מצות כהונה עב

לא איפליגו בפיהק ומת דאפילו רבנן מודו דנפל הוי כדאי' בפ' ר"א דמילה ולאו ודאי נפל אלא ס' נפל הוא דהוי ומלבד שהדבר פשוט שכן הוא כ"נ מדברי הר"מ ספ"א מה' יבום ע"ש וכ"כ הרז"ה בפר"א דמילה והריב"ש סי' תמ"ו ע"ש והשתא אמאי לא איפליגו בנפל דלכ"ע מורו דהוי ס' נפל אע"כ דוקא בספיקא דפלוג' דרבוות' הוא דאמרי' לא תצא והרמב"ם ספ"ב מה' יבום כ' אם מת בתוך ל"י והיא אשת כהן אינה חולצת ומסתמיות דבריו משמע דאפי' בפיהק ומת לא תצא ע"ש והיינו משום דס"ל דאפי' בפיהק לא הוי אלא ספיקא דרבנן דמדאוריי' וולד מעליא הוא דרוב נשים יולדות וולד של קיימא וכמו שכ"כ הר"מ שם בפי' ע"ש והרמ"ה הביאו הטור סי' קס"ד כ' אם נתייבמה לא תצא והוא תימה דלכל הפחות הוי ספיק' דאוריי' לענין יבום וכבר עמד ע"ז מהרימ"ט שם ותי' דהרמ"ה מיירי בפיהק ומת דרוב נשים היולדות ולד של קיימא חי והאי מדמת בתוך ל"י ש"מ נפל הוא ולכך לא תצא דאזלי' בתר רובא אלא דמדרבנן הוא דאינה מתייבמת לכתחי' ע"ש. וה' דברי אמת בתשו' ס"סי א' תמה ע"ד דהא איכא רובא דרוב הנשים יולדות ולד ש"ק וכנגדו איכא רוב דרוב היולדות ב"ק חי ל"י וכיון דאיכא רוב ומיעוט כנגד רוב ומיעוט הוי ס' דאורייתא. וכדאמרי' גבי ס' בן ט' לא' שם בפ' החולץ דפריך אמאי חייבין באשם הלך אחר רוב נשים דרובה לט' ילדן ומשני איכא רוב אחר כנגדו דרוב היולדות לט' עוברה ניכר והאי מדלא הוכר עוברה איתרע לה רובא והוי ספק ע"ש ונ"ל דשאני רובא דרוב ולדות מתקיימין ל"י. דעדיף טפי מרוב שכנגדו ול"ד להנך רובי דס' בן ט' דכי הדדי נינהו וכה"ג כ' התוס' בר"פ המוכר פירות בד"ה וזה הואיל וכו' ע"ש ועיין לה' דברי אמת בקו' דפ"ו ע"ב ועיין בגמ' דריש פרק המוכר פירות: והנה המרדכי בפ' החולץ כ' דבכ"מ מצינו ס"ס ך לחומרא וא' מהם ההיא דפא"ט דס' דרוסה אסור למוכרה לגוי ומהרימ"ט חיו"ד סי' ב' דחה דש"ה דאין לעשות ס"ס בידים כדאשכחן דאע"ג דקי"ל דאזלי' בתר רובא אפ"ה אין מבטלין איסור לכתחי'ד דאין לעשות בידים דוב והוכיח כן מדאמרי' בריש כתובות בתולה נשאת ליום ד' משום דשמא תתקרר דעתו והיא אסורה לו ולא מ"ל דאסורה לו אלא מס' כגון אשת כהן וכדאי' התם בד"ט ע"ש והי"ל למשרי לישא בכל יום משום דכוי ס"ס דשמא תמצא בתולה ואפי' אינה בתולה שמא אינה תחתיו אע"כ דאין לעשות ס"ס בידים ע"ש וי"ל דעיקר תקנתם משום אשת כהן וגם קבל בה אביה קדושין פחותה מבת שלש שנים דליכא שום ס' ואסורה בודאי ולא חילקו בכל הנשים. עוד הוכיח מדאמרי' בפ' כ"ש ד"מ ע"ב ההיא ארבא דטבעא בחישתא דאסרה לזכונה לנכרים והא חיטין שנבללו אין בהם אלא איסור דרבנן כמ"ש הר"מ בפ"ה מה' ח"ומ ואפ"ה אסורה לזבונה ולא הוי ס' דרבנן כיון דבידים הוא ע"ש. גם הטור סימן תס"ז כ' בההיא ארבא דחשש חמץ הוא דאיכא ע"ש ולא שרי' משום דהוי ס"ס כיון דהוא בידים ועפ"ז ניחא מאי דק' בדברי הטור דא"כ מאי פריך בפ' כ"ש שם מההוא בגד שאבד בו כלאים נימא דש"ה דודאי איסור אבל הכא הוי ס"ס ועפ"ה ניחא דהא מילתא פשיטא ליה להגמ' דלא עבדי' ס"ס בידים ולא מייתי מההוא בגר שאבד בו כלאים אלא דאיכא האי חששא דשמא ימכרנו ועיין להלח"מ בפ"י מה' ערות דין ג' ועמ"ש בא"הע סי' ן' עש"ב. ומ"מ נקטי' דאין לעשות ס"ס בדאורייתא וספק א' בדרבנן בידים וכן תפס במושלם מהרשד"ם חיו"ד סי' מ"ה ע"ש מיהו בבעיא דקיימא בתיקו נראה מדברי הרא"ש דעבדי' ס"ד בידים וכמו שהוכחתי לעיל: וכ"נ להוכיח דבבעיא דלא איפשטא בדרבנן עושין ס"ד בידים ממ"ש הר"מ בפ"ב מהלכות חמץ בבעיא דככר בבור כ' דמבטלו ודיו וכ"כ הרא"ש בפרק א"ע דמ"ו ע"א בבעיא דבית ועליה דמבטלו ודיו ע"ש וכ"כ מרן בב"י בסי' תל"ח גם בדעת הטור וע"ש להד"מ הרי דמבטלו ועושין אותו ס' דרבנן בידים להקל מיהו לזה י"ל דש"ה דכיון דע"כ צריך לבטל דמדאוריי' בביטול הוא והבודק צריך שיבטל כה"ג ל"מ בידים דהא מדאורי' צריך לבטלו ועפ"ז ניחא מאי דק"ל בדברי מרן בב"י דהכא מסיק שאפי' שנודע הספק בזמן שהוא מדאורי' כי מבטלו ונתגלגל דהוי מדרבנן אזלי' לקולא ואלו ביו"ד סי' נ"ז הקשה בס' דרוסה שנתערבה אמאי לא שרי מכח ס"ס ועוד ס' דרבנן הוא ולהקל ותי' משום שנודע הס' בזמן שהוא מדאורייתא ע"ש וע"כ דכה"ג ל"א ס"ד להקל דאל"ה אכתי ק' קושי' הב' הרי דס"ל דס"ד שנודע ואח"כ נתגלגל לדרבנן אזלי' בספיקו להחמיר הפך מ"ש כאן בא"ח ועפי"ה ניחא דשאני גבי חמץ דע"כ לבא לדרבנן שהוא צריך לבטלו מדאורייתא ובמנחות דס"ו כ' התוס' דיכול לספור בס' חשיכה דס"ד לקולא וכ"כ הרא"ש בס"פ ע"פ בשם ר"י ע"ש מוכח מזה דכל ס' דרבנן מותר להביא עצמו לס' בידים ול"ד בבעיא דלא איפשטא וכ"מ ממ"ש הרשב"א והר"ן ופ' מרן ביו"ד סי' פ"ג דמותר לקנות מן הגוי חתיכת דג טהור אפילו שמלוחה עם שאר חתיכות משום דציר דגים מדרבנן והוי ס"ד ע"ש הרי דמותר לקנות ולעשות ס"ד בידים

והרב מוצל מאש קצבי סימן יו"ד הקשה ע"ד מהרימ"ט ומהרשד"ם הללו ממ"ש בס"פ אותו וא"ב אר"י אימתי בזמן שאין לו ריוח אבל בזמן שיש לו ריוח א"צ להודיעו הרי דא"צ להודיעו וסמכי' אס"ס בידים דשרי למכור וא"צ להודיעו וסמכי' אס"ס דשמא הא' שחט אתמול ואת"ל לא שחט אתמול שמא זה האחרון לא ישחוט היום ע"ש וי"ל דהתם לאו מכח ס"ס שרי' ליה אלא משום דמחזקי' ליה למי שקנה אתמול דלקח לשחוט בו. ביום דמסתמא שוחט ביום שלוקח וה' עצמו שם בתחי' דבריו הוכיח כס' הרא"ם דב' גופין ל"א ס"ס מהגמ' הלזו דא"א מאי קמ"ל ר"י הא ס"ס הוא אלא ע"כ דלא הוי ס"ס כיון שהוא בב' גופין ע"ש וכיון דלא הוי ס"ס טעמא מאי שרי ר"י וע"כ משום דמסתמא ששחט אתמול וכדכתי' והמג"א ר"סי תס"ז כתב דממ"ש הר"מ דימכרנו לגוי מעט מעט כדי שיכלה קודם הפסח משמע דטעמא משום דהוי ס"ס דשמא לא ימכרנו ואפילו ימכרנו שמא יאכלנו קודם פסח ועושין ס"ס בידים ואח"כ כ' וז"ל ובכה"ג כ' משם מהרשד"ם ורי"ט אע"ג דס"ס הוא שמא יאכלנו ישראל קודם פסח כיון דהוי ס"ס הנעשה בידים אסור וצלע דהא מיירי בחמץ הרבה ע"ש והרואה בדברי מהרשד"ם וה' מהרימ"ט וגם הכנ"הג שהביא דבריהם לא כ' דאפילו ימכרנו ישראל שמא יאכלנו קודם פסח והס"ס הוא דהחיטין חשש חימוץ הוא שיש בהם ולא ודאי חמץ וכמ"ש הטור וא"כ ס' אינו חמץ ואת"ל חמץ שמא לא ימכרני לישראל ובפ"ק דביצה ד"ד ע"ב אמרי' דר"א סבר נולדה בזה אסורה בזה ואמר ר"ז כוותיה