ל בתרנגולת העומדת לגדל ביצים ומשום מוקצה ואע"ג דמוקצה דרבנן אזלי' בספיקו להחמיר כמ"ש מהרש"א שם ד"ג ע"ב אבל מאי דעביד ב' י"ט אמאי הא ס"ד לקולא והצל"ח שם גבי ב' י"ט של ר"ה הקשה אמאי נולדה בזה אסורה בזה הא ס"ד לקולא ולא ידעתי אמאי לא הוק"ל. לעיל בדברי ר"א ולעיקר הקושיא גבי ביצה כבר כתבנו די"ל בתרנגולת העומדת לגדל ביצים ומוקצה ספיקו להחמיר אבל בהא דעביד ר"א ב' י"ט ק' כדאקשי' ואי ספיקא דדינא הוי ס' דחסרון ידיעה א"ש הכל

עתה נדפס מחדש ס' חקת הפסח וראיתי לו בדצ"ז ע"א שהוכיח מדברי הרוקח שכ' דשרי לאשת כהן ליכנס באהל המת משום דהוי ס"ס דס"ל דשרי לעשות ס"ס בידים ע"ש וליתא דכבר הוא ס"ס ואינו עושה ס"ס בידים הוא אלא כיון דכבר הוא ס"ס שרי אפילו לכתחי' לסמוך אס"ס וכדכתי' לעיל אחז"ר להרב נחפה בכסף חיו"ד סי' ד' שמותר לומר לגוי קח חיטין וזרעם בשדה שלך בשביעית ועמד בקצת מהפרטים שכתבתי ולאפס הפנאי לא יכולתי לעמוד ע"ד ע"ש שהאריך: ץ

ודע דמש"ל בראש אמי'ר משמא דה' מכתם לדוד דכיון דהמלך נוטל העור הוי שותפות דגוי ופטור ושהפר"ח אוסר בזה עתה ראיתי דאפילו נתפוס במושלם כדברי ה' מכתם לדוד יש להחמיר בדבר שנר' דדעת התוס' לאסור בכה"ג דבפ"ב דע"ז דע"א ע"א כ' דיש לחוש לס' מ"ד בגמ' דבעי שותף בדבר שעושה אותו טריפה ע"ש וכשהוא שותף בעור כיון דאין המלך נוטל עור בית הפרסות לא הוי שותף בדבר שעושה אותה טריפה דדעת התוס' בטרפיות הגלודה עור בית הפרסות מציל וכמ"ש מרן בב"י ביו"ד סי' נ"ט ע"ש וא"כ אפילו נוטל המלך מה ששותף בו אינו עושה טריפה ולא הוי שותפות הגוי לפוטרו לדעת התוס'

סימן מ"ה סומא בא לכתוב גט לאשתו ולהוליכו בידו למוסרו לאשתו במדינה אחרת: הנה שליח סומא פסול להבאת הגט לפי שאין יכול לו' בפ"נ ובפ"נ כדאי' בפ"ב דגיטין אבל בעל המביא גט מדינא דגמ' א"צ שיאמר בפ"נ ובפ"נ אך הא"ח ופ' מוד"ם בהגה בסי' קמ"ב דין ד' כ' דגם הבעל צריך שיאמר בפ"נ ובפ"נ ע"ש טעמו ועיין בב"ש ברם סמיה בידן לכתוב הרשאה מקויימת ביד הבעל וכיון דיש עדים על השליחות א"צ שיאמר בפ"נ ובפ"נ כמ"ש בש"ע שם די"ב ע"ש אך לפי"ז באנו לסלע המחלוקת דדעת הרשב"א והמרדכי דל"א בעי קיום בגט עצמו אלא דהרשאה נמי חשיב קיום. אבל דעת הריב"ש צריך קיים בגט עצמו והביא דבריהם מור"ם בהגה שם בדין א' וכ' דנוהגין כהריב"ש ע"ש ואף די"ל דאפילו הריב"ש מודה בבעל כיון דמדינא. דגמ' א"צ שיאמר בפ"נ ובפ"נ מ"מ הלא תראה למרן בב"י סימן קמ"א שהביא דברי הא"ח בשורשן ומשם באר'ה דאפילו בהרשאה מקויימת הצריך לבעל לו' בפ"נ ובפ"נ הרי דס"ל כדעת הריב"ש גם בבעל וא"כ אין תקנה להוליכו הבעל סומא אם באנו לצאת ידי כל הסברות ואין תקנה אלא לשולחו לה ע"י שליח אחר

איברא דיש להסתפק גם בזה דכיון דאיהו ל"מ עביד ל"מ משוי שליח כדאי' בפ"ק דנזיר די"ב ע"ש הסוגיא וראיתי למהרימ"ט חח"מ. סי' כ"ג שכ' דדוקא בסתם אמרי' אין דעתו ע"ז אבל בממנה שליח בפי' ע"ד דאיהו ל"מ עביד מהני ועפי"ז תי' קו' התוס' שם מחלה ע"ש ודבריו תמוהים דא"כ מאי פריך הגמ' שם מאפטרופוס ע"ש וכבר עמד ע"ז המש"ל בפ"ט מה' אישות ודחה דברי מהרימ"ט ע"ש ונראה דבנ"ד לא שייכא הא מילתא דכל דלא מצי עביד ל"מ משוי שליח דהנה התוס' שם בנזיר כ' דחלה שאני דבידו לקנות עיסה מגולגלת ולהפריש על הקמח ולא חשיב ליה מחוסר מעשה כי ההיא דכתוב גט וכו' ע"ש וע"כ היינו משום דמחוסר הבאה לאו כמחוסר מעשה דמי וחשיב בידו וה"נ כיון דבידו להביא עידי הגט למקום הנתינה וליתנו לה בפניהם דאז א"צ שיאמר בפ"כ ובפ"נ משוי שליח ועוד יש לדמות ד"ז למ"ש התוס' בפי"א דיבמות אמתני' דכהנת שנתערב ולדה וכו' כיין דאם יבא אליהו וכו' מצי משוי שליח ע"ש וה"נ דכוותא אם יבא אליהו ויאמר שהם עידי הגט ואינו מזוייף מצי משוי שליח ועוד בנ"ד כיון דמאי דצריך הבעל שיאמר בפ"נ ובפ"נ אינו אלא חומרא מצי עביד מקרי וכה"ג ממש כ' ה' משאת משה ח"ב חיו"ד סי' י"א ע"ש וגדולה מזו כ' המח"א בה' שלוחין סי' ט' דמאי דאמרי' כ"מ דל"מ עביד ל"מ משוי שליח ה"ד אי ל"מ עביד ואי עביד ל"מ אבל אי עביד מהני משוי שליח דלא כהדאנ"ח ע"ש גם המש"ל בפ"ו מה' ביאת מקדש צדד דדוקא בדאורייתא אבל מילתא דל"מ עביד מדרבנן מצי משוי שליח ע"ש תורה יוצאה דסומא משוי שליח לגרש

והנה בפ"ק דקדושין דכ"ג אמרי' דעבד יכול לעשות שליח לקבל גיטו מיד רבו אע"ג דאיהו ל"מ לקבל גיטו לרשב"א ופריך מ"ש מדאמרי' הני כהני שלוחי דרחמנא דמי איכא מידי וכו' ומשני התם ישראל ליתנהו בתורת קרבנות הכא עבד איתיה בתורת שחרור ע"ש המתבאר מסו' הלזו דבמילתא דשייך בה אפילו דל"מ עביד מצי משוי שליח ותימה דמסוגיא דנזיר שכתבתי נר' להפך והיה נ"ל דשאני ההיא דנזיר דל"מ עביד לא הוא ולא השליח דדבר שלב"ל הוא ובכה"ג הגם דאיתיה בתורת קדושין ובתורת הפרה ל"מ משוי שליח ושוב ראיתי שכ"כ המח"א בה' גירושין די"א ע"ג ע"ש אך קשה ממ"ש התוס' בקדושין דנ"ו ע"א בד"ה מתקיף ע"ש ועיין לה' מהרימ"ט בסי' הנז"ל מה שהקש' ע"פ דרכו מההיא דכהני שלוחי דרחמנא ע"ש וע"פ סוגיא דקדושין הלזו לק"מ ועיין להרב קול אליהו חא"הע סי' ט"ז ע"ש ולפ"ז בסומא מצי משוי שליח כיון דאיתיה בתורת גירושין והשליח מצי עביד דדוקא במילתא דליתיה או במילתא דהמעשה א"י ליעשות ע"י שליח הוא דאמרי' דכל מילתא דל"מ עביד ל"מ משוי שליח וכן עשינו מעשה

וראיתי בס' גור אריה חח"מ סי' ק"ד שנשאל בא שקיבל עליו שבת מבע"י ונכנס צבי לתוך חצירו וננעלה חצירו ואח"כ בא אדם אחר שלא קיבל עליו שבת ותפס הצבי אי קנה ליה קמא או בתרא